שאלות ותשובותסיפור בלעם-בדיחה נחמדה
שנה 1 • מאמין!-לא במעשיות!

בדיחת בלעם (במדבר פרקים כ"ב-כ"ד)
שאלה, לפני שאני מתחיל במחקר: באיזה בית ספר עברי מעולה רכש בלעם את העברית הנהדרת שלו?. ואיך זה שיהוה שלנו היה אלוהיו של הגוי הזה?
תשובה: נביאים וכתובים הנם ספרי היסטוריה, אם כי "מעובדים" לנוחותם של אינטרסנטים מסוימים!. ואילו התורה הנה, רובה ככולה מיתולוגיה! כלומר, סיפורים שחלקם לא היו ולא נבראו וחלקם "עיבודים" של מקרים שקרו אי פעם, בעבר הרחוק.
ועתה פתחו את התנ"כ, בספר במדבר פרק כ"ב, פסוק י"ח: "ויען בלעם אל עבדי בלק: אם יתן לי בלק מלוא ביתו כסף וזהב, לא אוכל לעבור את פי יהוה-אלהי!". אם כך מיהו יהוה? מסתבר שהיה אל של הגויים: מדיין, אדום ומואב ואנו אימצנוהו, כמאמר דבורה הנביאה: "יהוה בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום…" (שופטים ה', ד') ואם אכן בא יהוה מאדום – מקום שלא היה קיים לפני שנברא העולם – אין הוא יכול להיות בורא עולם.  הוא אל של עממים שחיו בחבל ארץ מצרי המכונה "ארץ שסו יהו-ה" – כך בכתבים המצריים. אנו אימצנוהו בשלב מסוים ועשינו אותו לאל של ישראל – אחד מקבוצת האלים שלנו.  פסוק ט': "ויבוא אלהים אל בלעם ויאמר: מי האנשים האלה?… ויאמר אלהים אל בלעם: לא תלך עמהם. לא תאור את העם (ישראל) כי ברוך הוא!"
אז מיהו אלהים האוסר על בלעם למלא את הוראות "יהוה"?
האם הוא עליון, אבי האלים? – כמאמר משה רבנו:
בהנחל עליון גויים בהפרידו בני אדם
יצב גבולות עמים למספר בני אלהים (כך כתוב במגילות קומראן! ובתרגום השבעים)
כי חלק יהוה עמו יעקב חבל נחלתו    (דברים ל"ב, ח'-ט').
או: כי מי בשחק יערך ליהוה,  ידמה ליהוה בבני אלים? (תהלים פ"ט,ז')
והוכחה נוספת לכך שיהוה הנו אחד האלים הבנים ולא האל הראשי: ב"ברית בין הבתרים" (בראשית ט"ו, ט"ז) אומר יהוה לאברהם "ודור רביעי ישובו הנה, כי לא שלם עוון האמורי עד הנה"!. ונשאלת השאלה מי נתן לאמורי את הארץ ומה היה עוונו, שעליו הוא עתיד לשלם? ומי קבע שעדיין אין יהוה יכול לתת את הארץ לצאצאיו של אברהם וכי עליהם להיות עבדים נרצעים במשך ארבע מאות שנה, עד שיהוה יוכל להושיבם בארץ? (תשובה: בן אחר של עליון נתן לאמורי את הארץ ועליון הוא שאסר על יהוה לעשות זאת)
פסוק ט"ו ואילך. בלק אינו מתיאש ומנסה שוב לשכנע את בלעם: "ולכה נא, קובה לי את העם הזה" ומשיב לו בלעם "לא אוכל לעבור את פי יהוה אלהי". ושוב בא אליו אלהים בלילה ואומר לו: "אם לקרוא לך באו האנשים, קום לך אתם ואך את הדבר אשר אדבר אליך אותו תעשה".
פסוק כ"א "ויקם בלעם בבוקר… וילך עם שרי מואב. ויחר אף אלהים כי הולך הוא. ויתיצב מלאך יהוה בדרך לשטן לו…".
והרי אלהים אומר לו "קום לך אתם"! מה קרה כאן?
עלו בדעתי שלושה הסברים אפשריים:
1) כל הסיפור חובר כסיפור אלהי מתחילתו ועד סופו – ללא יהוה! והיה זה אלהים (ששינה את דעתו) ושלח את מלאכו. אלא שכמו שקרה בסיפור הבריאה, שינה סופר חסיד של יהוה את הסיפור. הוא החליט לשלוח מלאך יהוה, אך שכח "למחוק" את הקטע שבו חוזר בו אלהים מההיתר שנתן לבלעם (פסוק כ"ב).
2) אלהים-העליון – שחזר בו מהסכמתו, הורה ליהוה הכפוף לו לשלוח את מלאכו, מלאך יהוה, וכך היה.
3) כמו בסיפור העקדה: אלהים מצווה לעשות כך וכך ויהוה מצפצף על הגדול ממנו ושולח את מלאכו למנוע את אברהם מלהקריב את יצחק.גם כאן מורה אלהים לבלעם "לך עם האנשים ואפס את הדבר אשר אדבר (אני) אליך. אותו תדבר" (שם, שם, ל"א) ויהוה מקפיץ את המלאך שלו שישתעשע בבלעם.
והדבר הכי מענין: השיר הנפלא הזה, חובר, ללא ספק, בימים שעם ישראל כבר ישב מזה מאות שנים בארצו ופתח את שפתו העברית, ולא בזמן יציאת מצרים. רק אז נמצא המשורר שחיבר יצירה נחמדה זו, המבוססת, כנראה, על אגדה ישנה שהיתה מסופרת בעם.
ומחבר ספר יהושע מה ידע? הוא הכיר יפה את סיפור בלעם, אך לא ידע לומר מילה על מתן תורה (ראו: יהושע כ"ד, ה'-י"א). כי… מתן תורה לא היה ולא נברא, ואין הוא אלא המצאה של מחבר ספר שמות. הוא המציא את הר סיני ואת מתן תורה בעקבות הכתוב בתהלים ס"ח. (ראו:ישראל קנוהל "השם",פרק רביעי.)
משה רבנו אמר: "אלהינו כרת עמנו ברית בחורב" ואז כתב את עשרת הדברות על שני לוחות אבנים ויתנם אלי. ולא יסף!!! משמע:אין תורה מסיני.
ואכן, כאשר נשלם בנין בית המקדש הראשון וארון הקודש הובא אליו מעיר דוד ו…"אין בארון רק שני לוחות האבנים אשר הניח שם משה בחורב" (מלכים א', א'-ט').
כלומר, לא היה ספר תורה בישראל בימי השופטים והמלכים!. ומתי נכתב ספר התורה הראשון? – ספר "דברים?" לבדו – "בשמונה עשרה שנה למלך יאשיהו" (מלכים ב' כ"ב), כלומר כ-30 שנה לפני חורבן הבית הראשון. ורק אז חגגו לראשונה את הפסח ,  כ-600 שנים מאז ימי השופטים (שם כ"ג, כ"א-כ"ג).
וכך קרה גם עם חג הסוכות. הוא לא נחוג בישראל במשך כ-750 שנה, מאז ימי ישוע בן-נון ועד שהביא עמו עזרא הסופר את ספר התורה (ספר שמות) שחובר בבבל (נחמיה ח', י"ג-י"ח).

תשובתך