בחג הסוכות חובה לישון בסוכה ואסור לישון מחוצה לה. איסור השינה מחוץ לסוכה בשינה קבועה, אך בשינה ארעית, קצרה וזמנית מותר מעיקר הדין, אלא שחכמים קדמונים אסרו גם תנומה קצרה. הסבירו התלמידים את תקנת חכמים קדמונים: אסור לנמנם שינה קצרה שמא יתפוס תנומה ארוכה ויישן שינת קבע מחוץ לסוכה. שאל אחד התלמידים, אביי שמו, אם כך, שיש חשש שמתוך שינת עראי יבוא לשינת קבע, מדוע קבעו חכמים קדמונים שמותר לישון שינה עראית עם תפילין על ראשו אבל אסור לישון שינת קבע עם תפילין על ראשו שמא יפיח (יפליץ) תוך כדי השינה? תשובה: חכמים התירו לישון עם תפילין על ראשו כשאדם אחר אחראי להעיר אותו משנתו. המשיכו התלמידים לשאול: ואולי גם השומר יירדם ובלשונם: "הערב גם הוא זקוק לערב". תלמיד אחר, רבי יוחנן שמו, השיב כך: מותר לישון שינה ארעית עם תפילין כשמניח ראשו בין ברכיו, כך אין חשש שיתפוס תנומה קבועה. תלמיד אחר, רבא שמו, השיב כך: אין הבדל בין שינה עראית לשינת קבע כי אין הגדרת זמן לכך , פעמים שדיי בתנומה קלה והיא מסייעת כתנומה ארוכה. וזאת הסיבה שאסור לישון מחוץ לסוכה אף שינה עראית. ואילו הישן עם תפילין על ראשו, האיסור לא מחמת השינה עצמה אלא משום החשש שיפיח, ובשינה עראית אין חשש שיפיח. מבררים התלמידים את משך זמן שינה עראית; אחד התלמידים קבע שזמנו חמישים שניות ובלשונו: "הלוך מאה אמה". עוד אמרו חכמים, אדם שרוצה לישון באמצע היום אינו חייב לחלוץ את התפילין משום שאין רגילות שיישן שינה קבועה באמצע היום ואין חשש שיקיים יחסי מין עם אשתו אבל בלילה צריך לחלוץ את התפילין מראשו שמא יבוא לקיים יחסי מין עם אשתו ויישן שינה קבועה ויבוא להפיח. חכם אחר, רבי יוסי שמו, אומר שאם הוא אברך (נשוי) צעיר, שתאוותו מצויה, גם ביום צריך לחלוץ את התפילין מראשו שמא יקיים יחסי מין עם אשתו כשלראשו תפילין. עוד אמרו התלמידים, שאם אדם שכח וקיים יחסי מין עם אשתו כשלראשו מונח תפילין, לא יחלוץ אותם לפני שנטל את ידיו, משום שבאמצע המשגל "הידיים עסקניות הן" ואין ראוי לגעת ברצועת התפילין עם ידיים מטונפות. (תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף כו, עמוד א – דף כו, עמוד ב).

נוסח התלמוד כלשונו:

"תנו רבנן: אוכלין אכילת עראי חוץ לסוכה, ואין ישנים שינת עראי חוץ לסוכה. מאי טעמא? – אמר רב אשי: גזרה שמא ירדם. – אמר ליה אביי: אלא הא דתניא: ישן אדם שינת עראי בתפילין, אבל לא שינת קבע, ליחוש שמא ירדם! – אמר רב יוסף בריה דרב עילאי: במוסר שינתו לאחרים. – מתקיף ליה רב משרשיא: ערביך ערבא צריך! – אלא אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: במניח ראשו בין ברכיו עסקינן. רבא אמר: אין קבע לשינה. תני חדא: ישן אדם בתפילין שינת עראי אבל לא שינת קבע, ותניא אידך: בין קבע בין עראי, ותניא אידך: לא קבע ולא עראי! – לא קשיא: הא דנקיט להו בידיה, הא – דמנחי ברישיה, הא – דפריס סודרא עלויה. וכמה שינת עראי? תני רמי בר יחזקאל: כדי הלוך מאה אמה, תניא נמי הכי: הישן בתפילין ורואה קרי – אוחז ברצועה ואינו אוחז בקציצה, דברי רבי יעקב. וחכמים אומרים: ישן אדם בתפילין שינת עראי, אבל לא שינת קבע. וכמה שינת עראי – כדי הילוך מאה אמה. אמר רב: אסור לאדם לישן ביום יותר משינת הסוס. וכמה שינת הסוס – שיתין נשמי. אמר אביי: שנתיה דמר כדרב, ודרב כדרבי, ודרבי כדדוד, ודדוד כדסוסיא, ודסוסיא שיתין נשמי. אביי הוה ניים כדמעייל מפומבדיתא לבי כובי, קרי עליה רב יוסף: )משלי ו( עד מתי עצל תשכב מתי תקום משנתך. תנו רבנן: הנכנס לישן ביום, רצה – חולץ, רצה – מניח. בלילה – חולץ ואינו מניח, דברי רבי נתן. רבי יוסי אומר: הילדים לעולם חולצין ואינן מניחין, מפני שרגילין בטומאה. – לימא קסבר רבי יוסי בעל קרי אסור להניח תפילין? – אמר אביי: בילדים ונשותיהן עמהן עסקינן, שמא יבואו לידי הרגל דבר. תנו רבנן: שכח ושמש מטתו בתפילין – אינו אוחז לא ברצועה ולא בקציצה, עד שיטול ידיו ויטלם, מפני שהידים עסקניות הן".