מאימתי מונין את תחילת שנת השמיטה? התורה לא כתבה דבר ברור בעניין זה אע"פ שהוא מעיקר שנת השמיטה. שתי האפשרויות המתקבלות על הדעת הן: ניסן שהוא ראש חדשים, או תשרי שבו חל ראש השנה לפי המסורת שבידינו. ואנו נבאר כאן עניין זה.

ברור הדבר שבזמן כתיבת התורה היה לשנה מועד ידוע לתחילה וסוף. כשתרים אחרי הכתובים מוצאים שניסן הוא ראשון למנין חדשים, שמות יב ב: "החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה" ולכן חדש אייר בתורה נקרא חדש שני במדבר ט יא: "בחדש השני בארבעה עשר יום בין הערבים יעשו אותו על מצות ומרורים יאכלוהו" וכן חדש אדר נקרא חדש עשתי עשר דברים א ג: "ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חדש באחד לחדש דבר משה וגו" (בכל התורה כולה לא נמצא חדש שלשה עשר ומכאן מקצת ראיה שבנ"י מנו בכל חדש שלשים יום קבועים וכמו שכבר בארנו בפרשת נח ועיין שם).

הגע בעצמך: הכתוב אומר שש שנים תזרע שדך וכו' ובשנה השביעית שבת שבתון. האם יתכן שכוונת הכותב היא כי תתחיל למנות מהחדש השביעי מבלי שיכתוב זאת במפורש? הרי הגיוני ומובן שנתחיל למנות מהחדש הראשון שהוא ניסן. משל למה הדבר דומה? לשנה האזרחית שאף בה יש מניין חדשים לפי סדר עולה (כמו מנין החדשים בתורה) והנה, באחד מספרי החוק של מדינות העולם יהיה כתוב "בשנה השביעית ינוח האיכר החורש את שדהו" האם יעלה על דעתו של פרשן כלשהו שאותה השנה השביעית תתחיל בחודש יולי!?

וראיה נוספת, גדולה יותר מן הראשונה, שמנין שמיטין הוא מניסן ולא מתשרי היא מן הכתוב בויקרא כה כ: "וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית הן לא נזרע ולא נאסוף את תבואתנו וציותי את ברכתי לכם בשנה השישית ועשת את התבואה לשלש השנים וזרעתם את השנה השמינית ואכלתם מן התבואה ישן עד השנה התשיעית עד בוא תבואתה תאכלו ישן" צא וחשוב: אם השביעית מתחלת בתשרי הרי שהזריעה בחשון והקציר בניסן א"כ אפשר לזרוע בתשרי של שנה השמינית ולקצור כבר בניסן של שמינית ומדוע אמר הכתוב תאכלו ישן עד השנה התשיעית?(כלומר תאלצו לאכול את תבואת השנה השישית עד השנה התשיעית). אבל אם נקבל ששנת השמיטה מתחילה בניסן הכתוב מבואר כמין חומר שהרי השנה השמינית מתחלת בניסן ואי אפשר לזרוע עד חשון של שמינית (משום שרק אז היא עונת הזריעה) ואז יהיה הקציר באמת רק בניסן של שנה תשיעית ועד אז יאכלו מן הישן. נהיה הכתוב ברור ונהיר.

דבר נוסף, הנה הכתוב אומר "וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית?" אבל אם שנת השמיטה מתחילה בתשרי מה בכלל הדאגה לשנה השביעית? הרי תבואה של השנה השישית שנקצרה בניסן תהיה האוכל לשנה השביעית וכך הוא בכל השנים שאוכלים תבואה של השנה שעברה, אך אם נאמר שהשנה מתחילה בניסן שוב הדברים מוסברים ככפתור ופרח שהרי התבואה שנקצרה בניסן בתחילת השנה השישית נאכלת במשך השנה השישית וברור שאין בני ישראל זורעים בחשון של שישית שהרי אסור יהיה לקוצרה בניסן של שביעית ובכך בדיוק מוסברת ומוצדקת הדאגה הנאמרת בכתוב "וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית".

והרמב"ן שהרגיש בקושיא זו כך כתב בויקרא כה כב: "וכי תאמר מה נאכל בשנה השביעית כמו מסורס וכי תאמרו בשנה השביעית מה נאכל? כי הדאגה להם בעבור השמינית כי כיוון שתחילת שנת השמיטה והיובל מתשרי מפירות השישית יאכלו בשביעית כמנהג בכל השנים לאכול עד אחר הקציר שהוא בחג השבועות וכו' ועל כן הנכון בפירוש ועשת את התבואה לשלש השנים בעבור שנת היובל שתעשה השישית לכל שנת השמיטה והיובל והשנה שאחרי היובל כי כולם ישן יאכלו".

וראה איך שהרמב"ן הפך, בניד עפעף, את "בשנה השביעית" שנאמרה בתורה לשנה השמינית! ועוד לא נחה דעתו עד שעשה את השנה השמינית יובל! אבל הרי כתב הכתוב "וזרעתם את השנה השמינית" ובידוע שהיובל אף הוא אסור בזריעה ? וצע"ג על הרמב"ן.

אנו נעתיק את אבן עזרא שמסכם יפה את הראיות שדווקא מתשרי מתחילה השמיטה בשמות יב ב: "והאומות אומרים כי אם השנה בנויה מחדשים הנה חדש האביב הוא יסוד וראש אם כן למה תחלו מספרכם מהחדש השביעי ותאמרו כי הוא ראש השנה? והתשובה וכו' וראינו מפורש כי קדוש שנת היובל בחדש השביעי בעשור לחדש ועוד כי צוה השם לקרוא בתורה במועד שנת השמיטה בחג הסכות למען ישמעו ולמען ילמדו ואם תחילת שנת השמיטה תהיה מניסן למה לא ציוה לקרוא בתורה בחג המצות והנה חצי שנה עמדו בטלים וכתוב חג האסיף תקופת השנה (שמות לד כב) ובמקום אחר הוא אומר וחג האסיף בצאת השנה (שמות כג טז) ועוד נוכל ללמוד מדרך התורה גם מדרך התולדות שאמר בתחילה לא תזרעו ואח"כ לא תקצרו כי הזריעה סמוכה לתשרי לא לניסן" ואתה הקורא עיין בראיות שיש לכאן ולכאן, התבונן ואז תכריע בעצמך. ובעיונך תן דעתך כי הולכות ומתרבות הראיות שעד חורבן בית ראשון נהג בישראל הלוח השמשי ולא הלוח הירחי. רק בשובם מגלות בבל הביאו איתם היהודים לוח חדש אשר, כדרך הבבלים, היה מבוסס על מופעי הירח. כל שמות החודשים אשר בידינו, עד עצם היום הזה, שמות בבליים הם (וכמה מהם, כמו "תמוז", אליליים לחלוטין). תן דעתך, תלמיד החפץ בדעת, על השפעותיו של מהפך כזה על התפתחות ההלכה.

אבל מה שהוקשה לנו ביותר בסוגיא חמורה זו היא קלות הדעת של חז"ל בבואם לקבוע כי מתשרי מונים לשמיטין. במסכת ראש השנה ח ע"ב: "ולשמיטין מנלן (שמתשרי) ? דכתיב: 'ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ ' וגמר שנה שנה מתשרי דכתיב: 'מראשית השנה'(דברים יא יב) ולגמור שנה שנה מניסן דכתיב ראשון הוא לכם לחדשי השנה? דנין שנה שאין עמה חדשים משנה שאין עמה חדשים ואין דנין שנה שאין עמה חדשים משנה שיש עמה חדשים"

וכמה תמיהות יש בלימוד זה. מהיכן למדו חז"ל? מדכתיב "מראשית השנה" ומנין הם יודעים שהכוונה בכתוב היא לתשרי? הרי לא נאמר תשרי. אולי מה שכתוב "ראשית השנה" הכוונה בדיוק לחודש ניסן? (עליו כבר נאמר שהוא החודש הראשון) והרי זה עצם הנידון עצמו. נמצאת למד שחז"ל מניחים את המבוקש וזו דרכם להוכיח… [והגמרא ר"ה ח ע"א :ממאי דתשרי הוא ? דכתיב : 'תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו וכו'" המעיין יווכח שאינו פשוטו של מקרא].

ועוד: אם חז"ל רוצים ללמוד בגזרה שווה משנה שאין בה חדשים, אדרבא: הרי כבר מצאנו כתוב בשמות יב מא: "ויהי מקץ שלשים שנה וארבע מאות שנה ויהי בעצם היום הזה יצאו כל צבאות ה' מארץ מצרים" מה כאן ניסן אף שביעית מחודש ניסן! גזירה שווה לכל פרטיה ודקדוקיה.

כדי להוסיף ולהמחיש לך שחז"ל אינם לומדים מן הכתוב אלא אונסים את הכתוב ראה מהיכן למדו שתבואה שהביאה שליש מגידולה בשביעית וקצרוה בשמינית שדין שביעית לה, במסכת ר"ה יג ע"א : "וחג האסיף בצאת השנה' מאי אסיף ? אילמא חג הבא בזמן אסיפה הכתיב: 'באספך (יש ייתור לשון) אלא מאי אסיף? קציר" וכמו שכבר מצינו שהפכו את קטורה להגר ואת כורש לדריוש וכן הפכו את הארז להדס כך גם לגבי עונות החקלאות הרי הם בידיהם כחותם המתהפך ואסיף (של סתיו) נהפך לקציר (שהוא באביב). בלהט הדיון ההלכתי נעשית המציאות העובדתית חומר ביד היוצרים וכל הרוצה בונה לו מציאויות דלא מעלמא הדין.

דוגמא נוספת לדבר במסכת שבת קנה ע"א שם הופכת הגמרא בהמה דקה הכתובה במשנה לבהמה גסה! והוא אומרם : "מי סברת דקה דקה ממש? מאי דקה ?גסה, ואמאי קרי ליה דקה דדייקא באוכלא" (כוססת יפה ומדקת אוכלין בפיה, רש"י).

ואף כך כשדנו חז"ל מתי החלו ישראל למנות שמיטין בכניסתם לארץ לקיים הכתוב "כי תבואו אל הארץ וכו'" בערכין יב ע"ב : "שבעה עשר יובלות מנו ישראל משנכנסו לארץ ועד שיצאו ואי אתה יכול לומר משעה שנכנסו מנו שאם אתה אומר כן נמצא בית חרב בתחילת יובל ואי אתה מוצא : 'בארבע עשרה שנה אחר שהוכתה העיר' (יחזקאל מ) אלא צא מהם שבע שכיבשו ושבע שחילקו ואתה מוצא 'בארבע עשרה שנה אחר אשר הוכתה העיר".

ומנין יודעים חז"ל ששבע שנים לקח ליהושוע לחלק את הארץ? ודאי שלא ידעו, אלא כדי שיסתדר הפסוק ביחזקאל עם קבלתם ששבעה עשר יובלות מנו ישראל משנכנסו. ודע לך מן הכתוב שבני ישראל נכנסו לארץ בניסן וא"כ לדעת חז"ל אשר מונים מתשרי נמצא ששהו ארבע עשרה וחצי שנים עד שמנו.

ואנו כבר רמזנו לעיל את דעתנו [ובהרחבה נבאר זאת במאמר מיוחד] שבזמן כתיבת התורה ניסן היה ראש חדשים לחדשי השנה וכשעלו מן הגולה שמות חדשים העלו עמהם מבבל וכמ"ש הרמב"ן שמות יב ב. וזאת לך לדעת שמרחשון, למשל, פירושו בלשון בבלית "החודש השמיני" (עיין באנציקלופדיה העברית, ערך מרחשון). גם הזכרנו לעיל עניין המעבר מן השנה השמשית לשנה הירחית.

לכן אמרו חז"ל ר"ה ח ע"א מלכי ישראל מונין מניסן ומלכי אומות העולם מונין מתשרי, ושלב המעבר של ישראל מהנהוג בתורה לנהוג בבל הוא בתקופת חורבן בית ראשון עיין במגילת אסתר ודניאל ששם תמצא מקראות רבים כגון בזכריה ז א: "בארבעה לחדש התשיעי בכסלו" כלומר שכתבו מנין של תורה ואף שמות חדשי בבל בכפיפה אחת, ובגלל שהוא שלב מעבר נמצאו אף סתירות למנין שנות המלכים שפעם מנו מתשרי ופעם מניסן וכמו שהבחינו בכך חז"ל עצמם בר"ה ג ע"ב : "מתיב רב יוסף 'ביום עשרים וארבעה לחדש בשישי בשנת שתים לדריוש'(חגי א טו) וכתיב: 'בעשרים וארבעה לתשיעי בשנת שתים לדריוש' (חגי ב י; הבאנו פסוק אחר מהגמרא משום שהוא מבואר יותר) ואם תשרי תחילת השנה למנין אומות העולם שהוא חדש שביעי היה צריך להיות השנה השלישית לדריוש נמצא שעל פי חגי מונין אף למלכי האומות מניסן אלא שחז"ל דרכם ליישב סתירות בצורה מוזרה ובלבד שלא לשנות את דבריהם וכך תירצו "לא קשיא כאן קודם שהחמיץ (קודם שנעשה כורש רשע מנו לו מניסן) כאן לאחר שהחמיץ (לאחר שנעשה כורש רשע חזרו למנות לו מתשרי כשאר המלכים) ותירוצם תמוה לכל בר דעת, וכי מה עניין רשעות למניין חדשים ושנים? וזאת לדעתנו גם הסיבה שנחלקו ר"א ור' יהושע בר"ה י ע"ב: "ר"א אומר בתשרי נברא העולם וכו' ור' יהושע אומר בניסן נברא העולם" ואף להלכה עד עצם היום הזה אנו פוסקים פעם כר' יהושע שבניסן נברא העולם ופעם כר' אליעזר שבתשרי נברא העולם וכמו שהקשו בתוספות ר"ה כז ע"א ד"ה כמאן, ועיין בקונטרס 6 את שכתב משאת בנימין בעניין זה.

וזאת לך לעדות שעם הזמנים משתנים המניינים שהרי היום לא נמצא אף בר בי רב דחד יומא כותב במכתבו א' לחודש ראשון שהוא ניסן כמו שצוין בכתובים בדניאל ואסתר חגי וזכריה, והוא שאנו חוזרים ואומרים שההלכה נקבעת על פי הציבור, והיא משתנה ומתפתחת לובשת צורה ופושטת צורה מדור לדור. כולה מעשי ידי אדם ומחשבותיו. ראה כיצד אפילו בעניינים חשובים מאין כמותם, כמו לוח השנה שהוא יסוד לכל הזמנים, החגים והמועדים, הושפעו ישראל ממנינם של אומות העולם וקיבלו עליהם למנות לחדשי השנה שנהגו בבבל. הואיל וכך עשו, אף ההלכה נקבעה לשיטה זו ונעשה תשרי חודש ראשון בראשית השנה ואף למנין השמיטין נקבע כך. זאת על אף שברור ובהיר כי על פי התורה רק ניסן הוא החודש הראשון לכל דבר ועניין. הנה כך באה שיטת הבבלים, נהפכה להלכה ועקרה את המקרא המפורש.

דבר דעת אמת