"באחד מצאו כתוב… ובשניים מצאו כתוב…" –

מיגוון נוסחאות של ספרי תורה

ספר תורה שחסר בו אות אחת, או יתר עליו אות אחת – פסול (הרמב"ם, ספר-תורה י, א), וכמו שכתבנו בקונטרס 9 (עיין שם). וגם בספר הזוהר (ח"ב משפטים קכד ע"א): "דתנינן אורייתא כלא – שמא דקודשא-בריך-הוא ומאן דמשתדל בה כמאן דמשתדל בשמא קדישא, בגין דאורייתא כלא חד – שמא קדישא הוא, שמא עלאה – שמא דכליל כל שמהן, ומאן דגרע אות חד מינה, כאילו עביד פגימותא בשמא קדישא" [וזה תרגומו: "התורה כולה – שמותיו של הקב"ה, ומי שמשתדל (לומד) בה, הוא כמי שמשתדל בשמו של הקב"ה, מפני שהתורה כולה כאחת – שמו של הקדוש-ברוך-הוא, שמו העליון – שמו שכולל כל השמות, ומי שגורע אות אחת ממנה, כאילו עשה פגימה בשמו יתברך"] והובא גם בהקדמת מנחת-שי, ועיין שם.

וכך גם כתב הרמב"ן (בהקדמתו לספר בראשית): "עוד יש בידינו קבלה של אמת, כי כל התורה כולה שמותיו של הקב"ה וכו' ומפני זה, ספר תורה שטעה בו באות אחת במלא או בחסר – פסול, כי זה העניין יחייב אותנו לפסול ספר תורה שיחסר בו וא"ו אחד ממילת "אותם", שבאו מהם ל"ט מלאים בתורה". שני דברים חשובים אמר הרמב"ן בדיבור אחד: ראשית, שטעות באות אחת בלבד פוסלת הספר כולו; ושנית, כי לעניין טעות אין הבדל, אם באחת מאותיות "חסרות/יתרות" עסקינן, ופגם באחת מאלה פוסל הספר, והזכיר במפורש המסורת בדבר וא"ו של "אותם". ובהמשך דברינו עוד נשוב לעניין "אותם" ונראה נפלאות.

ולכן, רוב שלומי-אמוני-ישראל אכן מאמינים, באמונה תמימה, כי נוסח התורה אשר בידינו הוא הוא הנוסח שקיבל משה מסיני. נוסח אחד ויחיד, אשר עבר מדור לדור ללא כל שינוי, ולא נוספה אליו, גם לא נגרעה ממנו, אות אחת, חלילה, לפסול את הספר, כדברי גדולי הראשונים (וגם המהדרין מודים, כי אכן יש הבדל במספר אותיות מועט בלבד בין ספרי תורה שלנו לספרי עדת התימנים).

אבל אנו נוכיח באותות ומופתים, שכל זה איננו במציאות כלל! ונראה בבירור ובמפורש, כי אין בכלל נוסח אחיד לספרי תורה שבידינו, וכי השינויים בין ספר לספר – לא אות אחת ולא שניים אלא בעשרות ובמאות! (וכבר ביארנו בקונטרס 9 שהכתב של ספר התורה הוחלף כולו, וגופן של אותיות שונה ברבות הדורות, ואיך שאותיות רבות נעלמו מספר התורה שהביא עזרא עמו, וראה דברינו שבמאמר זה  כהמשך לקונטרס 9.) ועוד יותר מכך: נביא דברי תלמוד בבלי וירושלמי, מדרשים וספר הזוהר, ונראה כי ספר תורה שהיה מונח בחיקם של תנאים ואמוראים, שונה היה בנוסחו מן הספרים המקובלים עלינו. אם נאמר שנוסח שהיה בידם של חז"ל הוא נוסח תורה למשה מסיני, בעל כורחינו נאמר שנוסח אשר בידינו היום איננו כזה, וכל ספרי תורה שלנו, דינם – להיפסל!

ועכשיו נציג בפניך, התלמיד דורש האמת, את המהדורות של ספרי-תורה שנמצאים בידינו בדפוס, והם שלושה. ושים אל ליבך היטב, כי כל אחד מנוסחים אלה נערך והוגה בקפידה יתרה, מתוך עשרות ספרי תורה שבגויל, מדורנו ומדורות קודמים:

 

ספר-תורה ראשון: תנ"ך בהוצאת קורן. הוגה על-ידי ד' גולדשמיט, א"מ הברמן, מ' מדן (ויקרא להלן: קורן) ושם נאמר: "הגהת מהדורה זו נעשתה בעיון רב ובבדיקה מדוקדקת, עד כמה שיד אדם מגעת, על יסוד חוות-דעתם של בעלי המסורה ושל המדקדקים והמפרשים, ועל-פי מה שנמצא ברוב כתבי-היד, והדפוסים המקובלים כבני-סמכא, ולא כהעתקה משועבדת לדפוס או לכתב-יד מסוים". והוא הנוסח הנפוץ ביותר בעולם ההלכתי, והוא הנוסח הנמצא בתקליטור התורני של D.B.S. גם המקפצים והמדלגים בדילוגי האותיות יעשו להטיהם בנוסח זה.

ספר-תורה שני: תנ"ך בהוצאת עדי, והוא על-פי ספר התורה העתיק, הידוע כ-"כתב-יד לנינגרד". , ספר התורה נכתב לפני כ-1000 שנה, בשנת 1008 למניינם, והוא נמצא שלם בידינו. תנ"ך זה (להלן: לנינגרד) הוגה על-ידי אהרן דותן, והוא הנוסח הנמצא בתקליטור התורני המפורסם של פרוייקט השו"ת, אוניברסיטת בר-אילן. (וזה גם הנוסח המחולק לחיילי צה"ל בהישבעם אמונים…).

וספר-התורה השלישי: תנ"ך בהוצאת מוסד הרב קוק,  אשר הוגה על-ידי הרב מרדכי ברויאר (להלן: ברויאר). וכך כתב ב-"דעת מקרא" (הנוסח ומקורותיו,  בר', שמ', ויק', במ'): "ספר… שבמהדורה זו הוגה על-פי כתב-יד לנינגרד a19 B, כתב-יד ששון 507, כתב-יד ששון 1053, ומקראות גדולות דפוס ויניציאה רפ"ד-רפ"ו. במקום שיש מחלוקת, הכרעתי על-פי המסורה או על-פי הרמ"ה או על-פי מנחת-שי או על-פי הרוב שבין לנינגרד, ששון 507, ששון 1053 ומקראות-גדולות". ומוסף שם בהערות-שוליים: "ב… מקומות הכרעתי על-פי מסורת הכתיב של העדה התימנית". על נוסח מהדורה זו נכתב: "התוצר הסופי של מלאכת ההשוואה הוא מהדורה הזהה כמעט לחלוטין עם כתר ארם-צובה ומסורת תימן" (ביקורת נוסח המקרא, עמנואל טוב, עמ' 61).

 

כל הרוצה להרחיב ידיעותיו בנושא זה של נוסחי ספרי התורה, יעיין בסיכומו הנפלא של פרופ' מנחם כהן, במבוא למהדורת "מקראות גדולות –הכתר" (על ספר יהושע-שופטים). (אל כל הפונה אלינו, לת.ד. 39425 ת"א 61393, יישלח בדואר סיכום המאמר).

ואנו לא חסכנו עמל ויגיעה, עמדנו והשווינו מילה למילה ואות לאות בנוסח התורה של שלושת הספרים הללו. שומו שמים והשתוממי ארץ, כי גילינו לא פחות מ-105 הבדלים בין הספרים! ואלה הם הספרים אשר נהגו ונבדקו אל מול ספרי תורה בכל העולם, כתבי-יד, ספרי המסורה, רמ"ה ומנחת-שי! צא ולמד מה הוא מספר ההבדלים בין כל אותם ספרי תורה ששימשו ביד הבודקים, שאחרי כל מאמציהם נותרו 105 הבדלי אותיות! והרי כל אחד ואחד מהבדלים אלה פוסל את כל ספר התורה!

והרי לפניך, התלמיד החוקר ודורש, טבלת ההבדלים הגדולה שבין שלושת הנוסחים של ספרי התורה.

הערות ותוספות	ברויאר (שווה לנוסח ה"תאג'"של התימנים)	לנינגרד	קורן	מקור
קורן שונה מלנינגרד וברויאר	מנשא	מנשא	מנשוא	בראשית ד, יג.
קורן שונה מלנינגרד וברויאר	מעינת	מעינת	מעינות	בראשית ז, יא.
	הטהור	הטהר	הטהור	בראשית ח, כ.
	הטהרה	הטהורה	הטהרה	בראשית ח, כ.
קורן שונה מלנינגרד וברויאר	ויהיו	ויהיו	ויהי	בראשית ט, כט
ובינך (רש"י טז, ה).	ובינך	וביניך	ובינך	בראשית יג, ח.
	הרמתי	הרימתי	הרמתי	בראשית יד, כב.
	ויחזיקו	ויחזקו	ויחזיקו	בראשית יט, טז.
	ולטושם	ולטושים	ולטושם	בראשית כה, ג.
	הוא	היא	הוא	בראשית כו, ז.
	בעבר	בעבור	בעבר	בראשית כז, לא.
	סביבותיהם	סביבתיהם	סביבותיהם	בראשית לה, ה.
	וזבלון	וזבולן	וזבלון	בראשית לה, כג.
	והוא	והיא	והוא	בראשית מ, י.
	הטבות	הטבת	הטבות	בראשית מא, לה.
	עלהם	עליהם	עלהם	בראשית מה, טו.
	וחצרן	וחצרון	וחצרן	בראשית מו, ט.
	חצרן	חצרון	חצרן	בראשית מו, יב.
	ושמרן	ושמרון	ושמרן	בראשית מו, יג.
	זבלון	זבולן	זבלון	בראשית מו, יד.
	אנית	אניות	אנית	בראשית מט, יג.
	הוא	היא	הוא	שמות א, טז.
	וישלכהו	וישליכהו	וישלכהו	שמות ד, ג.
	חצרן	חצרון	חצרן	שמות ו, יד.
	החרטמם	החרטמים	החרטמם	שמות ח, טו.
	ועלת	ועלות	ועלת	שמות י, כה.
	מהיות	מהית	מהיות	שמות יב, ד.
	תספו	תסיפו	תספו	שמות יד, יג.
	תחרשון	תחרישון	תחרשון	שמות יד, יד.
	חומה	חמה	חומה	שמות יד, כב.
	השלשי	השלישי	השלשי	שמות יט, יא.
	השפר	השופר	השפר	שמות יט, יט.
	שמוע	שמע	שמוע	שמות כג, כב.
ארן (זוהר שלח לך קנז) "ארן חסר בלא וא"ו בכל אתר"	ארון	ארן	ארון	שמות כה, כב.
קורן שונה מלנינגרד וברויאר	תעשה	תעשה	תיעשה	שמות כה, לא.
	תאמם	תאמים	תאמם	שמות כו, כד.
קורן שונה מלנינגרד וברויאר	האפד	האפד	האפוד	שמות כח, כו.
	האפוד	האפד	האפוד	שמות כח, כח.
	עליהן	עלהן	עליהן	שמות כט, כב.
	רביעת	רבעית	רביעת	שמות כט, מ.
	עלהם	עליהם	עלהם	שמות לב, לד.
	גבלך	גבולך	גבלך	שמות לד,כד.
	היריעת	הירעת	היריעת	שמות לו, יג.
(טבעת 3)	טבעת	טבעות	טבעת	שמות לז,ג.
	העמודים	העמדים	העמודים	שמות לח, י.
	משבצת	משבצות	משבצת	שמות לט, יג.
ארן (זוהר שלח לך קנז) "ארן חסר בלא וא"ו בכל אתר"	ארון	ארן	ארון	שמות לט, לה.
	הוא	היא	הוא	ויקרא ה, יא.
	ויקריבו	ויקרבו	ויקריבו	ויקרא י, א.
	קדוש	קדש	קדוש	ויקרא י, יג.
	וממפרסי	וממפריסי	וממפרסי	ויקרא יא, ד.
	הוא	היא	הוא	ויקרא יג, ו.
	תמימם	תמימים	תמימם	ויקרא יד, י.
	גרלות	גורלות	גרלות	ויקרא טז, ח.
	התועבת	התועבות	התועבת	ויקרא יח, כט.
	האלילם	האלילים	האלילם	ויקרא יט, ד.
	והוא	והיא	והוא	ויקרא כ, יח.
	הבכרים	הבכורים	הבכרים	ויקרא כג, כ.
	נדבתיכם	נדבותיכם	נדבתיכם	ויקרא כג, לח.
	להיות	להית	להיות	ויקרא כו, מה.
קורן שונה מלנינגרד וברויאר	בשמת	בשמת	בשמות	במדבר א, יז.
	הבכר	הבכור	הבכר	במדבר ג, ב.
	בכור	בכר	בכור	במדבר ג, מב.
	שמת	שמות	שמת	במדבר ג, מג.
	העגלות	העגלת	העגלות	במדבר ז, ז.
	עתדים	עתודים	עתדים	במדבר ז, כג.
	במעדו	במועדו	במעדו	במדבר ט, ג.
	הקריב	הקרב	הקריב	במדבר ט, ז.
	העלות	העלת	העלות	במדבר ט, יז.
	בחצצרת	בחצצרות	בחצצרת	במדבר י, ט.
קורן ולנינגרד שונים מברויאר	חדשיכם	חדשכם	חדשכם	במדבר י, י.
	חלן	חלון	חלן	במדבר י, טז.
	עלהם	עליהם	עלהם	במדבר יא, כו.
עיין רמב"ן בהקדמת בראשית: 'ל"ט מלאים בתורה'.	אתם	אותם	אתם	במדבר יג, כו.
	יושב	ישב	יושב	במדבר יג, כט.
	ויציאו	ויוציאו	ויציאו	במדבר יג, לב.
	תתורו	תתרו	תתורו	במדבר טו, לט.
	יבא	יבוא	יבא	במדבר יט, ז.
	גבלך	גבולך	גבלך	במדבר כ, יז.
	דיבן	דיבון	דיבן	במדבר כא, ל.
קורן ולנינגרד שונים מברויאר	בער	בעור	בעור	במדבר כב, ה.
	היכל	היכול	היכל	במדבר כב, לח.
	אילם	אילים	אילם	במדבר כג, כט.
	הישבי	הישובי	הישבי	במדבר כו, כד.
	נקים	נקיים	נקים	במדבר לב, כב.
	בעצין	בעציון	בעצין	במדבר לג, לה.
	מעצין	מעציון	מעצין	במדבר לג, לו.
	במותם	במתם	במותם	במדבר לג, נב.
(מילה 2)	הגבל	הגבול	הגבל	במדבר לד, יא.
	ימתנו	ימיתנו	ימתנו	במדבר לה, יט.
עיין רמב"ן בהקדמת בראשית: 'ל"ט מלאים בתורה'.	אותם	אתם	אותם	דברים א, טו.
	ינחלנה	ינחילנה	ינחלנה	דברים א, לח.
	מכפתר	מכפתור	מכפתר	דברים ב, כג.
	הראות	הראת	הראות	דברים, ד;ג.
מזוזת (רש"י: מזוזת כתיב שאין צריך אלא אחת). (ותן דעתך שמילה זו היא אחת מפרשיות שנמצאת בתפילין ובמזוזה, שאות אחת פוסלת בה)	מזזות	מזוזת	מזזות	דברים ו, ט.
	ויציאנו	ויוציאנו	ויציאנו	דברים ו, כא.
	לוחת	לחת	לוחת	דברים ט, טו.
	גבלך	גבולך	גבלך	דברים יב, כ.
	יבא	יבוא	יבא	דברים יח, כב.
קורן שונה מלנינגרד וברויאר (זה הוא "השינוי שבספרי התימנים" שבו מודים כולם)	דכא	דכא	דכה	דברים כג, ב.
	גדלת	גדלות	גדלת	דברים כח, נט.
	לבוא	לבא	לבוא	דברים ל, יח.
	העדתי	העידתי	העדתי	דברים ל, יט.
	חתום	חתם	חתום	דברים לב, לד.
	האתת	האתות	האתת	דברים לד, יא.

קיצורו של דבר, רוב ספרי תורה של ימינו בנוסח "קורן" הם, והקוראים בהם בשני, חמישי ושבת, יחשבו בתמימותם כי בתורת משה מסיני הם קוראים, ובדיוק בנוסח שניתן למשה רבינו.ואם תעיין בטבלה, דורש האמת ללא מורא, תיווכח לדעת כי הנוסח ה"קרוב" ביותר לנוסחי ספרי התורה שבגויל (שקורין בהם בבתי-כנסיות) הוא נוסח "קורן". בין נוסח זה ל-"ברויאר" כמה וכמה הבדלי אותיות, אבל בין "קורן" ל-"לנינגרד" כ-100 הבדלים! והרי גויל לנינגרד נמצא בידינו שלם ונוסחו כתוב מלפני  כאלף שנה. גם נאמר כי נוסח "תיקון סופרים", המכונה בפי סופרי סת"ם של ימינו "תיקון דוידוביץ'", זהה כמעט לנוסח "קורן" ועל פיו ילכו רוב כותבי ספרי התורה שבימינו.

ותראה דבר נורא. אם תבדוק נוסח קורן אל מול גמרות מפורשות, מדרשים וספר ה"זוהר" הקדוש, תראה מיד כי הנוסח שבידינו כלל איננו נוסח ספר התורה אשר היה בחיקם של תנאים ואמוראים!

הנה לעיניך הטבלה, אשר בה נביא נוסח מילות התורה על-פי המדרשים, התלמוד והזוהר, וזה אינו תואם כלל לספרי תורה שלנו. בקלות נמצא שנוסח האותיות של התורה שעמדה, למשל, בפני כותב הזוהר, שונה משלנו (כפי שתיווכח הרבה פעמים בטבלה) וכן הדבר בתורה של תנאים, אמוראים ובעלי המדרשים.

ולא רק זה, אלא שעל כל חסר או יתר דרשו חכמים דרשה לעניין הנוסח, והצדיקו במפורש דווקא את הנוסח אשר בידיהם, השונה מנוסח ספרים שלנו! ואנו נביא כאן רק דוגמא אחת (זוהר ח"ג אחרי-מות נז ע"ב): 'ויו"ד ד"פנחס" לא אתיהיב ביה לחברא אתוון, אלא בשעתא דקני לקודשא-בריך-הוא, ואתא לישרא עקימא" [ותרגומו: "האות יו"ד בתיבת "פנחס" לא ניתנה, אלא לאחר שקינא פנחס לקדוש-ברוך-הוא, ותיקן את המעוות]. כלומר, לשיטת הזוהר, ניתנה יו"ד ב"פינחס" (במדבר כה, יא) לאחר מעשה הקנאות  , אבל לפני המעשה (שמות ו, כה) כתוב בספר התורה של הזוהר "פנחס" כשהוא חסר יו"ד. ותראה במו עיניך כי בספרי תורה שלנו הוא כתוב מלא יו"ד!

וזכור מילת "אותם" שהזכיר הרמב"ן (ראה לעייל) ותראה בטבלה שיש הבדלים אפילו בין הנוסחים של "אותם". אמנם נמצאים בכל הנוסחים ל"ט "אותם" מלאים, אבל נמצאות המילים הללו במקומות שונים בטקסט, ונראה ברור שכדי להתאים את נוסח ספר התורה למסורה, החליט כל סופר מדעתו היכן ישתול את מילות "אותם" המלאות…

ועוד כאלה הבדלי אותיות ומילים לעשרות, ועיין בטבלה זו ותראה דברים נפלאים ונוראים.

ראשונים ואחרונים	תלמוד, מדרשים וזוהר	נוסח "קורן"	מקור
	בנימן (סוטה לו ע"ב)	בנימין	בראשית מב, ד.
	בנימן (סוטה לו ע"ב)	בנימין	בראשית מג, יד.
תרומת הדשן חלק א סימן רלג והמסורה שיש בתנ"ך 17 בנימין מלאים אבל ב"קורן" יש 12 בלבד.	בנימן (סוטה לו ע"ב)	בנימין	בראשית מג, טז.
	בנימן (סוטה לו ע"ב)	בנימין	בראשית מג, כט.
	בנימן (סוטה לו ע"ב)	בנימין	בראשית מה, יב.
	בנימן (סוטה לו ע"ב)	בנימין	בראשית מט, כז.
	הפילגשם (בראשית רבה סא)	הפילגשים	בראשית כה, ו.
לטטפת (תוס' סנהדרין ד ע"ב, עיין מנחת- שי)	לטוטפות (מנחות לד ע"ב)	לטוטפת	דברים יא, יח.
	קרנות (סנהדרין ד ע"א)	קרנת	ויקרא ד, לד.
עיין תוס' ד"ה והנשא כתיב: "חסר ויו תימה דבמסרת הוא מלא מיהו מצינו שהמסורת הוא חולק על הש"ס"	והנשא (נידה לג ע"א)	והנושא	ויקרא טו, י.
	כלת (במדבר רבה יב, וכן בזוהר חלק ב שמות ה)	כלות	במדבר ז, א.
	ואשמם (ילקוט שמעוני פרשת דברים )	ואשימם	דברים א, יג.
	גוים (ברכות נז ע"ב)	גיים	בראשית כה, כג.
	אותו (זוהר חוקת קפד ע"א) עיין שו"ת רדב"ז ד קא.	אתו	דברים כב, ב.
	אותו (זוהר חוקת קפד ע"א)	אתו	במדבר כא, לד.
	בנו (זוהר חלק ג חוקת קפד ע"ב)	בניו	במדבר כא, לה.
	לדורותם (זוהר תוספת חלק ג ש ע"ב)	לדרתם	במדבר טו, לח.
	ארן (זוהר שלח לך קנז) "ארן חסר בלא וא"ו בכל אתר"	ארון	שמות כו, לג.
	ארן (זוהר שלח לך קנז) "ארן חסר בלא וא"ו בכל אתר"	ארון	שמות כו, לד.
	ארן (זוהר שלח לך קנז) "ארן חסר בלא וא"ו בכל אתר"	ארון	שמות ל, כו.
	ארן (זוהר שלח לך קנז) "ארן חסר בלא וא"ו בכל אתר"	ארון	שמות מ, ג.
	ארן (זוהר שלח לך קנז) "ארן חסר בלא וא"ו בכל אתר"	ארון	שמות מ, ה.
	ארן (זוהר שלח לך קנז) "ארן חסר בלא וא"ו בכל אתר"	ארון	שמות מ, כא.
	ארן (זוהר שלח לך קנז) "ארן חסר בלא וא"ו בכל אתר"	ארון	דברים י, ח.
	ארן (זוהר שלח לך קנז) "ארן חסר בלא וא"ו בכל אתר"	ארון	דברים לא, ט.
	ארן (זוהר שלח לך קנז) "ארן חסר בלא וא"ו בכל אתר"	ארון	דברים לא, כה.
	ארן (זוהר שלח לך קנז) "ארן חסר בלא וא"ו בכל אתר"	ארון	דברים לא, כו.
	רב (זוהר לך לך פד)	ריב	בראשית יג, ז.
	כלה (זוהר חדש שיר-השירים מאמר לסוסתי ברכבי פרעה)	כלו	שמות יד, ז.
	מצת (זוהר חלק ב קפב/ב תקליטור DBS )	מצות	שמות כג, טו.
	מצת (זוהר בא מא ע"ב)	מצות	במדבר ט, יא.
	עינו (זוהר חלק ג רב ע"ב)	עיניו	במדבר כד, ב.
	פנחס (זוהר חלק ג נז ע"ב)	פינחס	שמות ו, כה.
	ידכה (זוהר חלק ג רסט ע"א)	ידך	דברים ו, ח.
עיין רש"י ורבנו חננאל.	טהורה (פסחים ג ע"א)	טהרה	בראשית ז, ח.
	עושה (מכילתא דרבי ישמעאל בשלח ח)	עשה	שמות טו, יא.
ועיין שו"ת ציץ אליעזר חלק ט סימן יז פרק י.	אותנו (ירושלמי פסחים פ"י ה"ד וכן מכילתא דרביישמעאל בא.	אתכם	דברים ו, כ.
	שלה (מדרש רבה איכה פרשה א פסקה נא)	שילה	בראשית מט, יא.
	למסעו (זוהר לך לך פג ע"ב)	למסעיו	בראשית יג, ג.
	חלת מצת (זוהר ויקרא יב ע"ב)	חלות מצות	ויקרא ז, יב.
	הוצאתך (ירושלמי סוכה פ"ד ה"ג)	הוצאתיך	שמות כ, ב.
וכי (יראים סימן ריד )		כי	דברים כג, כו.
הנערה (הרמב"ם, הלכות נערה בתולה ג, ב)		הנער	דברים כב, טו.
לוא (רש"י, ערכין לב ע"א)		לא	ויקרא כה, ל.
ואת (רש"י, אבן-עזרא, חזקוני)		את	שמות כה, כב.

ובדרך-אגב נזכיר, כי כל הרואה את השיבושים הרבים שחלו במרוצת הדורות, יבין מייד שכל ענייני ההבל של דילוגי האותיות בתורה (שנעשו חזון פרוץ בעידן המחשב), אין להם שום אחיזה וראייה לתורת משה המקורית. הגע בעצמך, הרי המדלג לפי נוסח לנינגרד או המדלג לפי נוסח הזוהר או לפי נוסח התלמוד והמדרשים, ימצא בכל נוסח תוצאות שונות בתכלית באותו הדילוג, וכל הרואה ישחק.והרי כל מי שעיניו בראשו, יראה מייד כי לא ייתכן כלל שספר התורה של חז"ל, הזוהר (ואפילו של ראשונים) הוא ספר התורה שנוסחו בידינו כיום. וכיוון שלא ייתכן חס-וחלילה, כי הספר שבידי חז"ל והתנא האלוקי בעל הזוהר ובעלי המדרשים וגדולי הראשונים, הוא הנוסח ש"איננו מסיני", על כרחינו נודה כי הנוסח שבידינו הוא זה ש"איננו למשה מסיני", על כל הנובע והמשתמע מכך.

ותן דעתך כי עניין שינויי הנוסחאות היה ידוע אפילו בזמן התלמוד. אם כן, על-פי ההלכה, מה נעשה כאשר לא נדע את הנוסח המדויק של ספר התורה?

ובמסכת סופרים (ו, ד) נאמר: "אמר ר' שמעון בן לקיש: שלושה ספרים [ספרי-תורה, ובהם כתיב יוצא-דופן] נמצאו בעזרה: ספר "מעון" [במקום "מעונה"],  ספר "זאטוטי" [במקום "נערי"],  ספר "היא" [במקום "הוא"] וכו', קיימו שניים [נוסח הרוב] וביטלו אחד [היוצא-דופן]". כלומר, ההכרעה היא על-פי רוב הספרים, בבחינת  "אחרי רבים להטות" (שמות כג, ב).

הנה הכרעה זו נכונה לזמנם של חז"ל, משום שעדיין לא הייתה אז המסורה. אך בימינו, כשיש את המסורה, ואף את העדות הישירה מהתלמוד ומהמדרשים, מה נעשה כשיש שינויים בין הספרים הקיימים לבין נוסח התלמוד, וכן בינם לבין נוסח המסורה? אופן ההכרעה בעניין חשוב זה – נפלה בו  מחלוקת רבתי, ואנו נביא בפניך שלוש גישות.

בשו"ת הרשב"א המיוחסות לרמב"ן (סימן רלב) נאמר: "שאלה: [ה]אם נפסול ספר תורה בחסרות ויתרות, שיהיה כנגד המסורה? שאני אומר: אין ספרי המסורה, מעולין מספרי התלמוד – שאמר: "פלגשם" כתיב (בראשית רבה סא), וכן "ואשמם" כתיב (דברים רבה א). וכן  "כלת" כתיב (במדבר רבה יב), וכן "קרנת" כתיב (סנהדרין ד ע"א), ובספרים שלנו: "פלגשים" ביו"ד, "ואשימם" ביו"ד, "כלות" בוא"ו, "קרנות" בוא"ו, הפך מזה שאמרו חכמים, ואין אנו חוששים [מתייחסים] לספרי התלמוד לתקן הספרים, לשנותם, שכך אני מקובל ממך. ואיך נחוש [נתייחס] לספרי המסורה, חדשים מקרוב באו? וכו' ואנו, לא נחוש להם [לספרי המסורה]  וספרינו נחזיק כמה [כמו] שהם".

"תשובה: מדעתי, שכן האמת, שאין מוסיפין וגורעין בכל מקום ומקום בספרים על-פי המסורת, ועל-פי מדרשי אגדה, לפי שנחלקו במקומות, בארצות, על-פי חכמיהם הבקיאים בחסרות ויתרות וכו'. מכל מקום, בכל מה שבא בתלמוד, דרך עיקר-דין, כ"קרנת קרנת" וכו', בזה וודאי מתקנין המיעוט. וכן בכל מקום ומקום, אפילו בחסרות ויתרות, מתקנין המיעוט על-פי הרוב" .

כלומר לדעתו, נוסחת הספרים הקיימים באותו מקום ובאותו זמן הם העיקר, אף בניגוד למסורה וכן בניגוד למדרשים והתלמוד אלא אם כן נלמדת ממנו הלכה, ויש סיוע מספרים רבים לנוסח זה.

ודעת המאירי (קרית-ספר, מאמר שני): "ומעתה צריכין אנו לברר בעניין חסרות ויתרות, היאך אנו מכריעין במה שמצינו בו מחלוקת בין מדרשי רבותינו עליהם-השלום לספרי המסורות הקדומים, שחיברו חכמי הלשון והספרים המדויקים, והוא שבמדרשי רבותינו מצינו: "ולבני הפלגשים" – "פלגשם" כתיב, ובספרי המסורה – מלא, וכן "ביום כלות משה" – במדרש אמרו: "כלת" כתוב, ובספרי המסורה – מלא, וכן "קרנות"– "קרנת" כתוב, וכן "את בריתי שלום", אמרו רבותינו עליהם-השלום: 'וא"ו ד"שלום" – קטיעא היא' (קידושין סו ע"ב), ובספרי המסורות לא כתבוהו באותיות קטנות, והרבה כיוצא באלו, ולגדולי הדור ראיתי בעניין זה, שכל שבא בתלמוד בדרך עיקר, ושיוצא לנו ממנו איזה פסק בדבר הלכה – סומכין על דעת רבותינו, כגון: "קרנות"-"קרנת", "בסכות"-"בסכת", "טוטפות"-"טטפת", סומכין על דין התלמוד, וכל שבא דרך מדרש – סומכין על ספר המסורה, ואם מצינו מחלוקת בין ספרי המסורה – סומכין על הרוב".

הנה לדעת המאירי הנוסח הקובע הוא נוסח בעלי המסורה ולא נוסח הספרים שכנגד המסורה, וזאת אף נגד המדרשים והתלמוד. רק אם נלמדת הלכה מעדות הנוסח – מבטלים את נוסח המסורה, ומקיימים את נוסח התלמוד.

דעה שלישית היא דעת הרמ"ה (ר' מאיר בן טודרוס הלוי, 1170-1244 למניינם) שהכרעת הנוסח היא על-פי המסורות, ואם נפלה בהן מחלוקת – הולכים אחר הרוב, ואף נגד המדרשים והתלמוד, אף במקומות שהוציאו הלכה מהן. וכך כתב (מסורת סייג לתורה, הקדמה): "חשתי להחלץ ולדרוש ולחקור אחר הספרים המוגהים והמדוקדקים ואחר המסורות המדוקדקות, ולעמוד על מחלוקתם ולנטוש ספרים חדשים מקרוב באו וללכת אחר הישנים הנאמנים ולנטות בהם אחר הרוב, כדרך שנצטווינו מן התורה בכל דבר המחלוקות – ללכת אחר הרוב, שנאמר: "אחרי רבים להטות".

והמנחת-שי (הרב שלמה יחיאל) כתב בהקדמתו לספרו: 'ובכל מקום שמצאתי דברי הרמ"ה ז"ל סמכתי עליו ודרכתי בנתיבותיו, ובכל מילי עבידנא כוותיה דגברא רבה הוא [ובכל הספקות הכרעתי כמוהו, שאדם גדול הוא]", וכן כתב (בויקרא ד, לד): "וכבר קדמתי לך, כי בכל מקום שהגמרא או המדרש חולק על המסורת בחסרות ויתירות – אנו הולכים אחר המסורת, ולא מבעיא בדרשות של אגדה, כגון: "פלגשם", "כלת", "ואשמם", אלא אפילו היכא דנפיק מיניה דינה כגון הכא ["קרנת"]'. כלומר, עפ"י הרמ"ה, אפילו כשיוצאת הלכה מהנוסח – אין משנים.

ותראה כי כל הפוסקים הללו לא הכחישו כלל שינויי הנוסח, וההבדלים בין נוסח של ימיהם לנוסח של תורה שבידי חז"ל, והודו בזה בפה מלא ורק פסקו כיצד יש להכריע בעניין השינויים הללו. ואנו נאמר על-פי כל הממצאים אשר לנגד עינינו, וגם על-פי עדויותיהם של רבותינו בעלי המסורה, כי דבר ברור הוא שבמשך הדורות חלו שיבושים רבים בנוסחי ספרי התורה, ואלה הלכו ונתרחקו מנוסח התורה "האלוהי" שהקב"ה אומר ומשה כותב (מנחות ל ע"א). גם ברור כי נוסח התורה נקבע, בכל דור ודור, על-פי הכרעת הרבנים שבאותו הדור. והדעת נותנת שככל שחלפו הדורות כך רבו השיבושים, ונתרחקנו מן הנוסח שהיה בידי חז"ל. ואין זה פלא שמרוב נוסחאות ושינויים גם טובי הבודקים והמהדירים שבימינו אינם יכולים להוציא מתחת לידם אפילו נוסח אחיד אחד. הנה אנחנו כבר כתבנו את ראשית דברים אלה בקונטרס 9, והראינו שם (וגם בקונטרס 8) כי גם קביעת כתבי-הקודש היא על-פי התורה שבעל-פה, כלומר הנוסח עצמו וקדושתו נקבעים על-ידי חכמים בני-אנוש, על-פי סברתם ועיונם, ולא משמים היא. כאן, במאמרינו זה, עוד הרחבנו והבאנו הוכחות וראיות למכביר ותמכנו יתידותינו היטב.

וכדי להוכיח דברינו בהוכחה ניצחת לפני סיום המאמר, נביא לקט מדברי רבותינו, היראים והשלמים, שהם מודים בפה מלא ובשפה ברורה כי ספר התורה שלפנינו אינו ספר תורה אחד "שכתב משה מפי הגבורה" אלא שיש הרבה ספרי תורה, שונים זה מזה על פי הכרעות של כל דור ודור ועל פי שיקול דעת החכם שבאותו זמן ובאותו מקום.

ותחילה נבאר על שום מה בדורותינו אין אנו כותבים ספר תורה לשימוש אישי, ובזאת אנו מבטלים מצוות עשה של כתיבת התורה. לעניין זה כבר כתב הרמב"ם (ספר המצוות, מצות עשה יח): 'היא שציונו שיהיה לכל איש ממנו ספר תורה לעצמו. ואם כתבו בידו הוא משובח מאוד וכו' ואם אי אפשר לו לכתבו, צריך שיקנהו או ישכור מי שיכתבהו לו. והוא אמרו יתעלה (דברים לא, יט):  "כתבו לכם את השירה הזאת"'.

ועל כך נכתב בשו"ת שאגת אריה (סימן לו): "יכולני לפטור מדין אחר ממצוות כתיבת ספר תורה בזמן הזה, משום דאפילו בימי אמוראים לא היו בקיאים בחסרות ויתירות, כדאמר ליה רב יוסף לאביי (קידושין ל ע"א): 'אינהו בקיאין בחסירות ויתרות, אנן לא בקיאינן'".

ובדיוק מטעם זה לא ניתקנה ברכה לכתיבת ספר תורה, כי כך כתב בשו"ת החת"ם סופר (חלק א סימן נב): "אילו היו חז"ל בקיאין בחסרות ויתירות היו מתקנים ברכה [לכתיבת] לספר תורה. אבל יען שהם עצמם לא היו בקיאין, כמבואר בקידושין ל ע"א, דאפילו בפסוקי לא בקיאין, ועוד איכא [יש] כמה פעמים דהמסורה פליג על הש"ס [(תלמוד), ואנחנו] כותבים כהמסורות, ולהש"ס – פסול הספר-תורה". עד כדי כך! ספרי תורה שבידינו יהיו פסולים כשנכתבים לפי שיטת הש"ס! והרי ברור ומובהק כי החת"ם סופר לא היה פוסל בשום אופן ולשום עניין ספר תורה שהוא "למשה מסיני" בכל פרטיו ודקדוקיו.

ועכשיו בוא וראה, התלמיד הנבון והמעמיק, דוגמאות לבילבול ולמבוכה שהייתה בין הסופרים לפוסקים בעניינים אלה. שו"ת רדב"ז (חלק ד סימן קא): "ואעפ"י שהמגיה הפחידני, באומרו כי א' מהחכמים תיקן הספר כאשר בתחילה ולא יצא משנתו עד שנעשה סגיא נהור, לא חששתי לדבריו ואמרתי: לא לכבודי ולא לכבוד בית אבא אני עושה, אלא כדי שלא ירבו מחלוקות בישראל ולא תעשה תורתינו כשתי תורות, כל שכן שאנו בין אומה זו שאומרים שאנו החלפנו בתורה והוספנו וגרענו והגהנו בה מה שרצינו, ומה גם עתה, אם יראו ספרי תורתינו חלוקים זה על זה, ועל כן הלכתי אני בעצמי לבית המגיה ומצאתי שלושה ספרים מוגהים ותיקנתי אותם והחזרתי עטרת התורה כאשר בתחילה וביתר הספרים, וגזרתי עליו ששוב לא יגיה ספרים על-פי מדרש אלא על-פי רוב הספרים, ועליו יתברך בטחתי כי הוא יודע תעלומות לב". המגיה תיקן ספרים על-פי המדרש, והרדב"ז חזר ותיקן  על-פי נוסחאות הרוב. צא וחשוב: מי יוכל למצוא יד ורגל בנוסחאות אחרי כל שינויי התיקונים ותיקוני השינויים בספרי התורה?

הנה דברי הרב עובדיה יוסף, לאחר שהביא את פסק ההלכה של כף-החיים (שו"ת יחווה דעת חלק ו סימן נו): "ותבט עיני להרב הגאון רבי יעקב סופר בכף-החיים (סימן קמג ס"ק לד) שכתב: "ספר תורה של תימנים – אין לקרות בו, לא אשכנזים ולא ספרדים, עד שיתקנוהו, משום שיש בו שינויים בענין הפרשיות והאותיות". וכאן הביא את  עדותו של אבן-ספיר (קונטרס חדרי-תימן סימן כח דף סא ע"ב) כדי לסתור את פסק כף-החיים: "את חטאי אני מזכיר היום, שהבאתי עמי ספר תורה מכתיבת סופרי תימן, וכשמצאתי בו שינויים מהספרי תורה שלנו, כגון: "ויהיו [ועיין בטבלה  א'] כל ימי נח" וכו', תיקנתיו על-פי הספרים שלנו, אך עתה ראיתי בספר קרית-ספר להמאירי, שכתב שכל הספרים שהגיעו לידינו מספרי הרמב"ם בענין הפרשיות – כולם היו מוטעים טעויות משונות זו מזו, מפני שדברי הספר סתומים, והמעתיקים ממנו באו להכריע מדעתם, וכל אחד מהם הוסיף וגרע כפי הכרע דעתו, והשחיתו את הספרים בדברים אשר בדו מליבם וכו'. וסיים [האבן-ספיר]: "נמצא שבחינם מחקתי והיגהתי, ואילו ראיתיו קודם, לא נגעתי בו יד. ויפה אמרו קדמונים: 'יד להגהה תקצץ'. והוא רחום יכפר עוון".

הנה דברים ברורים כשמש בדבר הנוסחאות הרבות, השונות והמשונות של ספרי תורה ("…המעתיקים ממנו באו להכריע מדעתם, וכל אחד מהם הוסיף וגרע כפי הכרע דעתו, והשחיתו את הספרים בדברים אשר בדו מליבם"!)  – ואנו מה נוסיף ומה נדבר?

ונסיים בדברי גינת-ורדים (חלק או"ח כלל ב סימן ו), שאומר את מה שכבר אמרנו ושנינו פעמים רבות: כשם שההלכה היא יצירה אנושית המתקבלת על-פי הכרעת הציבור, כך גם מה שאנו מקבלים בנוסח ספר התורה הוא על-פי הכרעה הלכתית אנושית לחלוטין, ואלה דבריו: "כלל העולה דמסתמא [מן הסתם] הסופרים שלפנינו, שטרחו הרבה במסורות ודקדקו בעניין החסרות והיתרות ומחלוקות שבספרים, [ו]כשהסכימו על עניין אחד, לא הסכימו אלא מפני שהלכו אחר רוב ספרים שראויים לילך בהם אחר הרוב על-פי התנאים שכתבו, ולכן תיקון ספרים שבידינו, שתיקנו לנו הראשונים, עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע, דיינינן ליה [אנו דנים אותו] כאילו הוא מקובל בידינו מסיני".

איזו מילה נפלאה היא המילה "כאילו"! רפואה לכל מדווה, פתרון לכל סתירה ודבק לכל שברון. בוא וראה איזה נפלאות אפשר לחולל בה. בתורה כתוב כי השפן מעלה גרה, והוא לא? אמור: "כאילו" (וכך בדיוק אמר השרידי-אש). אין זכר בגמרא לשיטה מתוקנת בענייני העיבור? אמור: "כאילו" תוקנה בזמן התלמוד (וכך הומצאה "שיטת רב אדא"). במסכת חולין נאמר כי קנה הנשימה מתפצל לשלושה, וכל עין תראה כי לא כך? אמור: "כאילו" (והרי עד היום אומר "כאילו" כל שוחט ובודק העושה במלאכתו).  "כאילו" ועוד "כאילו", בכל אשר תביט "כאילו". הנה מעתה, בכל פעם שיוכיחוך באותות ומופתים כי הלכה לא משמים ותורה לא משמים, אלא כולן מעשי ידי אדם, תוכל וודאי לומר כי הכל "כאילו…". אבל אם איש חושב, גאה ובן-חורין אתה, תיישיר עיניך אל המציאות ואל האמת, ותקבל את משפט חושיך וידיעותיך, מחשבותיך והגיונך בלי שום "כאילו". אז גם תהיה לאדם שלם ולא אדם "כאילו".

וכל בעל לב הגון יבין, וכל בעל שכל ישר יסכים.

אשרינו שזכינו והגענו למאמר גדול זה המשווה בין נוסחאות ספרי התורה. הנה, לאחר שכתבנו והוצאנו בשטו"מ את תשעת ה"קונטרסים", הוספנו עשרות מאמרים על סוגיות בהלכה וגם הפצנו דברי הסבר לכל פרשות השבוע אנו ממשיכים והולכים ומגבירים חייל.

מאמרינו וגם ה"קונטרסים" הופצו במאות אלפי עותקים בארץ ובעולם והאירו דרכם של אלפים אשר היו בליבם שאלות ותהיות בענייני אמונה, השקפה והלכה.

נאמנים אנו לשיטתנו ולידיעתינו כי כל עיקרי הדת היהודית, מן המקרא ועד לפסיקת אחרוני האחרונים כולם מעשי ידי אדם. כל המתבונן יראה ויווכח בזאת על נקלה. רק האוטם עיניו ואזניו ושכלו ותבונתו יתעקש להמשיך ו"להוכיח" כי הטעויות והסתירות והכפילויות שבמקרא והסוגיות המוזרות עם הפסיקות המשונות אשר בספרות ההלכתית מקורן מקודש ועליון.

בקונטרסים שלנו התחלנו בפסקי ההלכה המבוססים על טעויות חז"ל בידיעת המציאות (קונטרס 1), המשכנו בהלכות טריפות שמהם ברור שחז"ל לא היו בקיאים במבנה האנטומי של בעלי חיים (קונטרס 2) ודנו בשפן וארנבת עליהן נאמר בתורה שהם מעלי גירה! (קונטרס 3). לאחר שבארנו את חוסר ידיעתם של חז"ל בבעלי החיים עברנו לקוסמולוגיה ואסטרונומיה. דיני יציאת השבת מבוססים על תפיסת עולם עתיקה שהארץ שטוחה ומסביבה רקיע בעל עובי ממשי (קונטרס 4). בקונטרס 5 ו 6 דנו בטעויות שבענייני הלוח העברי וסיימנו חלק זה בחוסר ידיעתם של חכמים במבנה רחם האישה שעל פיה חרצו הרבה הלכות משפילות בעניין נידה וטומאתה (קונטרס 7). כל בר דעת יבין ששגיאות חכמים לא מפי השכינה הם לכן, בקונטרס 8, הראינו שההלכה היהודית כולה היא יצירה אנושית כמו כל יצירה אנושית אחרת, לטוב ולרע. כדי להשלים בענייני התורה שבכתב הראינו, בקונטרס 9, ששיבושים ושינויים רבים חלו, במשך הדורות, בטקסט התורה עצמו: הן בכתבו והן בלשונו, הן בחסרות ויתרות והן בתיבות שלמות. את הקונטרס הזה משלים מאמרנו הנוכחי המוכיח, על ידי השואה של כל הטקסט התורני, כי יש הבדלים רבים מאד בין נוסחי התורה, אפילו בימינו.

וכל הדורש דעת ואמת, החפץ ללמוד ולהבין את אמיתות דברינו, יעיין נא באתר האינטרנט או יפנה אל תא הדואר או אל המענה הקולי שלנו. ויהי רצון שההולכים בחושך כולם יראו אור.

דעת אמת

ת"ד 39425 ת"א 61393  טל: 6106688 –03

www.daatemet.org.il   דואר אלקטרוני daatemet@netvision.net.il