
"בעבר הירדן הואיל משה באר את התורה הזאת לאמר" דברים א ה
אמר רבינו אבן עזרא "ואם תבין סוד השנים עשר, גם ויכתב משה (דברים לא כב), והכנעני אז בארץ (בראשית יב ו), בהר ה' יראה (בראשית כב יד), והנה ערשו ערש ברזל (דברים ג יא) תכיר האמת" דברים א ג. מה היא אותה אמת עליה רומז אבן עזרא? ספר דברים המכונה גם "משנה תורה" שמו מעיד עליו שאינו כיתר הספרים אלא הוא משנה להם. כבר נאמר בגמרא על כך במסכת מגילה לא ע"ב: "אמר אביי לא שנו [שאין מפסיק הקורא בתורה] אלא בקללות שבתורת כהנים [בספר ויקרא] אבל קללות שבמשנה תורה [בספר דברים] פוסק, מאי טעמא? הללו בלשון רבים אמורות ומשה מפי הגבורה אמרן, והללו בלשון יחיד אמורות ומשה מפי עצמו אמרן". והדברים מדהימים. הנה אומרת הגמרא שכל פרשת הקללה שנאמרה בספר דברים (בפרשת כי-תבוא) לא הקב"ה אמרה אלא משה על דעתו (ולכן אין קדושת הדברים ומותר להפסיק). נמצא שיש קטעים בתורה שלא מפי השכינה הם אלא מידי בשר ודם! על שום דברים אלה נקדיש אנו את פרשתנו זו לגדול מפרשי המקרא רבינואברהם ב"ר מאיר אבן עזרא. הוא שהעיד על עצמו בהקדמה לפירושו: "הדרך החמישית, מוסד פירושי עליה אשית, והיא הישרה בעיני, נכח פני ה' , אשר ממנו לבדו [אף לא מחז"ל!] אירא ולא אשא פנים בתורה, ואחפש היטב דקדוק כל מילה בכל מאדי". כבר ברוך שפינוזה שהיה מראשוני מבקרי המקרא הביא ב"מאמר תיאולוגי מדיני" (פרק שמיני) את פירוש אבן עזרא המוזכר לעיל וממנו הוכיח שאבן עזרא סובר שאת ספר התורה לא משה כתבו אלא מחבר מאוחר יותר. וראוי לכל רודף אמת לעיין בספרו המרתק הזה. הרבנים אסרו לקרוא בו וגם היתה להם סיבה לאיסור: שכלו חריף ותבונתו עמוקה ובדבריו ניכרת האמת. אנו נביא את דבריו בתוכנם ונוסיף אף משלנו. אבל כדי להקל על המעיין נביא גם את דבריהם של אלה הדבקים בפרשנות המסורתית. זו סוברת כמאמר הגמרא סנהדרין צט ע"א: "ואפילו אמר כל התורה כולה מן השמים חוץ מפסוק זה, שלא אמרו הקדוש ברוך הוא אלא משה מפי עצמו, זהו כי דבר ה' ביזה" (והרי הגמרא עצמה, במסכת מגילה, אומרת בדיוק כדברים אלה… וראה לעיל), ויבחר הבוחר הדרך בה ילך. ראשית נקדים, שהמעיין בספר התורה בכללותו, יראה שעל פי פשוטו מחבר התורה אינו משה אלא מחבר אחר המספר על משה, שהרי כתוב 'וידבר ה' אל משה' ולא כתוב 'וידבר ה' אלי'. מה אומרים על כך מפרשי המקרא? הנה כך כותב הרמב"ן בהקדמה לפירושו: "אבל משה רבינו כתב תולדות כל הדורות הראשונים ויחוס עצמו ותולדתו ומקריו כשלישי המדבר, ולכן יאמר, וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו, כמדבר בעד שנים אחרים וכו' והטעם לכתיבת התורה בלשון הזה מפני שקדמה לבריאת העולם אין צריך לומר ללידתו של משה רבינו כמו שבא לנו בקבלה שהיתה כתובה באש שחורה על גבי לבנה, והנה משה כסופר המעתיק מספר קדמון וכותב ולכן כתב סתם". (ותירוץ זה מלבד שהוא מרחיק עדותו אף מעבר לבריאת העולם הרי הוא מתרץ דבר אחד ומעלה אלף קושיות. כי אם הכל נקבע עוד לפני הבריאה ונכתב ונחתם בספר, מה לי חטא ולמה לי עונש? והנבון יבין). הנה כבר כתבנו בפרשת מסעי שדברי קבלה והסוד הם מפלט ראשון לבעלי "התבונה" שנסתתמו טענותיהם. ועכשיו נחזור לפירושו של אבן עזרא. פרוש זה נאמר על הפסוק: "אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן" והרי ברור לאבן עזרא וגם לנו כי כותב פסוק זה היה בארץ ישראל, מערבה לירדן, ולכן אמר 'בעבר הירדן'. אבל משה עצמו הרי מעולם לא נכנס לארץ והיאך יכתוב "בעבר הירדן"?! "סוד השנים עשר" — אע"פ שאינו ברור לגמרי למה נתכוון אבן עזרא, דעתנו כפירושו של הרב יוסף בן אליעזר טוב עלם שחי במחצית המאה ה-14 וכתב ספר "צפנת פענח", הוא ביאור על פירושו של אבן עזרא [וראוי לכל דורש אמת לקוראו]. וכך הוא כותב בפרשת דברים: "כי השנים עשר הם יב' פסוקים שבסוף התורה (דברים לד א-יב), והוא [אבן עזרא] אמר שם כי לפי דעתו מפסוק 'ויעל משה' עד סוף התורה כתב יהושע". "ויכתוב משה את התורה הזאת ויתנה אל הכהנים בני לוי" דברים לא ט. את התורה "הזאת"? במה הכתוב מדבר? על כורחך תראה כי אם משה כתב תורה שאותה נתן ללווים אזי הלוים נשאו ספר תורה ללא פסוק זה עצמו ומחבר אחר הוא המספר על מה שכתב משה ונתן ללווים. וכך כתב הרמב"ן דברים לא ט: "ויכתב משה את התורה הזאת, מתחילת בראשית עד לעיני כל ישראל" ורש"י : "ויכתב משה ויתנה: כשנגמרה כולה נתנה לבני שבטו", הנה לפי רש"י משה לא נתן את ספר התורה ללויים באותו מקום אלא המשיך לכתוב את הפרשות הבאות ואף את הפסוק עצמו המספר שכתב ספר תורה ונתן ללוים כתב, אבל האמת שאז עוד לא נתן כי הרי המשיך לכתוב… "והכנעני אז בארץ", וכוונתו ברמיזה זאת פשוטה, שבזמן מחבר התורה הכנעני לא היה בארץ (לכן כתב שהיה "אז"), והרי בתקופת משה הכנענידוקא כן היה בארץ! על כורחך מאוחר יותר נכתב, וכבר הרחבנו בעניין זה בפרשת לך לך חלק שני. "ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה אשר יאמר היום בהר ה' יראה" בראשית כב יד. הנה מהמילים 'אשר יאמר היום' משתמע שנאמר מאוחר יותר. המילה 'אשר' מתפרשת במקום זה כנתינת טעם כלומר 'ולכן נאמר היום בהר ה' יראה' כמו שתרגם אונקלוס: "בכן יתאמר כיומא הדין", וכן תרגם בשמות ו ו: "לכן אמור לבני ישראל" — "בכן אימר לבני ישראל". והרי מקום בית הבחירה לא נבחר בתקופת משה כדכתיב בדברים יד כג: "ואכלת לפני ה'אלהיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם". ומה פירשו רבותינו? רש"י פירש כך: "היום, הימים העתידים". והרשב"םפירש: "אשר יאמר היום ולמחר, בהר ה' נראה הקב"ה לאברהם". ראה איך באים פרשנינו ומסרסים הכתוב: התורה אומרת 'היום' ורש"י אומר 'הימים העתידים', התורה אומרת 'היום' והרשב"ם אומר 'ולמחר'. צא וחשוב, האם גם על הפסוק "וה' האמירך היום להיות לו לעם סגולה" (דברים כו' יח) יאמרו רש"י והרשב"ם שרק מחר או בימים עתידים יהיו לעם סגולה? "כי רק עוג מלך הבשן נשאר מיתר הרפאים הנה ערשו ערש ברזל הלה היא ברבת בני עמון תשע אמות אורכה וארבע אמות רחבה באמת איש" מלשון הכתוב משתמע שנכתב לאחר מות משה. שהרי משה נלחם בעוג וניצחו בשנת הארבעים לצאת ישראל ממצרים כלומר ממש זמן קצר לפני מות משה, ומה הרבותא שמשה יאמר "הלא היא ברבת עמון"? ודאי שהיא ברבת בני עמון, הרי הרגו לפני זמן קצר בלבד. ואין טעם ללשון הכתוב אלא אם כן נכתב זמן רב אחרי מות משה ולא בידיו. והרשב"ם פירש שמיטתו של עוג היא מזמן שהיה תינוק בעריסה. רצה הכתוב לפאר את גודלו עוד בהיותו תינוק לכן גם נאמר שהיתה עריסתו מברזל שאם היתה מעץ היתה נשברת. ולכל זה אין סימן וזכר בכתובים. ואתה הקורא החפץ בדעת , בדוק דברים אלה ללא משוא פנים. וזאת תהיה לך לראיה שלכולי עלמא מתוך הטקסט עצמו, ללא קבלה, מסקנה אחת בוקעת והולכת שמחבר התורה לא היה משה. וכל מה שנותר לאדם חושב הוא להכריע בין שתי הגישות: האם לקבל הדברים כמשמעם או לקבל ולהאמין למסורות אף אם סותרות ומסרסות בעליל את הכתוב. הואיל ובאבן עזרא עסקינן ראינו לנכון להביא תקציר דבריו המובאיםבפרשותינו השונות. בפרשת וישלח על הפסוק בדברים לד ו: "ולא ידע איש את קבורתו עד היום הזה" – דברי יהושע ויתכן שכתב זה באחרית ימיו". בפרשת צו צטטנו את אבן עזרא שמות כ א: "ועשרת הדברים הכתובים בפרשת ואתחנן הם דברי משה". בפרשת קדושים הבאנו את דעת אבן עזרא, מדוע לא הזכיר הכתוב עונש השוכב עם שתי אחיות, ואיך יתכן שיעקב אבינו נשא שתי אחיות. בפרשת אמור הבאנו פירושו לעץ עבות שאינו ההדס (בניגוד לדברי הגמרא): "ועלי עץ עבות טענה על קדמונינו וכן מין הדס אין אילנו גבוה והנה הם שני מינים גבוה ונמוך". בפרשת נשא הבאנו את תמיהת אבן עזרא על מניין הלווים שלא נתרבו אף שלא היו בכלל גזירת מתי המדבר. ובפרשת חקת הבאנו דעתו שאיסור שתיית מים בשעת התקופה הוא בכלל המנחשים ולא אסרו זאת הקדמונים אלא כדי להפחיד המון העם הנבער שיחזור בתשובה. ואנו נוסיף כאן דברים משלנו. משה רבנו מדבר אל בנ"י לפני כניסתם לארץ ופעמים שהוא מכניס ביאור דברים אל תוך הדברים, מעין "סוגריים" בתוך דבריו. וכך נראים דבריו בדברים ב ט-יד: "ויאמר ה' אלי אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה כי לא אתן לך מארצו ירשה כי לבני לוט נתתי את ער ירושה [האימים לפנים ישבו בה עם גדול ורב ורם כענקים, רפאים יחשבו אף הם כענקים והמאבים יקראו להם אימים ובשעיר ישבו החרים לפנים ובני עשיו ירשום וישמידום מפניהם וישבו תחתם כאשר עשה ישראל לארץ ירושתו אשר נתן ה' להם] עתה קמו ועברו לכם את נחל זרד וגו' " והנה ממשמעות הכתוב 'כאשר עשה ישראל לארץ ירושתו' מתבאר שקטע זה כולו נכתב לאחר שישראל כבשו ארצם. אם כן לא משה הוא זה אשר הוסיף את הדברים שב"סוגריים". (ושים ליבך לשינוי לשון הגוף "נתן ה' להם" ותיכף "קומו עברו לכם" המעיד גם הוא על שינוי הכותבים ולשונם). ומה אומרים על כך מפרשי המקרא? החזקוני: "כאשר עשה לישראל — בני גד ובני ראובן. לארץ ירושתו — של מואב". והנך רואה איך החזקוני מסרס הכתוב, בתורה כתוב ישראל והוא אומר בני גד ובני ראובן, בתורה כתוב לארץ ירושתו והחזקוני כותב שהוא ארץ מואב. ובבאור הפסוק דברים ג יד: "ויקרא אתם על שמו את הבשן חות יאיר עד היום הזה" נתבאר כבר בהרחבה בפרשת וישלח ועיין שם. ואנו נשאל: איך נואל מישהו, יהא כבודו גדול ככל שיהיה, תהא הקושיה שלפניו קשה כאשר תהא, לסרס ולזייף את עצם המילים עצמן? לאמר על "היום" שהוא "מחר" ולאמר על "ישראל" שהוא "גד וראובן"? ומקומות רבים אחרים. וכאן ראוי לסיים באותו משפט של האבן עזרא שנהפך שגור בלשוננו וצוטט בקונטרס מס' 8: "כי איך יתכן בלשון שאדם ידבר מילה ורצונו מילה אחרת? והאומר בזה מהמשוגעים הוא נחשב וכו' וטוב לו שיאמר לא ידעתי ולא יהפוך דברי אלהים חיים". דבר דעת אמת
|