"ויאמר ה' לה שני גיים בבטנך" (בראשית כג' כג').

כתוב גיים עם יו"ד אבל קוראים גוים עם ו"ו, וכך כתב רש"י גיים כתיב.

ובגמרא בברכות נז ע"ב מבואר שאף הכתיב היה גוים עם ו"ו "ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך אל תקרי גוים אלא גיים ואמר רב יהודה אמר רב אלה אנטונינוס ורבי".

הרי לך שלגירסת התלמוד בתורה גוים עם וי"ו לכן אמר בלשון אל תקרי גויים אלא גיים, ובמסורת הש"ס תמה על זה "בכל הספרים ותקונים כתיב גיים והקרי גוים ומצוה להסביר".

ובאנו לקיים מצוה זו, הרי כבר כתבנו דעתו של הרד"ק בעניין הקרי והכתיב בדברינו על פרשת וירא (ראה שם) ואנו נוסיף לך, התלמיד החפץ בדעת, את דעתו של המאירי בספרו קרית ספר מאמר שני "ומעתה צריכין אנו לברר בעניין חסרות ויתרות היאך אנו מכריעין במה שמצינו בו מחלוקת בין מדרשי רבותינו ע"ה , לספרי המסורות הקדומים שחברו חכמי הלשון והספרים המדויקים, והוא שבמדרשי רבותינו מצינו, "ולבני הפלגשים" פלגשם כתיב ובספרי המסורה מלא (עיין פרשת חיי שרה מה שכתבנו) וכן "ביום כלות משה", במדרש אמרו כלת כתוב ובספרי המסורה מלא וכן קרנות קרנת כתובה וכו' והרבה כיוצא באלו.

ולגדולי הדור ראיתי בענין זה שכל שבא בתלמוד בדרך עיקר ושיוצא לנו ממנו איזה פסק בדבר הלכה סומכין על דעת רבותינו, כגון קרנות קרנת, בסוכות בסכת טוטפות טטפת, סומכין על דין התלמוד [ועיין פרשת חיי שרה שכתבנו שהמסורה טוטפת ולא כדעת הגמרא , וזה שלא כדעת המאירי כאן] וכל שבא דרך מדרש סומכין על ספר המסורה ואם מצינו מחלוקת בין ספרי המסורה סומכין על הרוב".

והרי דבריו ברורים ומאירים שאם מצינו שהמסורה חולקת על התלמוד בדבר שאין יוצאת הלכה ממנו כמו  במקרה שלנו אין משגיחין בדברי הגמרא , ובזה מתישבת תמיהת מסורת הש"ס שהרי הרד"ק והמאירי מעידים שיש שיבושים וגירסאות שונות.

וכדי לחזק דברינו מאד נביא דוגמא נוספת מפרשתנו "וצא השדה וצודה לי צידה " (בראשית כז' ג' ) כתוב צידה עם ה"א וקרי ציד בלא ה"א , והנה המדרשים והמפרשים הקדמונים לא ציינו כלל שהמילה צידה יש בה קרי וכתיב, גם לא רש"י ולא אבן עזרא, אלא המפרשים המאוחרים יותר הרד"ק והחיזקוני כתבו "צידה כתוב בה"א, וקרי בלא ה"א ,והדרש ידוע כי "נכתב בה"א לרמוז בה חמש הילכות שחיטה (שהייה , דרסה , חלדה , הגרמה, עיקור )" ולא ציינו את מקור הדרש.

ואנוכי בינותי בספרים ובמדרשים, והדרש הזה נמצא  במדרש "לקח טוב". הנה הדברים מוסברים כפתור ופרח, שהרי את ספר המדרש "לקח טוב " כתבו טוביה בן אליעזר שחי בשנת 1100 למניינם (עיין אנציקלופדיה עברית ערך טוביה בן אליעזר) וכן כתב מנחת שי שנצטטו בהמשך, הרי לך שהקרי והכתיב במילה צידה, הוספה מאוחרת היא ולא הייתה קיימת בספרי התורה שהיו לפני כותבי המדרשים הקדומים יותר , ולא היתה גם לפני רש"י ודורו.

וזאת לך לראיה שדברנו אמת ויציב והוא מדברי המנחת שי בראשית כז' ג' "צידה- ציד קרי , ובמסורה גדולה במערכת אות הה"א נמסר הסימן, שתי מילים שכתובים ה"א בסוף תיבה ולא קורין, ואחד פליגי עליו, צידה  של ועתה שא נא כליך, וכן ראיתי במסורת כתיבת יד, גם בספר אחד כתב יד מספרד, מסור עליו ציד קרי ופליגי ביה ע"כ, אבל הרמ"ה וכו' צידה כתיב ציד קרי וכו' ובמדרש לקח טוב, ציד קרינן צידה כתיב וכו' והמדרש הנזכר הוא הוא חיבור טוביה בר אליעזר הנקרא מדרש פסיקתא וכו' ובתוך החיבור כתוב  שהיה בשנת ד' תתנ' לבריאת העולם (1090 למניינם).

הנה עדות ניצחת מבעל המנחת שי שיש מחלוקת בין בעלי המסורה אם המילה צידה יש בה קרי וכתיב.

ואל לך לתמוה על שינוי בנוסחאות ועל השיבושים הרבים, שכך דרכם של בני אנוש המעתיקים ספרים רבים ,לטעות ולשגות , ובמיוחד בתקופה שעדיין לא הומצא בית הדפוס והכל היה בכתב יד ומועתק בעמל. יש מעתיקים שהקפידו ויש שלא הקפידו. וכן העיד הרמ"א בשולחן ערוך אורח חיים קמג סעיף ד'  "והא דמוציאין (ספר תורה) אחרת דוקא שנמצא טעות גמור אבל משום חסרות ויתרות אין להוציא אחרת שאין ספר תורה שלנו מדויקים כל כך שהאחרת יהיה יותר כשר".

ועל כגון אלו כבר הבאנו מדברי הרד"ק (שמואל ב' פרק טו פסוק כא) על הנוסחים: "נראה כי בגלות הראשון אבדו הספרים ונטלטלו, והחכמים יודעי המקרא מתו ואנשי כנסת הגדולה שהחזירו התורה ליושנה מצאו מחלוקת בספרים הנמצאים והלכו בהם אחר הרוב לפי דעתם". וכל הדורש אל האותיות ואל המילים כאילו בדיוק ככתבם היום ירדו מסיני הוא יאלם ויחריש, אבל המבין יבין.

דעת אמת