שאלות ותשובותמי הוא אלוהי ישראל
Avatar 7 שנים • iaia dnuoau

הרהורים בעקבות סדר פסח: הזהו אלוהי ישראל?

הרהרתי ותהיתי: איך עם שמצוות ה"לא תעשה" הראשונה בתורתו הנה "לא תרצח"!, עם שאלוהיו "חנון ורחום יהוה, ארך אפיים וגדול חסד. טוב יהוה לכל ורחמיו על כל מעשיו" (תהלים קמ"ה, ח'), – איך בעם זה חובר ונשמר, במשך כמאה דורות, מיתוס אלילי-יווני, כמו ההגדה של פסח?- מיתוס המבוסס על סיפורי זוועה עתיקים, שמקומם לא יכירם בספרו הקדוש של עם תרבותי.

האם עד כדי כך היו חכמינו, מחברי המיתוס, חסרי תודעה אנושית?

לשמחתי נמצא צדיק אחד בסדום והוא ר' יוחנן שאמר: "מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה?"

חזרתי ועיינתי בתנ"כ כדי לוודא שאיני מדבר דברים בעלמא. הבה ונתחיל "מבראשית": "ויאמר (יהוה) לאברם: ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה וגם את הגוי אשר יעבדוהו דן אנכי. ואחרי כן יצאו ברכוש גדול" (בראשית ט"ו, י"ג). היתכן? "השופט כל הארץ לא יעשה משפט?" (שם. י"ח, כ"ה).

איך נגזר מראש עונש על מעשים שלא נעשו עדיין ושהנענשים אפילו טרם נולדו? ואם בצדק נענשו, על מה מגיע להם פיצוי ועוד ברכוש גדול? ומה יעשו באותו רכוש גדול בארבעים שנות נדודים במדבר? (פרט לעגל זהב?).

וישראל אכן נמצא במצרים והמצרים עושים בו שפטים, כפי שהונחו לעשות! האם יש מקום להענישם על שמלאו את שהוטל עליהם על ידי הקב"ה בכבודו ובעצמו? אלא שיש לקב"ה סיבה טובה להענישם, כפי שאמר אל משה: "בא אל פרעה… כי אני הכבדתי את לבו… למען שיתי אותותי אלה בקרבו ולמען תספר את אשר התעללתי במצרים" (בראשית י', א'-ב') – אכן, שופט צדק, היוזם התעללות ועונש! אלא שמסתבר שזו שיטה שפיתחו "חכמינו" עבור האל "שרחמיו על כל מעשיו". לשם מה "הקשה יהוה אלהיך את רוחו (של סיחון) ואימץ את לבבו? – למען תתו בידך כיום הזה" (דברים ב', ל'). ועוד: "ויכה יהושע את כל הארץ… ואת כל מלכיהם, לא השאיר שריד! ואת כל הנשמה החרים כאשר צווה יהוה אלהי ישראל" (יהושע י', מ').

איני יודע מי החכם שהעלה דברים חשוכים אלה על הכתב. חכמה רבה אין כאן! האם אין הם עשויים לשמש הצדקה בפי שונאינו, שעשו לנו כמעשי יהושע בעמים? האם רק אלוהים שלנו זכאי להנפיק רשיונות להשמיד ולאבד?

ותוך שאני חוזר וחווה חוויות מימים עברו, נזכרתי בדיון שהיה לי פעם בנידון. סיפר לי אחד המתדיינים כי נמצא בידו קונטרס עתיק יומין, פרי עטו של מקובל גדול בדורו ושמו ר' שלומאל הקנט דה-סרבונה (מאה 16?). אותו מקובל הרבה לעסוק בפענוח "סודות התורה" ובשאלת זהותו של אלוהי ישראל.

אנסה להביא את דבריו בלשון ימינו למען יבינום קוראינו.

ואלה דבריו: בראש יתברא* עליון. ולו אשרה – אם לשבעים ילדיו אשר ילדה לו" כנאמר: "אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כולכם" (תהלים פ"ב, ו'). ויהי היום ויאמר עליון אל בנו בכורו – יהוה אלהים – קומו אתה ואחיך הצעיר ממך – אלהים – ויצרו לנו תבל ומלואה.** ויצאו האחים מלפני אביהם למלא מצוותיו, אך שלום ואהבה לא שררו ביניהם. ויהי כי כילו מלאכתם ויתיצבו לפני עליון אביהם לשאת דבריהם. ויפרוץ אלהים – הצעיר מהשנים – וישא דברו ויספר נפלאות מעלליו. ואלה הרי כתובים בבראשית פרק א'. המתין אחיו הגדול ממנו עד שיסיים הצעיר דבריו, ויפתח ויספר בקצרה את אשר עשה! וכתרים לראשו לא קשר (ראה בראשית פרק ב', ד' ואילך).

שמע עליון את דברי בניו ויאמר: ועתה צאו ומשלו, שניכם כאחד, בעולם אשר יצרתם.

יצא אלהים ומיהר להעמיד בנים (כיצד?) – כאלה שיידעו את בנות האדם ויילדו לו נכדים שיהיו נפילים וגיבורים אשר מעולם (בראשית ו', ב' ואילך). מאלה, כך חשב, יבנה צבא אשר יתן לו עוצמה לגבור על אחיו הבכור, יהוה-אלהים. אלא שזה לא הסכים להיות נתון בידי אחיו הצעיר ממנו, "ויאמר יהוה***: אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה…" (בראשית ו', ז'). אלא שחס על נח, – התמים בדורותיו. ויאמר יהוה לנח: "בוא אתה וכל ביתך אל התיבה… וישאר רק נח ואשר אתו בתיבה" (שם ז', כ"ג ואילך). אלא שברבות הימים שכחו יהוה. לא כן אלהים, הצעיר והנמרץ. הוא ראה ו"זכר את נח ואת כל אשר אתו בתיבה" (שם ח', א'), "וידבר אלהים אל נח לאמר: "צא מן התיבה, אתה וכל אשר אתך (שם, ח', ט"ו), "ויברך את נח ואת בניו ויאמר להם: פרו ורבו ומלאו את הארץ" (שם, ט', א').

וכך היו שני בניו של עליון, יהוה ואלהים, נוסעים בארץ ומתמודדים איש עם אחיהו,- כמסופר למשל, בבראשית, פרקים י"ז וי"ח. שם תיראו כיצד יהוה ואלהים מחזרים אחרי אברהם, חליפות. והיו מלחמות האחים נמשכות לאורך הדורות ואף עד לימי משה רבנו הגיעו.

כולנו חכמים וכולנו יודעים את התורה וזוכרים היטב את כל המכות שהכה יהוה את מצרים, כדי לשכנע את פרעה (על אף שיהוה עצמו דאג להקשות את לבו) שיאמר: "קומו צאו מתוך עמי גם אתם, גם בני ישראל ולכו עבדו את יהוה כדברכם" (שמות י"ב, ל"א). אלא שכצפוי הופיע מאי שם אלהים, נטל מנהיגות "ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים" (שמות י"ג, י"ז). "ויצעקו בני ישראל אל יהוה" (שם י"ד, י') בצפותם שזה יצילם מיד אחיו (החטפן).

 

*    דרך אפשרית לקריאת התורה לפי הרמב"ן: בראש יתברא אלהים… (ע.ה.).

**   לפי האר"י, בורא העולם אינו אלהים, אלא אדם קדמון לכל הקדומים (מושג גנוסטי) שהוא בבחינת אל הפועל בעולם כבוראו וכו'. (ג' שלום – "פרקי יסוד בהבנת הקבלה וסמליה", עמ' 107" (ע.ה.)

*** מעתה ואילך. לנוחות הזיהוי, נשתמש רק בשם יהוה (ללא התוספת אלהים).

 

עתה מאס יהוה במשחק! והחליט לשים לו קץ. הוא יתן לעם ישראל חוקה ברורה, את התורה! וכך תהיה לו שליטה בעם. מה עשה? פנה אל משה ואמר: "עלה אל יהוה, אתה ואהרן, נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל והשתחוויתם מרחוק ונגש משה לבדו אל יהוה" (שם כ"ד, א'-ב').

אלא שאלהים, שכזכור "לא נחם דרך ארץ פלשתים", עושה תרגיל דומה גם הפעם: הוא מנחם בדרך אליו! ואז: "ויעל משה ואהרן (ושאר הקרואים) ויראו את אלהי ישראל… ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו, ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו" (שם כ"ד, ט'-י"א).

מפלה מחפירה נחל יהוה מידי אחיו הצעיר, אלהים. אולם אין הוא מוותר. הוא מאיים להשמיד את העם אם לא יבואו לחסות בצילו: "ויאמר יהוה אל משה… אתם עם קשה עורף. רגע אחד אעלה בקרבך וכיליתיך" (שם ל"ג, ה').

משה נבוך! הוא הרי הוזמן ע"י יהוה לעלות אליו ומצא את עצמו עומד לפני אלהים! וזה קיבל פניהם ואף הכין להם, כמסתבר, ארוחת מלכים. הוא חייב לדעת מה קורה. לשם כך הוא מבקש מיהוה הצהרת כוונות: "הודיעני נא את דרכך ואדע, למען אמצא חן בעיניך וראה כי עמך הגוי הזה" (שמות ל"ג, י"ג). כלומר: אם נסתדר בינינו, יהיה הגוי הזה עמך.

אך בכך אין די. משה גם רוצה לוודא מי הדובר עמו (בלי משחקי מחבואים) לכן הוא מבקש: "הראני נא את כבודך!" (שם, שם י"ח) וכאן באה ההפתעה הגדולה: "לא תוכל ראות את פני, כי לא יראני האדם וחי" (שם ל"ג, כ'). משה נדהם! מה קרה? מאימתי אין רואים את פני האל הדובר אליך?

הרי אברהם ראהו: "וירא אליו באלוני ממרא… וילך יהוה כאשר כילה לדבר אל אברהם" (בראשית י"ח, ל"ג) וגם אחרים ראוהו: "וארא אל אברהם, אל יצחק ואל יעקב באל-שדי ושמי יהוה לא נודעתי להם" (שמות ו', ג') וגם אני עצמי, משה בן עמרם,אמור הייתי לראותו לפני ימים מספר, ועוד 73 איש עמי!

משה מנסה לפענח את החידה: נקראתי אל יהוה ומצאתי את עצמי עומד לפני אלהים (ואף ראינו את פניו). ויהוה הרי סיפר לו שאבותיו לא הכירוהו בשם זה, אלא באל-שדי (שמות ו', ג')… אך זו אינה האמת, שהרי אמר לאברהם "אני יהוה אשר הוצאתיך מאור כשדים" (בראשית ט', ו'). ויעקב מה אמר? "אם יהיה אלהים עמדי… ושבתי בשלום אל בית אבי והיה יהוה לי לאלהים (בראשית כ"ח, כ-כ"ב).וליצחק? "וירא אליו יהוה ויאמר:אל תרד מצרימה"

(בראשית כ"ו,ב')מה, איפא, קורה פה? האם אל אחד, המתכסה במספר שמות, הוא הדובר אליו, או אולי כמה אלים דוברים אליו?

מתקבל על הדעת ששנים רבות לא יכול היה משה לדעת אם הדברים שנכתבו על שני לוחות האבן השניים הם "הדברים אשר היו על הלוחות הראשונים אשר שברם" (שמות ל"ד, א').

 

סוף דבר

רק בסוף ימיו, בשאתו דבריו ב"האזינו" (דברים ל"ב) גילה לנו את אשר ידע (או חשב) הוא! אך ידעו… זקנינו!

פסוק ז':      שאל אביך ויגדך                  זקניך ויאמרו לך

פסוק ח':     בהנחל עליון גויים               בהפרידו בני אדם

                   יצב גבולות עמים                 למספר בני ישראל***

פסוק ט':     כי חלק יהוה עמו                יעקב חבל נחלתו

ואלהים? … זה האל הצעיר הנועז,-מה הוא?

                   כי מלך כל הארץ אלהים      זמרו משכיל

                   מלך אלהים על גויים           אלהים ישב על כסא קודשו.

                   (תהלים מ"ז, ח'-ט').

האם קיבל עליו יהוה חלוקה זאת? החליטו בעצמכם!:

שהרי נאמר: "יהוה מלך עולם ועד" (תהלים י', ט"ז). ואנו אומרים בתפילתנו: "יהוה מלך, יהוה ימלוך לעולם ועד". והמלך מה מעשהו? הוא מולך!!!

האם יתכן שבתפילתנו מוסתר דבר שכבר אבותינו, – שאחרי יהושע – ידעוהו? וניסו להסתירו?!!!

בתפילתנו אומרים אנו: "יהוה מלך, יהוה ימלוך לעולם ועד". יהוה ימלוך? וכי אין הוא מולך היום? האם לא מן הדין לאמר: יהוה מלך, יהוה מולך, יהוה ימלוך לעולם ועד?

ומה הוכחה יש לנו?

וכי לא אמר יהוה למשה: "אני יהוה וארא אל אברהם, אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי יהוה לא נודעתי להם"? (שמות ו', ג'). יהוה שבוחר להיות אל-הפריון (אל שדי) יכול גם להחליט להיות "מולך"! ואכן: יהושע הקריב קורבנות למולך בעצם מעשיו – שהשמיד והכרית כל זכר לעממי הארץ, אך לאחריו התהפך הגלגל ואומות העולם החלו להקריב קורבנות למולך,- מתוך… עם ישראל!!!

 

 

 

*** והוא גילה לנו עוד משהו בהזדמנות זאת: שבתורה נעשו שינויים: שהרי גם במגילות קומראן וגם בתרגום השבעים (מלפני כ-2,300 שנים) כתוב "למספר בני אלהים"… (פרופ' ישראל קנוהל, "מאין באנו", עמ' 160).

 

תשובתך