שמיטה — דעת ההלכה

"שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמר כרמך ואספת את תבואתה ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ" (ויקרא כ"ה ג').

קרבה שנת השבע ה' תשס"א, שקבעו שהיא שנת השמיטה הבאה.

ובאנו לבאר על מה מסתמכים בקביעה איזוהי שנת השמיטה. תחילהנבאר דעת חז"ל, ואח"כ את דעות חכמים הרבות בקביעת מניין השמיטין.

הגמרא בערכין יא' ע"ב: "כשחרב הבית בראשונה אותו היום תשעה באבהיה ומוצאי שבת היה ומוצאי שביעית היתה וכו' וכן בשניה". כלומר גםכשחרב בית שני מוצאי שביעית היתה, ובדף יב ע"ב ביארו חז"ל אתהחשבון: "מכדי בית שני כמה קם ארבע מאה ועשרים", כלומר הבית קיים 420 שנה (ופרש"י לבד שנה שחרב בו, כלומר, חרב שנה אח"כ). לכן, אם תמנה השמיטות משנה ראשונה לבניין בית שני, נמצא השנה ה-420 גם היא שנת שמיטה. אם כך הבית, אשר חרב שנה אח"כ, חרב במוצאישביעית.

ובמסכת ע"ז ט' ע"א "תני רבי יוסי ברבי מלכות פרס בפני הבית שלשיםוארבע שנה, מלכות יוון בפני הבית מאה ושמונים שנה מלכות חשמונאיבפני הבית מאה ושלוש שנה, מלכות הורדוס מאה ושלוש שנה" (נמצאסה"כ של 420 שנה שהבית קיים).

ודברי חז"ל תמוהים עד מאוד, שהרי כורש מלך פרס עליו נאמר בעזרא א'א': "ובשנת אחת לכורש מלך פרס לכלות דבר ה' מפי ירמיה [פרש"ילמלאת לחורבות ירושלים שבעים שנה: ירמיהו כ"ה י"א] העיר ה' את רוח כורש מלך פרס וכו' והוא פקד עלי לבנות לו בית בירושלים". דבר זה היה בשנת 538 לפני מניינם וחורבן הבית ע"י מלכות הרשעה בשנת 70 למניינם. ואף אם נחשב שהבית נבנה 18 שנים מאוחר יותר וכמש"כ רש"י בעזרא א'א', עדיין יוצא שבית שני עמד על מכונו 590 שנה ולא 420 שנה!

ומלבד שנעלמו לדברי חז"ל 170 שנה ממניין בריאת העולם, ונמצא שאנו צריכים להיות היום בשנת ה' תתק"ל לפ"ג, הרי חישוב מניין השמיטיןמשתנה לחלוטין. אם תחשב את השמיטות בחשבון אמת, תמצא שהשמיטה האחרונה בפני הבית היתה 5 שנים לפני החורבן.

וזאת לך לדעת שמלכות פרס בפני הבית היתה כ- 200 שנה ולא כדבריחז"ל 34 שנים, ושמות המלכים הם על הסדר הבא: כורש, בנו כנבוזי, דריושה-1, ואח"כ כסרכסס, בנו של דריוש (עליו נאמר שהוא כנראה אחשוורוש), ארתחשסתא ה-1 שמלך עד 424 לפני מניינם, וכן הלאה מלכי פרס עד שנת 334 לפני מניינם, שכבשם אלכסנדר מוקדון.

ושים לב שזמנים אלה עולים בדיוק בקנה אחד עם הכתוב בעזרא ז' א': "ואחר הדברים האלה [כלומר אחר עליית זרובבל ובניית בית שני] במלכות ארתחשסתא מלך פרס וכו' הוא עזרא עלה מבבל". ובפסוק ז': "…בשנת שבע לארתחשסתא המלך" [458 לפני מניינם], הרי לך שעליית עזרא מבבל היתה בתקופת מלכות ארתחשסתא שהיא כ-80 שנה אחרי הכרזת כורש מלך פרס.

וחז"ל, שסברו שעזרא עלה אחרי שש שנים בלבד לבניין הבית כמבוארבערכין יג ע"א "רב אשי אמר הנך שית שני עד דסליק עזרא ומקדיש לאקחשיב", היתה להם בעיה עם הכתוב שעזרא עלה בימי ארתחששתא.

הלכו וישבו את הדבר באופן המוזר ביותר, והוא אומרם במסכת ראש השנה ג' ע"ב "תנא הוא כורש הוא דריווש הוא ארתחשסתא, כורש שמלך כשר הוא ארתחשסתא על שם מלכותו ומה שמו דריווש" ובהבל פיהם הפכו שלושה מלכים שמלכו במשך למעלה מ-100 שנה למלך אחד! ואל תתמה על כך, שהרי במקומות רבים נהגו חז"ל לחבר אנשים שונים לאדם אחד ונביא שתי דוגמאות: "ששבצר הוא דניאל ולמה נקרא שמו ששבצר שעמד בשש צרות" (רש"י על עזרא א' ח'). ועל זה אמר אבן עזרא (דניאל א' ד') "דניאל אינו ששבצר בראיות גמורות". וכיוצא בזה "קטורה זו הגר", וכתברשב"ם "לפי הפשט אין זו הגר" (בראשית כ"ה א').

נמצאנו למדים שבעניין חישובי הזמנים חז"ל כמגששים באפלה, ואין לסמוך עליהם בענייני המציאות והזמן.

ואפילו אם נתעלם מן הטעות שטעו במציאות, ונקבל דעת חז"ל (שבית שני חרב במוצאי שביעית) כדבר הלכה, הרי שרבו הפירושים במאמר דברי חכמים, ונמצאו ארבע שיטות שהן ארבע שנים. אנו נביא רק את מסקנות הדברים, ומבקש הדעת ירחיב בספרים ובחישוב.

לדעת הרמב"ם בהלכות שמיטין ויובלות פרק עשירי הלכות ג' וד' פוסקכדעת חכמים שהיובל אינו ממניין השמיטין אף לאחר החורבן, וע"פ חשבונו יוצא ששנת השמיטה היא דוקא בשנת ה' תשנ"ז, שכתב ששנת ד' תתקלו' שנת שמיטה והיא שנת עשרים ואחד ליובל, ובהלכה ו' הכריע כדעת הגאונים שמסורת בידיהם שבזמן החרבן אין היובל מן המנין, ואין מונים אלא שמיטות בלבד, ולשיטת הגאונים תשס"א היא שנת השמיטה הבאה.התוס' ע"ז ט ע"ב ד"ה האי מאן פסקו כדעת ר' יהודה, שסובר שהיובל עולה למניין השמיטין אך הביאו שתי דעות מתי נחרב הבית, דעה אחת בשנת ה-420 לבניינו ולפי זה בשנת ה' אלפים י' שנים היתה שנת השמיטה יוצא ששנת ה' תשנט' (כלומר השנה שעברה) היתה שנת השמיטה. ולדעה השניה בשנת ה-421 לבניינו חרב, וא"כ בשנת ה' יא' היא שנת השמיטה יוצא ששנת תש"ס היא שנת השמיטה (כלומר השנה), וכן הרא"ש בפ"קדע"ז הביא שתי דעות אלה. ובבאור הגר"א חו"מ ס"ז אות ח' כתב שדבריהתוס' הם משנת יצירה (לאחר לידת אדם הראשון), שהיא שנייה לבריאת העולם (המכונה מולד תוהו, וליתר הרחבה עיין קונטרס שלנו מס' 6). בכך הוא מוסיף לדעת התוס' שנה נוספת, ולשיטתו יש רק שלוש דעות ולא כדברינו ארבע, אך נעלם מדברי הגאון מווילנא דברי התוס' בר"ה ח' ע"א ד"ה לתקופה כר"א "והרי עכשיו נוהגין למנות מתשרי של תוהו שנות העולם", ואיך יתכן שהתוס' יסברו ששנת השמיטה בד' אלפים וי' שנים ולא יתחשב במה שקבע בעצמו שנוהגין העולם למנות משנת תוהו ויתכוון בדבריו לשנת ד' אלפים וי"א שנים.

והב"י בחו"מ ס"ז כתב "ובחשבון שנת שביעית איכא פלוגתא והיום חמישים שנה נפל מחלוקת גדולה בין חכמי ארץ ישראל ומלכות מצרים".

והרמ"א בחו"מ ס"ז א' הכריע כדעת הגאונים שהביא הרמב"ם וכך אנו נוהגים "ובחשבון שנת השמיטה נפלה מחלוקת והעיקר ששנת ש"כ ושנת שכ"ז היתה שמיטה וא"כ יהיה שנת של"ד הבע"ל שמיטה יהי רצון שיבנה בית המקדש ויחזרו אז למנות שמיטין ויובלות כי יבוא שיל"ה".

ולהעיקר הזה אין הסבר. והדבר מפליא ביותר שאנו פוסקים כקבלתהגאונים שהם בניגוד גמור לדברי הגמרא וכדכתב הרמב"ם בתשובותיו ס' שפ"ט על רבנו האי גאון "ולא השגיח על אלו הדברים שנתפרשו בגמרא ערכין כלל כאילו אינם כתובין".

מכל האמור לעיל יוצא ששנת השמיטה שאנו מונין כיום אינה תלויהבמציאות העובדתית למניין שנים אמיתיות אלא היא מאותן ההלכות שנקבעות ע"י חכמים בלית ברירה ובלית ידיעה. ולאור חוסר הידיעה בעניין הזמנים נמצאנו "כמהלך במדבר ואינו יודע מתי הוא שבת, מונה שבעה ימים מיום שנתן אל לבו שכחתו, ומקדש שביעי בקידוש והבדלה ואסור לו לעשות מלאכה" (שו"ע או"ח שמד' א'). עמדו וקבעו שהשנה הבאה היא שביעית, ואנו מקבלים את דבריהם בבחינת "אתם אפילו שוגגין אתם אפילומזידים", אבל אין שום ודאות כי אמנם שנת תשס"א שביעית היא למניין אמיתי של השמיטות.

ואתה, אוהב הדעת, נמצאת למד שוב את אשר אנו חוזרים ואומרים בכתבינו, שההלכה יצירה אנושית היא ככל יצירה אנושית אחרת, יוצריה בשר ודם ושומריה בשר ודם, ואין יתרון לאחד על רעהו. כי רק לבעל דעת היתרון על חסר הדעת. ודע כי אין הדעת שמורה אלא למי שמבקש אותה בהגינות וביושר ובתבונה ובאומץ. וכל ההולך כסומא אחרי דברי אחרים בלי חקירה ודרישה אינו אלא סכל, פתי המאמין לכל דבר ובקהל נבונים לא יבוא.

דבר דעת אמת.