מעשה היה ברבן גמליאל שרכב על חמור בדרכו מעכו לאכזיב ותלמידו רבי אילעאי התלווה אליו. בדרך, כשראה רבן גמליאל דבר מאפה מונח על הקרקע ביקש מתלמידו להרימו מהקרקע ולא להניחו שם. ממעשה זה למדו התלמידים שאין להניח אוכל על הקרקע אלא להרימו. הוסיף אחד התלמידים הסתייגות למסקנה זו, בשם רבי שמעון בן יוחאי: צריך להרים אוכלים המונחים בקרקע דווקא בתקופת רבן גמליאל שבנות ישראל היו צדיקות ולא עוסקות בכישוף אך בתקופת רבי שמעון בן יוחאי אין להרים אוכל מהקרקע, משום שבנות ישראל החלו לעסוק בכישוף ויש חשש שהאוכל המונח על הקרקע מכושף ועלול לסכן את המרימו. עוד עשו הבחנה בין מאפה שלם לפירורי מאפה; שלם עושים בו כשפים לכן אין להסתכן ולהרימו, מפורר וחתוך אין ניתן לעשות בו כישוף לכן צריך להרימו מהקרקע. שאלו התלמידים: מדברי הנביא יחזקאל משתמע שעושים כישוף גם על פירורי מאפה כי כך כתוב: "תְּחַלֶּלְנָה אֹתִי אֶל עַמִּי בְּשַׁעֲלֵי שְׂעֹרִיםוּבִפְתוֹתֵי לֶחֶם לְהָמִית נְפָשׁוֹת אֲשֶׁר לֹא תְמוּתֶנָה וּלְחַיּוֹת נְפָשׁוֹת אֲשֶׁר לֹא תִחְיֶינָה בְּכַזֶּבְכֶם לְעַמִּי שֹׁמְעֵי כָזָב" (יחזקאל, יג; 19). משמע, היו פירורי לחם מכושפים שגרמו למותם של אנשים? תשובה: כוונת יחזקאל שהנשים היו מכשפות בדברים אחרים ובשכר מעשה הכישוף היו מקבלות תמורתם "פתיתי לחם". אך אין כוונת יחזקאל שהיו עושות כישוף בפירורי לחם. (תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף סד, עמוד ב)

נוסח התלמוד כלשונו:

"מעשה ברבן גמליאל שהיה רוכב על החמור, והיה מהלך מעכו לכזיב, והיה רבי אילעאי מהלך אחריו. מצא גלוסקין בדרך, אמר לו: אילעאי, טול גלוסקין מן הדרך. מצא נכרי אחד, אמר לו: מבגאי, טול גלוסקין הללו מאילעאי! ניטפל לו רבי אילעאי, אמר לו: מהיכן אתה? אמר לו: מעיירות של בורגנין, ומה שמך? – מבגאי שמני. – כלום היכירך רבן גמליאל מעולם? – אמר לו: לאו. באותה שעה למדנו שכוון רבן גמליאל ברוח הקודש. ושלשה דברים למדנו באותה שעה: למדנו שאין מעבירין על האוכלין… אמר מר: ואין מעבירין על האוכלין. אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי: לא שנו אלא בדורות הראשונים, שאין בנות ישראל פרוצות בכשפים. אבל בדורות האחרונים, שבנות ישראל פרוצות בכשפים – מעבירין. תנא: שלימין – מעבירין, פתיתין – אין מעבירין. אמר ליה רב אסי לרב אשי: ואפתיתין לא עבדן? והכתיב (יחזקאל י"ג) ותחללנה אתי אל עמי בשעלי שערים ובפתותי לחם! – דשקלי באגרייהו".