שאלות ותשובותהחינוך הדתי ,מה תועלתו?
Avatar 4 שנים • aaaa aa eaii aieia

החינוך הדתי, – מה תועלת בו לתלמידיו? ולנו!… ?

אמר רבנו משה בן מימון – הרמב"ם: "האל יתעלה שמו רצה להגיענו לשלמות…! דבר זה אינו אפשרי אלא לאחר (שנאמין) אמונות שכליות אשר ראשיתן השגתו יתעלה, לפי יכולתנו. זה יתכן רק באמצעות "חוכמת האלוהות" וזו אינה מושגת אלא לאחר "חוכמת הטבע". שכן חוכמת הטבע גובלת בחוכמת האלוהות וקודמת לה בזמן ההוראה… לכן קבע שספרו יתעלה יפתח במעשה בראשית, שהוא חוכמת הטבע! (מורה נבוכים,** פתיחה, עמ' 14).

ונשאלת השאלה: האם זה שלמד מחוכמת הטבע את אשר לימדוהו מוריו בחינוך הדתי – ויהיה זה ביסודי או בתיכון – האם הוא כשיר להכנס אל "בית המלך"?

לא ולא! כי לפי הרמב"ם אין הוא אלא אחד מ"המון בני התורה, כלומר, עמי הארץ העוסקים במצוות". על תלמיד זה לדעת ש"כל עוד אתה עוסק במדע המתמטיקה ובמלאכת ההגיון (פילוספיה) אתה (עדיין) בכלל הסובבים סביב הבית ומחפשים את השער שלו. כמו שאמרו (החכמים) ז"ל, על דרך המשל: "עדיין בן זומא מבחוץ". כאשר תבין את הדברים הטבעיים!, הרי נכנסת לבית ואתה (עדיין) מהלך בפרוזדורו. כאשר תשלים את הפיסיקה ותבין את המטפיסיקה, נכנסת אל המלך, אל החדר הפנימי ותהיה עמו בבית אחד.

"זוהי דרגת החכמים" (מו"נ, החלק השלישי, פרק נ"א. עמ' 656).

ברור שבנוקטו בתואר "פיסיקה" אין הרמב"ם מתכוון למקצוע הפיסיקה לבדו – כפי שהדבר מקובל בימינו – אלא לכלל המדעים בהם עסק אריסטו, – פרט למטפיסיקה. זו האחרונה עוסקת בנושאים שמחוץ לעולמנו הארצי וכאן, כמובן, אין הגוי אריסטו מבין דבר, או כפי שביטא זאת הרמב"ם:

"כל מה שאמר אריסטו על כל הנמצא אשר למן סמוך לגלגל הירח ועד מרכז הארץ, נכון הוא בלי ספק. לא יסטה ממנו אלא מי שלא הבינו, או מי שהיו לו מראש דעות אשר הוא רוצה להגן עליהן, או שהדעות האלה מביאות אותו להכחיש דבר נראה לעין" (מו"נ, החלק השני, פרק כ"ב. עמ' 333).

ושאלה נוספת: מה סיכוייו של התלמיד הדתי שלנו, שכמעט ואינו לומד לימודי לבה, להגיע אפילו לפרוזדור בית המלך? האם מסוגלים מוריו ללמדו את כל מה שדורש הרמב"ם? האם הם עצמם התקדמו בידיעת חוכמת הטבע, אפילו כמלוא נימה, מאז שנכתבו הדברים שלהלן? (לפני כשמונה מאות שנים!):ומה אומר הרמב"ם על כך?

"מה רב עוורון הבורות! וכמה הוא מזיק! אילו אמרת לאיש מאלה הטוענים שהם חכמי ישראל שהאלוה שולח מלאך הנכנס אל בטן האישה ומעצב שם את העובר, היה הדבר יפה בעיניו, אף על פי שהוא מאמין שמלאך הוא גוף מאש שורפת, אשר מידתו כמידת שליש העולם כולו!(מו"נ,החלק השני,פרק ד')

 

**) מורה נבוכים. תרגם מערבית מיכאל שורץ – הוצ' אונ' תל-אביב.

ויחשוב: כל זאת אפשרי לגבי האל. אבל כאשר יאמר לו שהאל שם בזרע כח מעצב הצר את האיברים האלה ומתווה אותם והוא המלאך!, או שהצורות כולן מעשה השכל הפועל והוא שרו של עולם אשר מזכירים אותו החכמים תמיד. – יירתע מכך, כי אין הוא מבין את משמעותה של הגדולה והיכולת האמיתית הזאת. דהיינו, הבאתם לידי מציאות של הכוחות הפועלים בדבר אשר אינם מושגים בחוש" (מו"נ, החלק השני, פרק ו'. עמ' 280).

אכן, זהו המצב לבושתנו. עד היום אין "חכמינו" יודעים יותר משידעו אבותיהם החכמים לפני אלפיים שנה (ואלה שיודעים, מסתירים זאת מחמת הבושה(?) ).

גם ידיעותיו של הרמב"ם בחוכמת הטבע הן כאין וכאפס בהשוואה אפילו לאלו של סטודנט שנה ראשונה באוניברסיטה של היום. הרמב"ם ידע לפחות לשלול את אמונות ההבל והבורות שבהן מחזיקים רבים מחכמינו גם היום – וזאת למרות שהידע המודרני מצוי וזמין לכל הצמא לדעת, הרוצה והיכול להבינו!

"מרבית חכמינו" אמרנו, כי ישנם בודדים, שבאו אלינו מארצות תרבותיות שבהן זכו לשמוע – ואפילו ללמוד מקריאה עצמית – שבכל תא מתאיו של צמח, או של בעל חיים נמצאים גנים, העוברים בתורשה והם, הם אותו כוח שבזרע הצר את איברינו ומתווינו (כל הכבוד לרמב"ם ולאריסטו, מורו). לכן כל קישקושי "חכמים" – שעוד נרחיב עליהם – כגון, על נחש שהזדוג עם צב, או על תחיית המתים ודומיהם, היו צריכים להעלם מזמן מספרי קודשנו ולא להיות למשל ולשנינה בפי יודעי חוכמת הטבע. אין מקום בתלמוד לסיפורי דבדיחותא נוסח "הברון איש מינכהאוזן"!

המדע המודרני מבוסס על חקירות ובדיקות מעשיות מדויקות!, המגלות עובדות קיימות! ולא על סיפורי מעשיות, בני שלושת אלפים שנה, שכבר הרמב"ם אמר עליהם: "ודע שכל מי שאמר עליו הכתיב שמלאך דיבר אתו, או בא אליו דיבור מאת האל, הרי זה לא היה בשום פנים אלא בחלום, או במראה הנבואה" (מו"נ, החלק השני, פרק מ"א. עמ' 400).

"חוכמת הטבע" בגמרא

הגמרא מגלה לנו שחכמינו דאז הבינו בחוכמת הטבע הרבה פחות משהבינו חכמי יוון, שקדמו להם בזמן! אי לכך, מי שמסתפק בתורתם ולא לומד חוכמת גויים (שלחכמי המדע שלנו, היום – חלק לא מבוטל בה) ישאר מבחוץ יחד עם בן זומא, עובדיה יוסף ודומיהם.

להלן כמה דוגמאות:

1)    כשעיינתי באחד האתרים המוקדשים לדיון בדתנו, נתקלתי בהצהרה מפוצצת: "יש אלהים! – איך זה שהנשר יודע בדיוק את השניה שבה הוא צריך לבוא ולהציל את האיל מנפילה מהצוק?":

       "יעלה זו אכזרית על בניה. בשעה שכורעת ללדת, עולה לראש ההר כדי שיפול ממנה וימות! ואני מזמין לה נשר שמקבלו בכנפיו ומניח לפניה. ואלמלי מקדים רגע אחד או מתאחר מיד מת…"(בבא בתרא ט"ז)

       מעשיה פנטסטית זאת שואבת מהכתוב באיוב ל"ט, א'-ד' אך מסלפת, והופכת את הכתוב שם.

       הבה ננתח את דברי הגמרא:

       (1)   אין קימת בטבע אם המחסלת את וולדותיה (פרט אולי לאם שנחנה במוח חושב, כלומר אישה מודרנית).

       (2)   אם היא אכן עולה לראש ההר, הרי זה משום שהיא חית הרים ושם, בין הצוקים, יש לה יתרון על כל מי שינסה לטרוף את הוולד.

       (3)   הנשר! אילו מציאה כזאת היתה נופלת לרגליו (כי כנפי נשרים יכולות לשאת רק אגדות), היה מביא אותה, ללא היסוס כסעודת מלכים לגוזליו!

              בקיצור "חכם" מימי מתושלח, שידיעותיו בביולוגיה הן כאין וכאפס, ממציא קשקוש חסר כל הגיון! ותלמיד חכם (שעתיד אולי להיות מוכרז "גאון") קופץ על המציאה וחושף את בורותו. ההוכחה שהוא מכריז עליה תשכנע אולי תינוקות של בית רבן ואת… "עמי הארץ העוסקים במצוות" (דברי הרמב"ם לעיל).

2)    ראיה לתחיית המתים (בבלי, סנהדרין דף צ"א, עמ' א')

       "ההולך בבקעה יכול לראות עכבר שחציו בשר וחציו אדמה ולאחר זמן נהפך כולו לבשר חי! משמע: אדמה יכולה ליהפך לבשר חי".

       (חכמתי! עד כה ידעתי שמאדמה אפשר ליצור רק גלמים! – דוגמת בעל הדבר).

       ועוד: "היוצא להר לפני הגשמים לא יראה חלזונות,אך לאחר ירידת הגשמים – ללא שהות – יתמלא ההר חלזונות. משמע החלזונות נוצרו ממי הגשם!) האם הוא נוכל היודע נפש בהמתו, או סתם אוויל משריש?)

3)    נחש שהזדווג עם צב (בבלי, חולין דף קכ"ז עמ' א')

       רב הונא ראה – במקום שמרביעים בו חיות – נחש מזדווג עם צב. לימים נולד מזיווג זה נחש מסוכן, המכיש אדם וממיתו ושמו "ערוד".

       אלא שזווג זה הרי סותר את הכללים שקבעו חכמים… מסתבר שהקב"ה עושה נס ועובר על אותם כללים של חכמים ובורא נחש מסוכן שישמש בידו להענשת עוברי עבירה (דומני שכבר העניש אותנו דיינו כשפצה את פיו של חכם זה).

4)    כיצד יודעים אם אישה בתולה? (בבלי, כתובות, דף י', עמ' ב')

       המצאתו הגאונית של רבן גמליאל: הורה שיביאו לפניו שתי שפחות. אחת בתולה ואחת בעולה. הושיבן על פי חבית יין, כשאברי מינן חשופים לאדי היין והריח את פיהן! מפי הבתולה לא עלה ריח יין, כי קרום בתוליה מנע מעבר אדים ואילו מפיה של הבעולה עלה ריח יין, כי "המעבר חפשי"!???

       "נכנס יין ויצא סוד" – רבן גמליאל נשאר גם הוא מבחוץ, אם זו ידיעתו בחוכמת הטבע.

 

סכום

בנוסף לארבעת ה"סיפורים" שהבאתי, ישנם בגמרא עוד עשרות רבות, אם לא מאות סיפורים ממין זה, או הדומים להם. ונשאלת השאלה, איך יתכן שהיום, אחרי מזה כשלוש מאות שנות נאורות עוד ממשיכים ללמד מעשיות הבל כאלה, הנחשבות לדברי אלהים חיים (כי "משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים, וזקנים לנביאים ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה". – פרקי אבות פרק א', משנה ג') ולא נמצא, במשך כל הדורות, אפילו גאון אחד שיאמר: די לדברי ההבל! נשלח אותם לגניזה, כי שם מקומם! וחסל.

אלא שהמערכת הרבנית, שהוקמה ונבנתה במשך מאות דורות, מצליחה לתעל את חשיבתם של תלמידיה, כבר מיום תלמודם הראשון, לכוון אחד: תורת ישראל אמת! (גם תושב"ע). ו"חכמים" עוורים ובורים – כדברי הרמב"ם – שאינם שונים מחכמי האיסלאם, היודעים את הקוראן בלבד. הם שמלמדים את תלמידיהם היום, הבלים בני אלפיים שנים.

פסיכופתולוג השווה פעם את מצבם השכלי של חניכיה הנאמנים של מערכת החינוך הדתי – לזה של אותו אדם שנשאל: מה מזכיר לך מגדל אייפל? ותשובתו: אבר מין של אישה. הכיצד? נשאל. והשיב: למעשה כל דבר מזכיר לי אותו..

 

אלא שרבנינו אינם עוורים כלל! נהיר להם שככל שמספר החולבות בעדר גדול יותר,

                                      !!! רבה יותר רווחת הרועה !!!

 

תשובתך