"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" (שמות כ"א א').
הפרשה שלפנינו עוסקת ברובה בחוקים לקיום חיי הציבור והחברה, עדשמנה בה החינוך 53 מצוות מתוך התרי"ג. ובידוע שללא חוקים ומוראמלכות (מלכות שמים או מלכות בשר ודם) הרי איש את אחיו חיים בלעו.לעמנו, הוא עם הסגולה, ניתנו החוקים לתיקון החברה ע"י האלוהים. לכןאין בית דין חילוני שמחוקקיו בשר ודם דומה לבית דין רבני שהמחוקק בוהוא האלוהים. ואף כשדנים בבית דין רבני בחיוב החופר בור ברה"רמקיימים הם את דבר האלוהים ממש. לכן נקראים הדיינים בפרשתנו"אלוהים" שנאמר "עד האלוהים יבוא דבר שניהם" (שמות כב' ח'). הקדמה זו נכתבה כדי להראות את השקפת עולמם של ציבור יראי ה'. אךכשתעמיק בדבר תמצא שאין הבדל בין ב"ד אחד לחבירו. בשניהם גםהמחוקק וגם שופט בשר ודם הם. ועיין מה שכתבנו בפרשות הקודמותבעניין זה, כי באנו כאן להוסיף ולחדד את הדברים. הנה בעוד החוקיםבמדינה חפשית במוצהר חוקי בני אנוש הם, הרי שבהלכה היהודית, אע"פשנוצרה ע"י חכמים, מצהירים הללו שהחוקים חוקי האלוהים הם, ורקממנו הם שואבים את התוקף החוקי המחייב. הנה נראה שאין הדבר כך. בגמרא, במסכת סוטה ט"ז ע"א נכתב: "א"ר יוחנן משום ר' ישמעאלבשלושה מקומות הלכה עוקבת [עוקרת] מקרא, התורה אמרה בעפר [כיסוי הדם] והלכה בכל דבר, התורה אמרה בתער [איסור תספורת בנזיר]והלכה בכל דבר, התורה אמרה ספר [גט כריתות] והלכה בכל דבר". אבלידענו היטב שלא שלושה אלה בלבד. בוא וראה שכתב הגאון מווילנאמילים כדורבנות בספרו אדרת אליהו, פרשת משפטים: "אל המזוזה (שמות כ"א ו') פשטא דקרא גם המזוזה כשרה אבל הלכה עוקרת את המקרא, וכן ברובה של פרשה זו וכן בכמה פרשיות שבתורה והן מגדולת תורתנו שבע"פ, שהיא הלכה למשה מסיני והיא מתהפכת כחומר חותם וכמ"ש(מכות כ"ב ע"ב) כמה טיפשאי אינשי דקיימי מקמי ס"ת וכו' וגם בעליו יומת גם כן הלכה עוקרת מקרא". נמצאנו למדים מהגאון מווילנא דברים אדירים ומפורשים, שרובה שלפרשתנו מקרא היוצא מידי פשוטו, וההלכה נקבעת ע"פ חכמים ולא מפיהמקרא. והוסיף הגאון מווילנא שהתורה היא כחומר חותם המתהפך ונילוש בידי האדם! וכאן עוד הוסיף והביא הגאון מאמר ממסכת מכות, שם נאמר כי טפשים הם אלה הקמים בפני ספר תורה ואינם קמים בפני תלמיד חכם, שכוחו גדול לעקור הלכות שבספר התורה! ואף המעיין בגמרא ב"ק פ"ג ע"ב יווכח, שחז"ל הבינו היטב כי פשוטו של מקרא עין תחת עין ממש, וכ"כ התוספות פ"ד ע"א ד"ה רב אשי – "ואיןלהוציא מג"ש עין תחת עין מפשטיה דמשמע עין ממש", ואע"פ כן הלכוחז"ל והוציאו בריש גלי את המקרא מפשוטו גם בעניין זה. ומה לנו יותרמהגמרא שכבר הזכרנו לעיל במכות כ"ב ע"ב "אמר רבא כמה טיפשאישאר אינשי [כמה שוטים רוב בני אדם הללו] דקיימי [העומדים] מקמי ס"ת ולא מקיימי קמי גברא רבה, דאילו בס"ת כתיב "ארבעים" ואתו רבנן בצריחדא [בתורה כתוב מפורשות "ארבעים יכנו" באו חכמים ועל דעתם החסירו אחד]". וכ"כ כתב הרב הראשי לישראל הרב הרצוג בספרו שו"ת היכל יצחק או"חס' ט': "במספר ארבעים היא לא דרשה גמורה אלא אסמכתא ובעיקרהדבר הוא שחכמים עקרו כאן בשב ואל תעשה". ולצורך המחשה בוא וראה איך אמנם מקיימים חז"ל את דברי הגר"א,שתורתנו מתהפכת בידי אדם כחומר חותם. על הפסוק "כי יתן איש אלרעהו כסף או כלים לשמור וכו' אשר יאמר כי הוא זה" (שמות כב' ו'), אמרה הגמרא בבא קמא ק"ז ע"א "עירוב פרשיות כתוב כאן", כלומר החליטו חז"ל כי המילים "כי הוא זה" צריכות להכתב דוקא בפרשת המלווה "אם כסף תלווה את עמי" (שמות כ"ב כ"ד). הרי לך שהטכסט המקראי בידי חז"ל כחומר ביד היוצר, תולשים פה ומדביקים שם, ומשנים מילות התורה ופסוקיה על דעתם. אבל לא רק את דברי המקרא, דברי אלהים חיים, הוציאו חז"ל מפשוטם,אלא אף דברי התנאים עצמם באו האמוראים והוציאו מפשוטם. הגמראב"ק פ"ד ע"א: "תניא ר' אליעזר אומר עין תחת עין ממש", ובאו האמוראים והפכו דבריו: "אמר רב אשי לומר שאין שמין אותו בניזק אלא במזיק", ובכך הפך רב אשי את התנא ר' אליעזר לאדם שאיננו מבין מה יוצא מפיו. ועל השיטה המגונה של הרס משמעות המילים עצמן לצורכי תרצנות, כבר ציטטנו את דברי אבן עזרא (דניאל א' א'): "כי איך יתכן בלשון שאדם ידבר מילה ורצונו מילה אחרת? והאומר כזה מהמשוגעים הוא נחשב". הנה מכל דברינו הנ"ל הנך למד, שלא מפי התורה ולא מפי התנאים אנוחיים, אלא מפי חכמי הדור שבכל דור ודור. ומשום שיש בציבור היראים הסוברים בתמימותם שהעולם הנאור דהיוםשאב את חוקיו וערכיו רק מתורת משה, הלכנו אל הספריההאוניברסיטאית לתור אחר תורתם של העמים הקדמונים. מאות ספריםנכתבו על עמי המזרח הקדום ועל תורותיהם, והחפץ בדעת יקרא ויחכים(וראוי להתחיל מכמה אנציקלופדיות וממראי המקום להתקדם אלהספרים בכל נושא.) התורה הידועה מכולם היא חוקי חמורבי, מלך בבל שחי בערך 1800 שנהלפני מניינם, הרבה קודם ליציאת מצרים. תורות אחרות אשר בידינו הןתורת המלך Shulgi מן ממלכת אור, המלך Lipit-Ishtar מעיר הממלכהאיסין והמלך Dadusha מעיר הממלכה אשנונה. ועל כולם תמצא מאמרים הרבה, ועיין בהם ותמצא כי למרות שהם קודמים לתורת משה בהרבה מאות שנים, חוקיהם אינם שונים בהרבה מחוקי תורת משה. הדמיון בין התורות גדול, והן נראות כאילו נכתבו כולן בעצה אחת, לפעמים נראית תורת משה נאורה יותר ופעמים חוקי בבל, אשור והחיתים נראים נאורים יותר. התורה הגדולה מכולם היא תורת חוקי חמורבי. קודם שנביא את ההשוואה צריך אתה לידע שחוקי חמורבי חקוקים על עמוד אבן גדול, האבן הזאת נמצאת כיום במוזיאון הלובר שבפריז. אפילו לשון התורה הזו קרובה מאד לשפתנו. המלך חמורבי קרא (בשפתו ה"בבלית" –אקאדית) לתורתו "דנית מישרים", כלומר, בשפתנו, "דיני דרך ישרים". החוקרים חילקו את תורת חמורבי ל-282 הלכות, ואנו נצטט כמה הלכות המקבילות ממש לפרשתנו, פרשת משפטים (הציטוטים להלן יובאו עפ"י ספרו של ד"ר פ. קורנגרין "חוקי המזרח הקדמון", וכל הרוצה להכיר את חוקת חמורבי במלואה יעיין בספר הזה). הלכה קצ"ו: "איש כי ישחית את עין רעהו עינו תשחת"; הלכה ר': "כי יפיל איש את שן רעהו את שנו יפילו"; הלכה ר"ט: "איש כי יכה אשה ויצאו ילדיה עשרה שקלים כסף ישקול"; הלכה קמ"ב: "כי תשנא אשה את בעלה ואמרה לא תבוא אלי לפי דבריהתדרש"; (לפי חוקי חמורבי שנכתבו הרבה לפני חוקי משה, האשה יכולה להתגרש מבעלה אף נגד רצונו, ובתורתנו אין האשה מתגרשת אלא לרצונו של הבעל). ובהרבה דברים הדמיון לפרשתנו הוא מדהים. ראשית, מבנה שתי התורות זהה. שתיהן מדברות בשבחי האלוהים, אח"כ באות ההלכות, ולבסוף איומים בעונשים אלוהיים אם לא תשמרנה הלכות אלה. שנית, גם חמורבי נותן תוקף אלוהי לחוקיו: "בעת ששלחני מרודך (האלהבבלי) לשפוט את נתיני ולהורות דרכי שלום בארץ נתתי חוק ומשפט בלשון הדינה והבאתי ברכה לעם" שלישית, בדיוק כמו משה, חמורבי אוסר שינוי או גריעה מחוקיו. רביעית, ועניין זה חשוב ביותר, רוב חוקי חמורבי זהים לחוקי פרשת משפטים מבחינת המבנה המשפטי-צורני שלהם. החוק פותח ב"תנאי הראשון" (היונים הקדמונים קראו לכך "פרוטסיס"), ממשיך ב"תנאי או תנאים נוספים", ומסיים ב"מסקנה חוקית" ("אפודוסיס" בפי היונים). הנה כך: תורת משה (פרשתנו, כ"א, י"ח)
תורת חמורבי (הלכה ר"ו)
ועל זה כבר אמר קהלת "אין חדש תחת השמש". מה שכתב חמורבי הואאשר כתב משה, ומה שיחס חמורבי לחוקיו שליחות אלוהית, הוא אשרעשה משה ויחס לדבריו דברי אלוהים. גם צורת החוקים ותוכנם דומיםמאוד וקרובים מאוד, אלא שתורת חמורבי קודמת לפרשת משפטיםשבתורת משה כ-600 שנה, והמשכיל יבין. דבר דעת אמת
|