
"אלה תולדות יעקב יוסף בן שבע עשרה שנה" (בראשית לז' ב).
בפרשה זו נביא את דעתם של רבותינו גדולי הראשונים על דברי האגדה והמדרשות הנאמרים ע"י חז"ל.
ונתחיל ברש"י "ואלה של תולדות יעקב (כלומר לאחר שפרט הכתוב תולדות עשיו) אלה ישוביהם וגלגוליהם עד שבאו לכלל ישוב, יוסף בן שבע עשרה וגו' ע"י זה נתגלגלו וירדו למצרים , זהו אחר פשוטו של מקרא להיות דבר דבור על אופניו" וכאן הולך רש"י וממשיך אל תוך מדרשי האגדה "מדרש אגדה דורש, תלה הכתוב תולדות יעקב ביוסף… זה נשטם וזה נשטם וכיו"ב.
ועל זה כתב הרשב"ם נכדו דברים המאירים את העיניים וראויים הם לציטוט מלא על אף אריכותם "ישכילו ויבינו אוהבי שכל, מה שלימדונו רבותינו כי אין מקרא יוצא מידי פשוטו, אף כי עיקרה של תורה באת ללמדנו ולהודיענו ברמיזת הפשט ההגדות וההלכות והדינין ע"י אריכות הלשון וע"י שלושים ושנים מידות של ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי ועל ידי שלוש עשרה מידות של ר' ישמעאל . והראשונים מתוך חסידותם נתעסקו לנטות אחרי הדרשות שהן עיקר, ומתוך כך לא הורגלו בעומק פשוטו של מקרא ולפי שאמרו חכמים (ברכות כח ע"ב) "אל תרבו בניכם בהיגיון, וגם אמרו (בבא מציעא לג ע"א) העוסק במקרא מידה ואינה מידה, העוסק בתלמוד אין לך מידה גדולה מזו. ומתוך כך לא הורגלו כל כך בפשוטן של מקראות וכדאמר במסכת שבת סג' ע"א הוינא בר תמני סרי שנין, וגרסינן כולה תלמודא ולא הוה ידענא דאין מקרא יוצא מידי פשוטו. וגם רבנו שלמה אבי אמי מאיר עיני גולה שפירש תורה נביאים וכתובים נתן לב לפרש פשוטו של מקרא, ואף אני שמואל ב"ר מאיר חתנו זצ"ל נתווכחתי עמו ולפניו והודה לי שאילו היה לו פנאי היה צריך לעשות פרושים אחרים לפי הפשטות המתחדשים בכל יום. ועתה יראו המשכילים מה שפירשו הראשונים. אלה תולדות יעקב: אלה מקראות ומאורעות שאירעו ליעקב וכו' [ תולה תולדות יעקב ביוסף וגו' ], והנה זה הבל הוא".
והרי לך התלמיד שהרשב"ם מתיחס לדברי המדרשות כהבל, ולא רק זאת אלא שייחס לחכמים שאינם מתעסקים בעומק הפשט של הכתוב. ואף רש"י סבו הודה לו בכך, וא"כ אבן עזרא אינו היחיד בעניין זה, וכדי להראות שיש עוד רבים כמותו נצטט את הרד"ק על מלכים א פרק יח פסוק כו "ויש בדבר אגדה דברים רחוקים מן השכל".
ולסיום גם נעתיק את דברי האשכול הלכות ספר תורה דף ס עמוד א "ואמר רב שרירא הני מילי דנפקי מפסוקי ומקרי מדרש ואגדה אומדנא נינהו, ויש מהן שהוא כך, כגון דברי ר' יהודה בענין וזאת ליהודה וכו' והרבה יש שאינו כן כגון מה שאמר ר' עקיבא דמקושש היינו צלופחד, וכגון שאמר ר' שמעון שצום העשירי זה עשרה בטבת, והם הזכירו דעתו של כל אחד ואחד, ואנו לפי שכלו יהולל איש. וכן אגדות שאמרו תלמידי התלמידים , כגון רבי תנחומא ורבי אושעיא וזולתם , רובם אינו כן, ולכך אין אנו סומכין על דברי אגדה. והנכון מהם מה שמתחזק מן השכל ומן המקרא מדבריהם ואין סוף ותכלה לאגדות וכו' ורב האי ז"ל וכו' כי כללנו הוא שאין סומכין על האגדה וכו' ".
מכל אלה רואה אתה החפץ בדעת עד כמה הקפידו אותם שהם הגדולים באמת, רש"י ורשב"ם ואבן עזרא ואחרים ואין צורך לאמר הרמב"ם ובנו וכל חכמי הדעת וישרי הלב. כולם החזיקו ואמרו שרק השכל הוא הקובע איזה מדברי חכמים לקרב ואיזה לדחות, שפשוטן של המקראות הוא תכלית הסבר אמת הדברים. הנה דוקא בפשט הדברים אמיתותן ולא בדברי אגדות ומדרשות וכל מיני סיפורים שאין להם יד ורגל. זכור ושמור כי לא האגדות ינחוך אלא רק השכל הישר וההגיון הנקי הוא אשר יורך את הדרך בה תלך.
דעת אמת