"על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה אשר על הירך עד עצם היום הזה" (בראשית ל"ב ל"ג).

ובדברים ל"ד ו' "ויקבור אותו בגי בארץ מואב מול בית פעור ולא ידע איש את קבורתו עד היום הזה".

וכן בפרק ג' י"ד "יאיר בן מנשה לקח את כל חבל ארגב עד גבול הגשוריוהמעכתי ויקרא אתם על שמו את הבשן חות יאיר עד היום הזה".

ממשמעות הלשון "עד היום הזה", מבואר שהמקרה בו מדובר התרחש זמן רב לפני שנכתבו הדברים, ואם כן הרי שפסוקים אלה נכתבו בזמן מאוחר.

אמנם על הפסוק בפרשתנו אפשר להסביר כדברי רד"ק "בני יעקב אסרוהו (את גיד הנשה) על עצמן לכבוד אביהם שלקה בו והם ציוו לבניהם ובניהם לבניהם עד היום וכו' וכתבו משה רבנו בתורה ללאו כאחד מלאוי התורה על פי ה'".

ובכך מוסבר עד היום הזה, שהוא זמנו של משה רבנו אעפ"י שנאסר מתקופת בני יעקב.

אך הפסוק בדברים המדבר על קבורת משה "ולא ידע איש את קבורתו עד היום הזה", הרי לא יתכן שמשה כתבו במילים אלה, ולכן פירש אבן עזרא "דברי יהושע, ויתכן שכתב זה באחרית ימיו".

והרי לך התלמיד הנבון ושוחר האמת, איך אבן עזרא כותב במפורש שלא משה כתב מילים אלה אשר בספר דברים! ולא פחד מהעונש המפורש בגמרא סנהדרין צט ע"א: "ואלו שאין להם חלק לעוה"ב, האומר אין תורה משמים ואפילו אמר כל התורה כולה מן השמים חוץ מפסוק זה שלא אמרו הקב"ה אלא משה מפי עצמו".

הרי האומר לא משה כתבו אלא יהושע לא כל שכן. ובכל זאת לא חת האבן עזרא כי האמת נר לרגליו. ודע לך שאחרית ימיו של יהושע מכניסתו לארץ הוא 14 שנים בלבד כמ"ש אבן עזרא שמות ל"ג י"א, ולדעת סדר עולם שהביא רש"י (שופטים י"א כ"ו) "עשרים ושמונה שנים פרנס יהושע את ישראל". אליבא דכולי עלמא אינו זמן מספיק כדי לכתוב "עד עצם היום הזה".

בוא וראה ראיה נוספת לדברינו, שיש הוספות מאוחרות בתורה, והיא מדברים ג' י"ד "יאיר בן מנשה לקח את כל חבל ארגוב וכו' ויקרא אתם על שמו את הבשן חות יאיר עד היום הזה".

ובשופטים י' ג' "ויקם אחריו יאיר הגלעדי וישפט את ישראל עשרים ושתיים שנה וכו' יקראו חות יאיר עד היום הזה".

ודע לך שעל פי חישוב השנים יאיר שפט את ישראל כ- 250 שנה אחר כניסת בני ישראל לארץ.

ואם כך ברור כי משה לא ראהו כי נולד מאוחר הרבה יותר, והבן זה.

והרד"ק כתב (שופטים י' ד') "אם הם הנזכרים בתורה ויאיר זה הוא יאיר בן מנשה, הדבר תימה כי אם כן חיה יאיר יותר משלוש מאות שנה, ונוכל לומר כי זה יאיר הגלעדי אינו יאיר בן מנשה, והערים האלה א"כ אינם חות יאיר הכתובות בתורה". ומה נאמר? שהיו בחבל הבשן שתי חוות יאיר? אחת ל"יאיר הגלעדי" ואחת ל"יאיר בן מנשה"?

ואף אם נקבל את דברי הרד"ק, עדיין לא נבוא אל המנוחה, שהרי רק בשנת הארבעים ליציאת מצרים זמן חתימת התורה, יאיר לקח את כל חבלארגוב וקרא אותם על שמו חוות יאיר , ואם כך היאך יפרש הרד"ק את המילים "עד היום הזה",

על כורחך פסוק זה נכתב לאחר שנת הארבעים ליציאת מצרים כלומר לאחר מות משה.

ומדברינו אלה אתה למד שפסוקים רבים בתורה לא ירדו מסיני אלא נכתבו בתקופות מאוחרות, אף אחרי תקופת יהושע. ואל תתמה על דברינו אלה, שהמעיין בתורה כולה יראה שמחבר ספר התורה לא נתכוון ליחסה למשהרבינו (כמו שכתבנו בפרשת וילך), רק בדורות מאוחרים יותר קיבלו עליהם שלומי אמוני ישראל את קדושת ספר התורה כאילו משה כתבה מפי הגבורה, בדיוק כמו שחל שינוי בקדושת נוסח הטכסט המקראי, וכמאמרו של פרופסור מנחם כהן "האידיאה בדבר קדושת הנוסח לאותיותיו וביקורת הטכסט" (מתוך: "המקרא ואנחנו", בעריכת אוריאל סימון, הוצאת דביר ת"א 1987): "כל העובדות המצויות היום בידינו מצביעות איפוא על כך, שבימי הבית השני היה פלורליזם טכסטואלי, ואידיאת קדושת הנוסח לאותיותיו לא הייתה קימת אז בצורתה הידועה לנו מזמנים מאוחרים יותר".

גם נסיים בדבריו של מנחם כהן: "נראה לי איפוא שקיומה של אידיאת קדושת הנוסח לאותיותיו בתקופתנו צריך להיות מבוסס על האינטרפרטציה ההלכתית בלבד, היינו: היא חייבת לינוק את תוקפה לא מן הקביעה שבני אדם הצליחו לשמר את הנוסח כדמותו וכצלמו בכל מהלך מסירתו, אלא מן האמונה שניתנה סמכות לבני אדם לקבוע בהכרעות הלכתיות את דמותו של הנוסח המוסמך לאותיותיו".

ונתן הרבה סימנים והוכחות ועיין שם במאמרו כי ניכרים דבריו כנכונים.

הוא הדין בדבר אידאת קדושת הטקסט של התורה שכתבו משה מפי הגבורה צריך להיות מבוסס על אינטרפרטציה ההלכתית בלבד, היינו: היא חייבת לינוק את תוקפה לא מן הקביעה שמשה כתב את התורה מפי הגבורה, אלא מן האמונה שניתנה סמכות לבני האדם לקבוע בהכרעות הלכתיות את כתבי הקודש שנאמרו "מפי הגבורה" והרחבנו בעניין זה בקונטרס 8.

דבר דעת אמת