ואם ישאל השואל איך יתכן? הרי כתוב במפורש דברים כ יא: "כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום" שתי תשובות ניתנו בדבר: האחת, אם רוצים שלום הרי אותה העיר נהפכת לעבדים המעלים מיסים כמו שכתוב : "והיה אם שלום תענך ופתחה לך והיה כל העם הנמצא בה יהיו לך למס ועבדוך" ודבר שני שאמרו, כי השלום המתבקש משבעה העמים הוא שיקבלו עליהם את שבע מצוות בני נח כמו שכתב הרמב"ן דברים כ יא: "הא אם עשו תשובה אינן נהרגים בשבעה עממים הוא, והתשובה הוא שיקבלו עליהם שבע מצוות שנצטוו בני נח ".
הנה לפי דברים אלה כבר ברור כיצד מתפרש לו הפסוק "דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום" פירושו הוא: או שתקבל את דרישות התורה ותחיה בדרך שנכפה עליך או דינך למיתה, שביה ועבדות.
אחרי כל זה הרי אין פלא שרבותינו הפוסקים כותבים במפורש כי מה שכתוב בעשרת הדברות "לא תרצח" הוא רק על היהודי ולא על הנוכרי. וכן מבואר ברמבם בהלכות רוצח פרק א הלכה א: "כל הורג נפש בן אדם עובר בלא תעשה שנאמר לא תרצח ואם רצח בפני עדים מיתתו בסייף" אבל סייג אמירה זו בפרק ב הלכה יא: "בראשונה מי שהרג גר תושב אינו נהרג עליו בבית דין שנאמר 'וכי יזיד איש על רעהו' (וכתב הכסף משנה : "במכילתא: רעהו להוציא אחרים") ואין צריך לומר שאינו נהרג על העובד כוכבים"! והטור ביורה דעה קנח כך כתב: בזמן שישראל על אדמתם כנענים שירדו לבור או למקום סכנה אין על הרואה אותם להעלותם וכו' ומכל מקום לא היו מורידין אותם לבור בידים" ועל זה כתב הב"י : "לאו למימרא שאסור היה להורידם אלא היינו לומר שאינו מצווה להורידם אע"פ שהם עוברים על שבע מצוות בני נח ומיהו היכא דמקיימין שבע מצוות משמע דאסור להורידן" והעולה מהדינים שכתבנו כאן שיש שלוש דרגות בהרג מי שאינם יהודים: האחת, אם הוא גוי השומר שבע מצוות בני נח ההורגו אינו חיב עונש מיתה בבית דין כהורג ישראל אבל חיב הוא מיתה בידי שמים. השניה, אם הוא גוי שאינו שומר שבע מצוות בני נח (ואנו לא שמענו על גוי אחד ששומר שבע מצות בני נח) מותר להורגו אך אינו מצווה להורגו. והשלישית, אם הוא גוי שעובד עבודה זרה ממש (כמו שנחשבים בהלכה כל המאמינים בדת הנוצרית) מצווה להורגו. והרמ"א ביורה דעה קנח סעיף א כתב: "וכן מותר היה לנסות רפואה בעבד כנעני אם תועיל" הנה גם היתר מפורש על פי ההלכה לעשות ניסויים רפואיים, בכפיה, בעבדים שהם נכריים הקנויים ליהודי.
ואף רב ראשי לישראל המקבל את משכורתו מן הציבור החילוני ( ציבור אשר ודאי מזדעזע לקריאת הדברים שכתבנו כאן) כותב דעתו ואינו מסתיר. הולך ומדפיס את דברי תשובתו ואינו בוש לפרסמם ברבים. הרי זה הרב עובדיה יוסף בספרו יחווה דעת חלק ב סימן יד. שם דן הוא בשאלת כהן שהרג את הנפש אינו נושא כפיו, אבל מה הדין אם הרג גוי? ותוך כדי הדיון כך הוא כותב ללא כחל וסרק: "נראה לי שכהן שהרג את הנפש שלא ישא כפיו זהו בהורג את ישראל וכו' למעט כהן שהרג את
הגוי וכו' ואע"פ שמבואר שאין לסבב לגוים מיתה וכו' אין הכוונה לומר שאסור להורגם, אלא לומר שאינו מצווה לסבב להם המיתה. ואם כן מאחר שמן הדין מותר להורגם פשיטא שאינו נפסל מנשיאות כפים".

ואם תתמה האיך יתכן שאנשים יראי אלוהים כותבים כך? הנה התשובה היא, כי בדיוק על שום שהם יראי אלוהים כך הם כותבים. כי אדם המאמין שהוא בן לעם הנבחר מאמין גם כי כל העולם שברא הקדוש ברוך הוא נברא אך ורק בשביל שיקיימו תורה ומצוות. גם מאמין הוא שאם לא כן יחרב העולם, כמו שכתב בספר האשכול הלכות רבנן : "הקדוש ברוך הוא שלא ברא את עולמו אלא על תורתו ועמו ישראל העוסקים בתורה, והתורה נקראת אמת שהוא חותמו של הקדוש ברוך הוא וכל העוסק בה הוא מקיים את העולם שאלמלא תורה לא נתקיימו שמים וארץ שנאמר: 'אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי' ". הנה אין זה פלא שכל המאמין כך מאמין גם כי יתר הבריות, אלה שאינם מכירים במי שאמר והיה העולם שנתן את התורה לעם ישראל, אינם נחשבים כלל. הנכרים (וגם האפיקורסים מישראל) הרי הם וקיומם ואושרם ומעשיהם ויצירתם וחייהם אינם נחשבים לכלום, "נמשל כבהמות נדמו". ואם לא יעשו כמצוותינו אחד דינם להיעקר מן העולם.
וההנמקה המוסרית לכל אלה? בוא וראה מה נאמר בפרשתנו: "לתת נקמת ה' במדין" כתב רש"י: "שהעומד כנגד ישראל כאילו עומד כנגד הקב"ה" והרי אין לך הכשר גדול מזה להתנהג כאחד מפראי האדם ואח"כ לטעון שהוא נקמת האלוהים.

דבר דעת אמת