דרכם של חז"ל לדון ולדרוש פסוקים ומתוך דרשות אלה הם מסיקים מסקנות הלכתיות. כך למשל בפרשת "סוטה" (אשת איש שבעלה חושד בה שהיא בוגדת בו, האישה צריכה להגיע לבית המקדש כדי לבדוק אם יש אמת בחשד הבעל) נכתב בתורה כך: "וְשָׁכַב אִישׁ אֹתָהּ שִׁכְבַת זֶרַע וְנֶעְלַם מֵעֵינֵי אִישָׁהּ [בעלה] (במדבר, ה; 13).
חכמי התלמוד מנסים, כל אחד לפי הבנתו, להסביר: מדוע ציין הכתוב "שכבת זרע"?
חכם אחד,רב ששת שמו,סבר שבא הכתוב למעט ולהוציא מצב שבו הבעל חשד באשתו שהיא נואפת עם מישהו אחר ניאוף אנאלי. כלומר, לדעת חכם זה, החושד באשתו שהיא נואפת אנאלית אין צורך לבדוק את ניאופיה.
חכם בבלי אחר ,שמו אביי, סבר שהכתוב ממעט מצב שהבעל חשד באשתו שהיא נואפת לא במגע מיני מלא, אלא שהגבר שאִתו נאפה החדיר אך ורק את קצה עטרת איבר מינו (לשון חז"ל "נשיקה"). במקרה זה, לדעת אביי, החושד באשתו שהיא נואפת בחדירה חלקית – אין צורך לבדוק את ניאופיה.
חכם בבלי נוסף, רבא שמו, סבר שהכתוב בא למעט מצב שהבעל חושד באשתו שהיא מתגפפת ערומה עם מישהו אחר, אך ללא חדירה כלל. כלומר, לדעת חכם זה, החושד באשתו שהיא נואפת בגיפוף גרידא, – אין צורך לבדוק את ניאופיה. (תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף כו, עמוד ב).

נוסח התלמוד כלשונו:

"ואלא שכבת זרע ל"ל? מיבעי ליה לכדתניא: "שכבת זרע" – פרט לדבר אחר. מאי דבר אחר? אמר רב ששת: פרט לשקינא לה שלא כדרכה. אמר ליה רבא: שלא כדרכה, (ויקרא יח) משכבי אשה כתיב! אלא אמר רבא: פרט לשקינא לה דרך אברים. א"ל אביי: פריצותא בעלמא היא, ופריצותא מי אסר רחמנא? אלא אמר אביי: פרט לשקינא לה בנשיקה. הניחא למ"ד: העראה זו הכנסת עטרה, אבל נשיקה ולא כלום היא, היינו דאתי קרא למעוטי נשיקה, אלא למאן דאמר: העראה זו נשיקה, מאי איכא למימר? לעולם לשקינא לה דרך אברים, ומהו דתימא בקפידא דבעל תליא רחמנא, ובעל הא קא קפיד, קמשמע לן".