"…ויקח את רבקה ותהי לו לאשה ויאהבה וינחם יצחק אחרי אמו: ויסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה וכו' ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנת" (בראשית כה' א- ו)

ויקח אשה ר' יהודה אמר זו הגר , והכתיב ויוסף אברהם? על פי הדיבר וכו' והכתיב ושמה קטורה? א"ל שקיטרה מצוות ומעשים טובים. והכתיב ולבני הפילגשים אשר לאברהם? א"ל פילגשם כתיב". (בראשית רבה פרשה ס"א והובא ברש"י).

והבאנו מדרש זה להראות איך חכמים נוהגים לדרוש בתורה כבתוך שלהם, ועושים התורה בידיהם כחומר ביד היוצרו וכגרזן ביד החוטב. בפסוק  כתוב שאברהם לקח אישה נוספת ואף ציין הפסוק את שמה, קטורה. אף על פי כן חכמים, שטעמם לא נתברר, ואולי נתייראו מפשט הדברים שאברהם נושא אשה משום קנאתו ביצחק שנשא את רבקה, הלכו וסרסו הכתוב וטענו שקטורה זו הגר אלא ש"קיטרה מצוות ומעשים טובים".

והאבן עזרא, ללא פחד, כתב בצורה פשוטה וברורה "קטורה איננה הגר כי כתוב ולבני הפילגשים".

הנה דבר נוסף שחשוב וראוי לציון והוא גירסת הכתיב של המדרש. במדרש נאמר  "פילגשם" אבל בספרי תורה שבידינו "פילגשים" בכתיב מלא! נמצא שספר תורה של בעל המדרש שונה מזה שבידינו. ולא תחשוב  ששבוש החסר והיתר בתורה הוא רק בענייני מדרשים בלבד ועיין במסכת סנהדרין ד' ע"ב " לטטפת לטטפת ולטוטפות הרי כאן ארבע " כלומר ארבע בתים בתפילין של ראש.

לגירסת הבריתא יש ו"ו בין הפ"א לתי"ו ולכן הוא לשון ריבוי "טוטפות"- שניים. אך כשאין ו"ו בין הפ"א לת"ו הרי טוטפת משמעו טוטפת אחת , והתוספות שאלו "ותימה דלא כתיב ו"ו בין פ"א לת"ו בכולהו" כלומר על פי המסורת שבידנו הרי תמיד "טוטפת" חסר ו"ו בין הפ"א לת"ו וא"כ שלושה בתים צריכים להיות בתפילין ולא ארבע.

אך לא יטרידוך יותר מדי שיבושי החסר והיתר, שהרי רבים הם כל כך עד שהמאירי במסכת קידושין דף ל ע"א סבר שאין לפסול ספר תורה על דבר חסרות ויתרות שנשתבשו בו משום שאין אנו בקיאין בהם (ובקונטרס 9 יבואר עניין זה בהרחבה).

ודבר זה של שיבוש העברת המסורת מדור לדור בחסרות ויתרות מדרכם של בני האדם הוא, לטעות ולחסר וליתר את האותיות בכתוב, וכל מי שעסק בספרים יעיד על כך. חס הקב"ה על עמו ישראל ונתן חכמה בגויים, באו והמציאו את המחשב שיוכל לסרוק את מספר האותיות ומקומן ונמצאו ספרים רבים משובשים.

אבל מה שצריך להדאיגך ולהעמיד בפניך סימן שאלה, הרי זה תירוצם של התוספות הנ"ל  "ויש מפרשים משום דכתיב ולטוטפת וגורעין ו"ו דבריש התיבה ומוסיפין בסוף התיבה ודורשין" הוא שאמרנו וחזרנו ושנינו, חכמינו מעמידין עצמם כיושבים אחורי הפרגוד, ברצותם גורעין אותיות בתורה ובחשקם מוסיפים אותיות ודורשין. והנה לא די לנו בחכמי הגמרא שמזיזים פסוקים הכתובים בתורה כמבואר במסכת בבא קמא קז ע"א "דאמר ר' חייא בר יוסף עירוב פרשיות כתוב כאן" ופרש"י פסוק שהוא מפרשה אחרת נתערב בזו שאינו מקומו עכ"ל, אלא שבאו הראשונים, זמן הרבה אחרי חתימת התלמוד, והם גורעין ומוסיפין ומזיזין כיד הרצון הטובה עליהם.

ואתה התלמיד ההגון וחכם הלבב תן ליבך לדברים אלה. הבן כי כל הדורש אל האותיות שבתורה ושם אמונתו בכך שהכתוב אשר בידינו כך בדיוק מוחלט ירד מסיני אינו אלא טועה. אותיות ומילים ופסוקים זזו והשתנו והתחלפו ונוספו ונגרעו במשך מאות ואלפי שנים בידם של כותבים ומעתיקים וחכמים ודרשנים. כי לא רק שבעים פנים לתורה אלא גם מאות נוסחים שונים.

דברי דעת אמת