אדם שנולד עם שני אברי המין, של הזכר והנקבה, נקרא בלשון חכמים אנדרוגינוס [ביוונית: =androsאנדרו=זכר, gyne=גן=נקבה], וקשה להכריע את מינו – כזכר או כנקבה. מטבע הדברים אדם זה יצר שאלות הלכתיות רבות. כגון: האם מותר לו להינשא עם זכר או עם נקבה וכיוצא בזה כל ההלכות המבחינות בין גבר לאישה. אחד החכמים הקדמונים, רבי יוסי שמו קבע שכוהן אנדרוגינוס שנשא אישה שאינה בת כוהן הנישואים חלים ולכן מותר לאישה לאכול בתרומה כדין כל אישה שנישאת לכוהן רגיל. מבררים התלמידים האם דין אנדרוגינוס כדין זכר באופן מוחלט. לדעת אחד התלמידים, ריש לקיש שמו, אנדרוגינוס נידון כספק זכר ספק נקבה, ונישואיו עם אישה שאינה כוהנת אינם מתירים לאכול תרומה המוגדרת מחוקי התורה כתרומה אלא אך ורק תרומה על-פי חוקי החכמים. ואילו לדעת תלמיד אחר, רבי יוחנן שמו, אנדרוגינוס נידון כזכר ודאי ולכן אשתו אוכלת בתרומה אפילו על-פי חוקי התורה.
שאל רבי יוחנן את חברו ריש לקיש: לשיטתך שאנדרוגינוס אינו זכר ודאי, מדוע קבעו חכמים קדמונים שמותר לו להתחתן עם אישה, הרי יתכן שהוא עצמו אישה? השיבו: אכן אסור לאנדרוגינוס לשאת אישה ומה שאמרו חכמים קדמונים: "נושא אישה" כוונתם אם נשא אישה נישואיו תקפים. שאלו התלמידים את דעת האומר שאנדרוגינוס נידון כזכר ודאי מתוך דבריו של חכם אחר, ר' אלעזר שמו, שחלק על דברי חכמים וקבע שאנדרוגינוס שקיים יחסי מין עם זכר עובר על איסור משכב זכר וחייב עונש מוות – סקילה. משמע לדעת החכמים אנדרוגינוס אינו חייב סקילה, על כורחך דעתם שאינו זכר ודאי. תשובה: אנדרוגינוס הרי הוא זכר ודאי, ומחלוקת חכמים קדמונים אם האנדרוגינוס שקיים יחסי מין עם איבר מינו הנקבי חייב משום משכב זכר. לדעת החכמים בשני אברי המין – הזכרי והנקבי – האנדרוגינוס מתחייב כמשכב זכר, ולדעת החכם ר' אלעזר רק אם קיים יחסי מין עם איבר מינו הזכרי. לדעת חכם אחר, אנדרוגינוס אינו נידון לא כאישה ולא כגבר אלא הוא ברייה בפני עצמה לכן אסור לו לשאת אף לא אחד משני המינים. המשיכו התלמידים להסביר את טעם מחלוקת החכמים; האם אנדרוגינוס שקיים יחסי מין באיבר מינו הנקבי מתחייב משום משכב זכר? נכתב בתורה כך: "וְאֶת זָכָר לֹא תִשְׁכַּב מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תּוֹעֵבָה הִוא" (ויקרא, יח; 22). מתוך שנקט הכתוב בלשון רבים מִשְׁכְּבֵי משמע, כך אומר אחד התלמידים, יש זכר שיש לו שני משכבות, שני סוגי משגלים. וזהו האנדרוגינוס שחייב משום משכב זכר על שני אופני המשגלים. ולדעת החכמים שאך ורק על משגלו עם איבר מינו הזכרי מתחייב משום משכב זכר הם יפרשו את הפסוק דלעיל כך: זָכָר לֹא תִשְׁכַּב מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה – זכרותו כלומר, איבר מינו הזכרי בלבד של מי שיש לו שני משכבות (האנדרוגינוס) מתחייב משום משכב זכר, אך עם איבר מינו הנקבי אינו מתחייב משום משכב זכר. (תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף פא, עמוד א – דף פד, עמוד א).

נוסח התלמוד כלשונו:

"רבי יוסי ור"ש אומרים: אנדרוגינוס כהן שנשא בת ישראל – מאכילה בתרומה… אנדרוגינוס נושא אבל לא נישא; ר' אליעזר אומר: אנדרוגינוס – חייבין עליו סקילה כזכר. אנדרוגינוס. אמר ר"ל: מאכילה בתרומה ואין מאכילה בחזה ושוק, רבי יוחנן אומר: אף מאכילה בחזה ושוק… תנן: אנדרוגינוס נושא! תני: אם נשא. והא נושא קתני! וליטעמיך, מאי אבל לא נישא? אלא מאי נישא? דיעבד, נושא נמי דיעבד! אמרי: לא, נושא – לכתחלה משמע, אבל לא נישא – דיעבד נמי לא. והא מדקתני סיפא, רבי אליעזר אומר: אנדרוגינוס – חייבין עליו סקילה כזכר, מכלל דת"ק ספוקי מספקא ליה! בין למר בין למר מפשט פשיטא ליה, איכא בינייהו סקילה משני מקומות, דמר סבר: חייבין עליו סקילה משני מקומות, ומר סבר: כזכר. אמר רב: מר רב שמואל בר יהודה א"ר אבא אחוה דר' יהודה בר זבדי אמר רב יהודה אמר רב: אנדורגינוס – חייבין עליו סקילה משתי מקומות. מיתיבי, רבי אליעזר אמר: אנדרוגינוס – חייבין עליו סקילה כבזכר, בד"א – בזכרות שלו, אבל בנקבות שלו – פטור! הוא דאמר כי האי תנא; דתניא, רבי סימאי אומר: אנדרוגינוס – חייבין עליו סקילה משתי מקומות. מ"ט דרבי סימאי? אמר רבא, בר המדורי אסברא לי: (ויקרא י"ח) ואת זכר לא תשכב משכבי אשה – אי זהו זכר שיש בו שני משכבות? הוי אומר: זה אנדורגינוס. ורבנן? אע"ג דאית ביה שני משכבות – את זכר כתיב. ורבנן זכר גרידא מנא להו? מאשה. באשה שלא כדרכה מנא להו? מואשה. אמר רב שזבי אמר רב חסדא: לא לכל א"ר אליעזר אנדרוגינוס זכר מעליא הוא, שאם אתה אומר כן, במוקדשין יקדש. ומנלן דלא קדש? דת"ר: הנרבע, והמוקצה, והנעבד, והאתנן, ומחיר, וטומטום, ואנדרוגינוס – מטמאין בגדים אבית הבליעה; רבי אליעזר אומר: טומטום ואנדרוגינוס אין מטמאין בגדים אבית הבליעה, שהיה ר"א אומר: כל מקום שנאמר זכר ונקבה, אתה מוציא טומטום ואנדרוגינוס מביניהם, ועוף הואיל ולא נאמר בו זכר ונקבה, אי אתה מוציא טומטום ואנדרוגינוס מביניהם. אר"נ בר יצחק: אף אנן נמי תנינא, רבי אליעזר אומר: הכלאים, וטרפה, ויוצא דופן, טומטום ואנדרוגינוס – לא קדושין ולא מקדשין; ואמר שמואל: לא קדושין בתמורה, ולא מקדשין בעושה תמורה, ש"מ".