חכמים עשו הבחנה בין אישה בתולה לשאינה בתולה בנושא זכויותיה שהעניקו לה מכוח חוזה הכתובה; לבתולה מתחייב הבעל לשלם מאתיים זוזים ולאינה בתולה מחצית מהסכום המגיע לבתולה. דנו החכמים הקדמונים (תנאים) באישה שבתוליה נקרעו מחמת מכה ולא מחמת קיום יחסי מין; כגון שנכנס לאיבר מינה מקל שקרע בתוליה – לדעת חכם אחד, רבי מאיר שמו, דינה כבתולה וזכויותיה כבתולה משום שבתוליה לא נקרעו עקב יחסי מין, ולדעת חכמים אחרים דינה כאינה בתולה, משום שבתוליה נקרעו מחמת חדירת מקל בדומה לחדירת איבר מין, ומגיע לה מחצית מזכויותיה של בתולה. ובלשונם: "מוכת עץ כתובתה מנה". התלמיד, רב יהודה שמו, קבע שילד קטן פחות מגיל תשע שקיים יחסי מין עם אישה זכויותיה כדין אישה שבתוליה נקרעו ממכה. לדעת חכם אחר, שמואל שמו, דינה כבתולה וזכויותיה כבתולה ובלשונו: "אין מוכת עץ בבשר". שאל אחד התלמידים, רב אושעיא שמו, מדברי חכמים קדמונים משתמע, שילד קטן מגיל תשע שקיים יחסי מין עם אישה, זכויות כתובתה כזכויות בתולה? שהרי לא נחלקו חכמים קדמונים אלא כשנקרעו בתוליה מחמת מכה של מקל שחדר לאיבר מינה. תשובה: לשון חכמים קדמונים תתפרש כך: קטן שקיים יחסי מין עם בחורה דינה כנקרעו בתוליה מחמת מכה. עוד הוסיפו התלמידים, שנידון זכויות האישה, שבתוליה נקרעו מחמת מכה, כשבן זוגה ידע מראש שבתוליה נקרעו מחמת מכה. אך אם התחתן עמה וחשב שהיא בתולה והתברר לאחר הנישואים שאין לה בתולים מחמת מכה זכויותיה מתבטלות לגמרי ואינה מקבלת כלום. שאל אחד התלמידים, רב נחמן שמו, מדברי חכמים קדמונים (תנאים) משתמע שגם אם לא ידע לפני הנישואים שאינה בתולה מחמת מכה מגיעים לה זכויות. כי כך אמרו: גבר שנשא אישה ונמצאת ללא בתולים, הגבר טוען שזינתה לפני הנישואים ולא מגיע לה זכויות כתובה כלבתולה, והאישה טוענת שבתוליה נקרעו מחמת מכה שקיבלה לפני הנישואים. חכמים מסוימים האמינו לדבריה, משמע מגיעים לה זכויות? מתוך שאלה זו קבע אחד התלמידים, רבא שמו, שלדעת החכם הקדמון רבי מאיר אין זה משנה אם ידע הבעל שהיא אינה בתולה לבין לא ידע. (תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף יא, עמוד א – דף יא, עמוד ב).

נוסח התלמוד כלשונו:

"הגדול שבא על הקטנה, וקטן שבא על הגדולה, ומוכת עץ – כתובתן מאתים, דברי רבי מאיר; וחכ"א: מוכת עץ – כתובתה מנה. גמ'. אמר רב יהודה אמר רב: קטן הבא על הגדולה – עשאה מוכת עץ; כי אמריתה קמיה דשמואל, אמר: אין מוכת עץ בבשר. איכא דמתני לה להא שמעתא באפי נפשה: קטן הבא על הגדולה – רב אמר: עשאה מוכת עץ, ושמואל אמר: אין מוכת עץ בבשר. מתיב רב אושעיא: גדול שבא על הקטנה, וקטן הבא על הגדולה, ומוכת עץ – כתובתן מאתים, דברי ר"מ; וחכמים אומרים: מוכת עץ – כתובתה מנה! אמר רבא, הכי קאמר: גדול הבא על הקטנה – ולא כלום, דפחות מכאן כנותן אצבע בעין דמי; וקטן הבא על הגדולה – עשאה מוכת עץ, ומוכת עץ גופא – פלוגתא דר"מ ורבנן. אמר רמי בר חמא: מחלוקת – כשהכיר בה, דר"מ מדמי לה לבוגרת, ורבנן מדמו לה לבעולה, אבל לא הכיר בה – דברי הכל ולא כלום. ור"מ אמאי מדמי לה לבוגרת? נדמייה לבעולה! בעולה איתעביד בה מעשה בידי אדם, הא לא איתעביד בה מעשה בידי אדם. ורבנן, אדמדמו לה לבעולה, נדמייה לבוגרת! בוגרת לא איתעביד בה מעשה כלל, הא איתעביד בה מעשה. אבל לא הכיר בה – לדברי הכל ולא כלום; מתיב רב נחמן: היא אומרת מוכת עץ אני, והוא אומר לא כי, אלא דרוסת איש את, ר"ג ור' אליעזר אומרים: נאמנת! אלא אמר רבא: בין הכיר בה ובין לא הכיר בה – לר"מ מאתים, לרבנן, הכיר בה – מנה, לא הכיר בה – ולא כלום. והדר ביה רבא, דתניא: כיצד הוצאת שם רע? בא לבית דין ואמר: פלוני, לא מצאתי לבתך בתולים, אם יש עדים שזינתה תחתיו – יש לה כתובה מנה; אם יש עדים שזינתה תחתיו – בת סקילה היא! הכי קאמר: אם יש עדים שזינתה תחתיו – בסקילה, זינתה מעיקרא – יש לה כתובה מנה; ואמר רב חייא בר אבין אמר רב ששת, זאת אומרת: כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה – יש לה כתובה מנה; ומתיב רב נחמן: הנושא את האשה ולא מצא לה בתולים, היא אומרת משארסתני נאנסתי ונסתחפה שדהו, והוא אומר לא כי, אלא עד שלא אירסתיך והיה מקחי מקח טעות – ולית לה כלל! ואמר להו רב חייא בר אבין: אפשר? רב עמרם וכל גדולי הדור יתבי כי אמר רב ששת להא שמעתא, וקשיא להו, ושני: מאי מקח טעות? נמי ממאתים, אבל מנה אית לה, ואת אמרת: לית לה כלל! ואמר רבא: מאן דקא מותיב – שפיר קא מותיב, מקח טעות לגמרי משמע, ואלא קשיא הך! תריץ ואימא הכי: אם יש עדים שזינתה תחתיו – בסקילה, זינתה מעיקרא – ולא כלום, נמצאת מוכת עץ – יש לה כתובה מנה; והא רבא הוא דאמר: לרבנן, לא הכיר בה – ולא כלום! אלא ש"מ, הדר ביה רבא מההיא".