מאת: פרופ' יוסי ריבלין

מאז ומתמיד ביקשו בני האדם להבין את תופעות הטבע הפיזיות למיניהן וזאת על פי ההיגיון עד כמה שניתן היה הדבר.  בין השאר חיפשו את הקשר שבין שפע החומרים השונים בעולם הגשמי, כולל הצומח והחי. ובמילים אחרות: ביקשו למצוא את היסודות מהם בנוי העולם.  כך אצל הסינים הקדמונים הייתה מקובלת ההנחה שהעולם מורכב מחמישה יסודות: אדמה, עץ, מתכת, אש ומים.  הרבו להציע פתרונות דומים חכמי יוון הקדמונים.  את תיאוריית "ארבעת היסודות" הציע לראשונה אמפדוקלס, פילוסוף יווני שחי במאה החמישית לפנה"ס. לפי תיאוריה זו העולם הפיזי (החומרי) מורכב מארבעה יסודות: אדמה, מים, אויר ואש.  היסודות האלה אינם ניתנים לפירוק,  והחומרים השונים  בעולם נבדלים זה מזה בכמות היחסית של ארבעת היסודות המרכיבים אותם. הפילוסוף היווני אריסטו שחי במאה הרביעית לפנה"ס אימץ את תורת ארבעה היסודות והוסיף עליה את היסוד החמישי ה"אתר" , היסוד הקדוש, שממנו לדעתו בנויים גרמי השמים.  כמו כן, הוא הוסיף  לארבעת היסודות את התכונות הבאות: קר, חם, רטוב, ויבש, כמוצג בדיאגרמה שלפנינו:

התיאוריה הזו התקבלה כסבירה גם בגלל המבנה הסימטרי שלה.  באופן שבו אריסטו צירף את התכונות הנוספות, ריבוע בתוך ריבוע, כדי להראות את הקשר שבין היסודות והתכונות הנוספות מקבלים את הצירופים הבאים: הצירוף של חום ויובש מתאים לאש הנמצאת ביניהם, הצירוף של לחות וקור מתאים למים הנמצאים ביניהם וכן הלאה.

תיאוריית ארבעת היסודות שימשה כתיאוריה המדעית שאמורה הייתה להסביר את העולם הפיזי.  אך למעשה, התיאוריה הזו כמעט ואינה מסבירה דבר מתופעות הטבע. למרות זאת היא נתפסה כאמיתית וכולם דבקו בה עד למאה השמונה עשרה לספירה, כלומר כאלפיים שנה!  השפעתה של תיאוריה זו הייתה כה חזקה עד שרעיון ארבעת היסודות חדר להרבה  תחומים. חיזוקים לתיאוריה נמצאו  בהופעתם של ארבע יחידות בהרבה משטחי החיים כגון: ארבע עונות השנה, ארבע רוחות השמיים,  ארבעת איברי הגוף: לב, כליות, ריאות, וכבד  (המוח אינו מופיע כאן כי לפי אריסטו תפקידו לקרר את הדם בלבד), ועוד.

אין כל פלא אפוא, שבמשך תקופה ארוכה זו תיאוריית ארבעת היסודות  חדרה גם אל תוך העולם היהודי.  כך לדוגמה, כדרכם של תיאולוגים להתאים את התפיסה המדעית בזמנם לכתבי הקודש, מסביר יוסף בן מתתיהו, שחי במאה הראשונה לספירה והיה מפקד הגליל בזמן המרד הגדול (תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים, ספר ה', פרק ה', ד' ) מדוע הפרוכת, שהבדילה בין ההיכל לבין קודש הקודשים, בבית המקדש הייתה עשויה מארבעה חוטים בצבעים שונים: תכלת, ארגמן, תולעת שני ושש. הוא טען שארבעת הצבעים מייצגים את ארבעת היסודות, כדי להראות את תבנית העולם ,באופן הבא: התכלת שהוא כצבע השמים מייצג את האוויר, תולעת השני שצבעה אדום עז מייצגת את האש, הארגמן (מן שבלול) המופק מהים מייצג את המים , והשש (פשתן) שמוצאו מהאדמה מייצג את האדמה (ראה דיאגרמה לעיל).

כך גם מפרשי ימי הביניים פירשו את המקרא על פי הבנתם  את המציאות: "חֶסֶד ה'  מָלְאָה הָאָרֶץ (יסוד האדמה) בִּדְבַר ה' שָׁמַיִם (יסוד האש) נַעֲשׂוּ וּבְרוּחַ פִּיו (יסוד האוויר) כָּל צְבָאָם: כֹּנֵס כַּנֵּד מֵי הַיָּם (יסוד המים) נֹתֵן בְּאֹצָרוֹת תְּהוֹמוֹת" (תהילים לג ; 5-7). והנה באלו הפסוקים זכר ארבעה היסודות, כי במלת שמים רמז יסוד האש, וברוח פיו רמז האוויר, והארץ רמוזה בשני הפסוקים. ( רד"ק תהילים פרק לג פסוק ז )

תיאוריית ארבעת היסודות נמצאת ביסודות הקבלה כלומר ב"ספר יצירה" ובספר "הזוהר".  ב'ספר יצירה' (בין המאה השניה למאה הרביעית לספירה)  היא נמצאת כמרכיב של עשר הספירות (ספר יצירה פרק א, ח).  זוהי הגרסה העתיקה ביותר של עשר הספירות המוכרת לנו .  ובזוהר אנו מוצאים שהאדם נברא מארבע יסודות: אש ורוח ועפר ומים ('זוהר' – סתרי תורה כרך א (בראשית) פרשת לך לך דף פ עמוד א, וראה גם: זוהר חדש כרך ב מגילת רות דף מא ע'א).

כך למשל פירש הריקנאטי (ר' מנחם רקנטי נולד באיטליה (1310 – 1250). היה פוסק ומקובל).  את הליכת 12 השבטים במדבר על פי חלוקת 4 רוחות , 3 שבטים בכל צד (דרום, צפון, מזרח ומערב) כפי שמסופר בתורה במדבר , ב. "איש על דגלו באותות לבית אבותם וגו' [ב, ב]. כבר הודעתיך כי כל העניינים התחתונים הם נגדיים לעליונים, וכפי העשייה למטה כך נעשה למעלה…הנה ישראל נחלקו לארבעה דגלים, ובכל דגל שלשה שבטים… נאמר כי ארבעה דגלים הם כנגד ארבעה יסודות, וארבעה מחנות שכינה, וד' חיות הנושאות המרכבה, וכשנעלה עוד למעלה נאמר כי כל אלו כנגד ארבע מדות שיש בהקב"ה חס"ד גבור"ה תפאר"ת מלכו"ת, זהו שנאמר [שיר השירים ב, ד] ודגלו עלי אהבה, רמז לארבעה דגלים, ומחנה שכינה באמצען כעין של מעלה, כי ציורי המשכן היו דוגמת כבודו של הקב"ה. ואמרו חכמי המחקר [עי' זוהר ח"ג רכה ע"א] כי הקב"ה יתעלה ויתברך ברא דמות בארץ בארבע יסודות בדמות אדם ממש, והם מיכא"ל גבריא"ל אוריא"ל רפא"ל, מיכא"ל יסוד המים ומתאחד במים העליונים מימי החסד, כי הוא הכהן הגדול של מעלה שהוא המכפר, כי בחסד יכופר עון [משלי טז, ו], ועל כן הוא בימין. גבריא"ל כנגד יסוד האש הגדולה, ועל כן הוא בשמאל, והוא שר צבא של מעלה. אוריא"ל לפניו כנגד יסוד הרוח, ומשם אורה יוצאה בעולם, כי הוא במזרח. רפאל במערב כנגד יסוד העפר, ואמרו חכמים כי הוא ממונה על העפר הדבוק מתחת כסא הכבוד הנקרא חומר ראשון. וכשנעלה עוד למעלה נאמר כי אלו ארבעה מחנות שכינה נשפעין מן הארבעה מדות שזכרנו, מיכאל מן החסד, גבריאל מן הגבורה, אוריאל מן התפארת, רפאל מן השכינה".( ריקאנטי במדבר פרק בפסוק ב ). כלומר הפרשנים של המקרא הן המקובלים שבהם והן פרשני פשוטו של מקרא הושפעו מידיעתם את המציאות בעת פרשנותםהתייחסות חיובית לארבעת היסודות אנו מוצאים אצל: רס"ג (אמונות ודעות הקדמה-אות ה', מאמר ראשון – אות ג') , רבי יהודה הלוי (הכוזרי, מאמר שלישי, אות לא-ס), הרמב"ם , והמהר"ל (ספר באר הגולה- הבאר החמישי).  במיוחד הרבה לעסוק בארבעת היסודות הרמב"ם ( הלכות יסודי התורה ג,י) והדבר הזה מובן כי הוא התייחס לפילוסופיה של אריסטו, כאילו נאמרה מפי הגבורה.

המעניין הוא שבתלמוד ובמדרשים לא מוזכרים ארבעת היסודות.

לקראת סוף המאה השמונה עשרה לספירה גילו לבואזיה מצרפת ופריסטלי מאנגליה שהאוויר הוא תערובת של חנקן וחמצן, בתוספת של כמויות זעירות של גזים אחרים (אדי מים, דו-תחמוצת הפחמן ועוד). זמן קצר לאחר מכן התברר שגם המים אינם יסוד בפני עצמו כי אם תרכובת של היסודות חמצן ומימן. כמו כן האדמה אינה יסוד כי אם תערובת של מספר רב של תרכובות ובתוכה גם מספר קטן של יסודות.  ובזה תיאוריית ארבעת היסודות נמצאה מופרכת לחלוטין כתיאוריה מדעית.  אין היום מדען שיתייחס אליה כתיאוריה שיכולה לעזור, אפילו רק במקצת,  בהבנת העולם הפיזי בו אנו חיים.

ב-1869 הציע דמיטרי מנדלייב את הטבלה המחזורית של היסודות שמהם מורכב עולמנו החומרי, כולל את גרמי השמים שגם הם בנויים מאותם יסודות.  בעזרתה ידע לחשב תכונות של יסודות שעדיין לא היו מוכרים.  כך לדוגמה הוא ניחש נכון כי קיים יסוד הקרוי ברום שלא היה מוכר בזמנו,  וכי תכונותיו תהיינה בין תכונות הכלור לבין תכונות היוד כי הוא שייך לקבוצת היסודות האלה וכך אכן קרה. הטבלה המחזורית מכילה כמאה יסודות אשר כעשרים מהם נפוצים בטבע (כיסודות ו/או כתרכובות) והשאר רק בעקבות. בעזרתה של הטבלה המחזורית של היסודות הצליחו מדענים לא רק להסביר מספר עצום של תופעות טבע וטבעם של החומרים שבעולמנו, אלא גם להרכיב (לסנתז) מיליונים (!) של חומרים חדשים אשר רבים מהם מוצאים את שימושם בכל שטחי החיים החל מאלפי תרופות, צבעים סינתטיים, דטרגנטים, חומרים פלסטיים, סיבים סינתטיים, ועוד ועוד. חשוב עוד לציין שהיסודות האלה ניתנים לפירוק לחלקיקים קטנים יותר, בתנאים דרסטיים (ביקוע הגרעין שלהם) תוך שחרור כמויות אדירות  של אנרגיה ולא כאן המקום להרחיב.

אפשר היה לחשוב שבזה נסתיים תפקידה של תיאוריית ארבעת היסודות ולא היא. בימינו "ארבעת היסודות" נעשו נחלתם של אנשי המיסטיקה והמאגיה למיניהם.  כך אנו מוצאים 'מדיטציה על פי ארבעת היסודות', 'ארבעת היסודות בקלפי הטארוט', 'ארבעת היסודות האסטרולוגיים', 'ארבעת היסודות בספר בראשית', ועוד ועוד.אנשי קבלה טוענים שבכוחם לתת מענה לשאלות הנוגעות גם לעולמנו הפיזי והתמיהה גדולה. הרי ספרות הקבלה היסודית,  כמו 'הזוהר' ו'ספר יצירה' אמורים להיות נצחיים ובהם אנו מוצאים במרכזם את תיאוריית ארבעת היסודות כפי שראינו למעלה,  שבמקורה היתה אמורה להסביר את העולם הפיזי.

חיזוק לטענה בדבר תוקפה של תיאוריית ארבעת היסודות הם מוצאים בהתאמה שיש בינה לבין הפיזיקה המודרנית. וזאת באופן הבא: ארבעת היסודות מייצגים את ארבעת מצבי הצבירה:  אדמה-מוצק, מים-נוזל, אויר-גז, אש-אנרגיה. או כמו שכתוב באתר 'ויקיפדיה' האנציקלופדיה החופשית, ערך ארבעת היסודות :  "יש המוצאים הקבלה לארבעת היסודות במדע המודרני בהגדרת היש, בשלושת מצבי הצבירה של החומר: מוצק (אדמה), נוזל (מים), גז (אויר), ובאנרגיה (אש) שמעבירה את החומר ממצב צריבה אחד לשני". (ראה גם אתר 'אמא אדמה', מאמרה של סיגל אליהו ועוד). אולם לפי 'ההיגיון' הזה אפשר היה להסתפק בשני יסודות בלבד: המים והאש, כאשר המים מייצגים את המוצק (קרח), את הנוזל (מי ברז), ואת הגז (אדי מים). אפשר כאן גם להזכיר שבתלמוד (חגיגה דף יב, ע"א) מופיעה הצעה שהרקיע מורכב ממים ואש.  אך כמובן שכל עניין הצגת מצבי הצבירה (למעשה הם יותר מארבעה), מבחינת הפיזיקה והכימיה, כמייצגים את יסודות החומרים, היא שטות אחת גמורה.לסיכום, תיאוריית 'ארבעת היסודות'  (אדמה, מים, אויר ואש) שבמקורה הייתה אמורה להסביר את מבנם והתנהגותם  של החומרים בעולמנו הגשמי  ואשר הופרכה לחלוטין, הפכה לנחלתם של אנשי המאגיה והמיסטיקנים. אכן, מעטים הדברים המסרבים למות כמו תיאוריית ארבעת היסודות וההורוסקופים למיניהם.

הכותב הוא, פרופסור אמריטוס לכימיה.

אוניברסיטת פילדלפיה, פנסילבניה