"מנין שמצווה על האדם לחשב תקופות ומזלות? שנאמר כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים. איזו חכמה ובינה שהיא לעיני העמים הוי אומר זה חישוב תקופות ומזלות"(שבת ע"ה).
אף אנו דוברי דעת אמת רוצים לזכות במצווה חשובה זו של חישוב התקופות. הרי זו חכמה מפוארה שעל ידה אפשר שנכיר גדולתו של מי שאמר והיה העולם. גם נזכיר כי החכמה והבינה על דבר האמיתויות המציאותיות הם אשר הדריכונו בכל הקונטרסים הקודמים. כבר זכינו בשטו"מ לפרסם בציבור 4 קונטרסים וכל אחד ואחד בכמה הוצאות ועוד היד נטויה להדפיס ולשלוח לכל המבקשים. באלה הקונטרסים בדקנו ידיעת חז"ל באמיתות המציאותיות והראינו בענינים רבים (דיני שבת, דיני טרפות, סימני כשרות שבחיות, ענייני הזמנים וכיוצ"ב) כי ידיעת חז"ל היתה בדיוק כידיעת חכמי אותם הדורות. לא מסיני קיבלו ולא שכינה דיברה מגרונם. והנה בקונטרס הזה נעסוק בחישוב תקופות ומזלות שעליהם נאמר "כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים" ובעיקר נעסוק בזמן חידושה של לבנה שהוא מענייני "סוד" העיבור ונראה אי"ה חכמת החישוב חכמתו של מי היא באמת. חידושה של לבנה הוא הזמן העובר בין מולד למולד שנקרא בלע"ז החודש הסינודי. נאמר במסכת ראש השנה כ"ה ע"א "אמר להם רבן גמליאל כך מקובלני מבית אבי אבא אין חידושה של לבנה פחותה מעשרים ותשעה יום ומחצה ושני שלישי שעה וע"ג חלקים" (שעה = תתר"ף חלקים). אכן זהו דיוק נפלא לידוע לנו היום על זמנו של הממוצע הסינודי והסטיה אל החישוב דהיום בפחות משניה אחת! וכדרכי המאמינים שמצאו בחז"ל דיוק במדעים, אלה מאמצים אותו לחיזוק דעתם כי רק מפי השכינה בכבודה ובעצמה יכול דיוק שכזה להיות בידיו של רבן גמליאל. ואף אלה המפיצים ברבים את האמונה וההולכים אל החילוניים להחזירם בתשובה עושים עניין זה לעיקר ההוכחה כי חכמת חז"ל מפי השכינה היא והקב"ה מדבר מגרונם. והנה דע לך התלמיד שוחר דעת האמת שהבבלים הקדמונים ידעו את הממוצע הסינודי באותו דיוק מופלא ממש עוד לפני שאבי זקנו של אבי זקנו של אבי זקנו של רבן גמליאל נולד! ובידינו טבלאות הכתב של שני מרכזים תוכניים בבליים ( ושמותיהם "נבו-ריאנו" ו "קידינו" ) אשר בהם מצינו לא רק הזמן הסינודי הממוצע אלא גם דרך חישובו וזאת 400 שנה קודם לזמנו של ר"ג. וזאת לך לדעת שלידע את משך זמן חידושה של לבנה הוא פשוט ואין צורך להיזקק לחסדי שכינה. הנה מספיק שתדע זמנם של שני ליקוי לבנה ותחלק כל הזמן שביניהם במספר החודשים והרי לך הזמן הממוצע של חודש הסינודי וכך מדדו הבבליים והגיעו לדיוק נפלא זה. משנכבשה בבל ע"י גיסותיו של אלכסנדר עברה חוכמת התוכנה הבבלית אל היוונים והם המשיכו ושכללו בה. וכל מה שקיבל אבי אביו של רבן גמליאל, מן הבבליים והיוונים קיבל. וסימנך שכל דברינו נכונים בשני המאורות הגדולים האבן עזרא והרמב"ם. האבן עזרא מביא סתם אגב אורחא את שיטת חישוב הממוצע הסינודי ואינו תולה בה שום סוד או דבר שכינה. וז"ל (דניאל פרק ט פסוק כד) "אולי יעלה על לבך דבר המולד, כי היודע רגע קדרות הלבנה בשנה הזאת ומצאנו קדרות אחרת לפני זאת מאה שנה אוכל בה לדעת מקום הלבנה באמת". והרמב"ם ביושרו הרב כתב בהלכות קידוש החודש פרק י"ז הלכה כד' "וטעם כל אלו החשבונות ומפני מה מוסיפים מנין זה ומפני מה גורעין והיאך נודע כל דבר ודבר מאלו הדברים והראיה על כל דבר ודבר היא חכמת התקופות והגימטריות שחיברו בה חכמי יוון ספרים הרבה והם נמצאים עכשיו ביד חכמים אבל הספרים שחיברו חכמי ישראל שהיו בימי הנביאים מבני יששכר לא הגיעו אלינו. ומאחר שכל אלו הדברים בראיות ברורות הם שאין בהם דופי ואי אפשר לאדם להרהר אחריהם אין חוששין למחבר בין שחיברו אותם נביאים בין שחיברו אותם האומות שכל דבר שנתגלה טעמו ונודעה אמיתתו בראיות שאין בהם דופי אנו סומכין על זה האיש שאמרו או שלימדו על הראיה שנתגלתה והטעם שנודע" עכ"ל . ואתה התלמיד החושב ובודק את האמת ראה דברי הרמב"ם היקרים מפז שכל דבר שנתגלה טעמו ונודעה אמיתתו במדעים אין נפקא מינא מי אמרו אם נביא אם חכם גוי או יהודי והחזק כלל זה אל תרפה ממנו. והיוצא מכל דברינו אלה שבמקום לומר "כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים" הדין הוא לומר "כי היא חכמת העמים ובינתם לעיניכם" והאומר דבר בשם אומרו וגו'. ולעצם עניין מימרתו של רבן גמליאל אתה התלמיד הנבון והמשכיל רודף האמת ללא משוא פנים התבונן נא וראה שיש קושי גדול בדברים הללו עצמם. ונראה הקושי הזה על פי שלשה עדים. האחד, והוא ברייתא שהביאה אבן עזרא על שמות יב' וז"ל כי הנה אמרה הברייתא "הרוצה לידע מקום הלבנה יחשוב שנות העולם ויעשה מהם ויתן לכל חדש כט' יום וחצי ושתי ידות שעה שהם תשכ' חלקים והנה חסר עג' חלקים עכ"ל. וכן כתב ר' אברהם הנשיא בספר העיבור וז"ל ובבריתא זו בשם שמואל כתוב מדת החדש רק כט' יום יב' שעות ושני שלישי שעה עכ"ל. הרי ברייתא אשר בה זמן הממוצע הסינודי שונה מזמנו של רבן גמליאל ועוד גם חלוקת השעה לחלקים אין לו זכר בברייתא. והשני, חלוקת השעה לתתר"ף חלקים אין לו אח ורע בגמרא מלבד מקום זה, ובתוספתא בברכות פ"א נאמר "העונה אחד מעשרים וארבעה בשעה והעת אחד מעשרים וארבעה בעונה והרגע אחד מעשרים וארבעה בעת" הרי שחז"ל חילקו השעה ל 576 עתים ול 13824 רגעים. ולא חילקו לתתר"ף חלקים בשום מקום ולא עלתה על ליבם. ועכשיו נבוא לראיה השלישית הנכבדה מכולן. אכן הדיוק אשר בדברי רבן גמליאל הוא רק על החודש הסינודי הממוצע ולא על חודש לבנה אמיתי כלשהו. שהרי זמן כט' יב' תשצ"ג הוא זמן האמצעי ולא זמן חודש לבנה אמיתי וכמ"ש הרמב"ם הלקה"ח פ"ו ה"ג, שהוא זמן ממוצע ופעמים יהיה חסר או יתר כדי י"ד שעות וכמ"ש אבן עזרא פרשת בא "והנה אם סמך (על דברי מקרא) על המולד היה לו לפרש אם הוא כפי המהלך האמצעי או כפי מולד אמיתי שהוא כנגד גלגל מזלות שפעמים יהיה בין מולד העיבור למולד אמיתי פעם להוסיף ופעם לגרוע קרוב מי"ד שעות ובעבור זה אמרו רבותינו פעמים בא בארוכה ופעמים בא בקצרה". וכן פירש הרמב"ם את מאמר הגמרא (ראש השנה דף כה/א) "אמר להם רבן גמליאל לחכמים כך מקובלני מבית אבי אבא פעמים שבא בארוכה ופעמים בקצרה". בפי"ז הלכה כ"ג "ואמרו חכמים פעמים בא בארוכה פעמים בא בקצרה כמו שתראה מחשבונות אלו שפעמים תוסיף ופעמים תגרע". ופרש"י והתוספות על העדים שקבלן ר"ג (במסכת ראש השנה) תמוהים וכבר העיר הרמב"ם בפירוש המשניות על פירושם וז"ל ושמא תחשוב באומרם ראינוהו שחרית במזרח וערבית במערב מה שחושבין הטפשים (רש"י והתס') שהאמינם בשני הדברים וכו' ואין מאמין זה אלא אדם עם הארץ טפש בתכלית הטפשות לא ירגיש מן הגלגל אלא כמו שירגיש השור והחמור עכ"ל . הנה מפיו של רבן גמליאל עצמו מצינו שחודשים הרבה הלבנה פחותה (קצרה) מכט' יב' תשצ"ג והיאך יאמר ר"ג כך מקובלני מבית אבי אבא אין חידושה של לבנה פחותהמכט' יב' תשצ"ג!? והרי סתירה מיניה וביה. והנראה ברור שהיה צריך לאמר אינה פחותה מכט' יום בלבד כלומר שאין בנמצא חודש של עשרים ושמונה יום וא"א לעשות את יום כט' ראש חודש. ע"כ בעל כורחנו נאמר יב' תשצ"ג תוספת מאוחרת היא של מי שאינו מבין כלל והביא את דברי ר"ג לידי סתירה. ברור וגם ודאי שיתכנו הוספות מאוחרות בגמרא ואתה התלמיד צריך לידע ולהתבונן שלא רק במקום זה יש זיופים ושינויים והוספות אלא במקומות רבים ואנו נביאם בקונטרסים הבאים וכל דבר דבור על אופניו. חוסר הבנתם של חז"ל והראשונים בענייני האמיתויות קשה מאד לעניין זמן המולד. שלא היטיבו להבין מה בין מולד אמצעי לבין מולד אמיתי לבין זמנים האחרים של מסלול הירח (כי מן האמיתות המדעיות היא שתנועת הירח במסלולו איננה במהירות קבועה). וטעו בענייני הלכות הקשורים בזה וסימנך בהילכות סוף זמן ברכת הלבנה. הגמרא בסנהדרין מ"א ע"ב אמר רב אסי אמר רבי יוחנן עד כמה מברכין על החודש עד שתתמלא פגימתה. וכמה? נהרדעי אמרו עד ששה עשר. ופרש"י: "עד שתתמלא פגימתה – אבל בתר הכי לא שייך למימר מחדש חדשים שהרי כבר נושנת היא". ולפי זה ברכת הלבנה מותרת עד שהלבנה מתחילה להתמעט באופן המציאותי. א"כ צריך לחשב ולידע רגע תחילת התמעטותה והרי זה ודאי איננו מחצית המולד האמצעי (גם לא מחצית האמיתי). והנה דעת המהרי"ל שהביאו הב"י בסימן תכ"ו וז"ל: "ומצאתי כתוב בתשובה אשכנזית (מהרי"ל, תשובה יט) דטעמא משום דאמרינן עד שתתמלא פגימתו א"כ במילוי תליא מילתא ולאו דוקא ט"ו אלא מחצית כ"ט י"ב תשצ"ג זהו מלאתו כן נראה לי" עכ"ל. וכן פסק הרמ"א באו"ח סימן תכ"ו. היום דידעינן מסלול הירח לכל פרטיו ודקדוקיו אפשר לחשב זמן מלואת הלבנה במדויק. והנה מחמת אי ידיעתם, אפילו בדורנו לא חישבו אלא עפ"י זמן אמצעי. ואפילו החפץ חיים שחי בתקופה שהחשבון ידוע לכל והוא פוסק במשנה ברורה תכ"ו ס"ק י"ט בבאורו לדברי הרמ"א שאין לקדש אלא עד חצי כ"ט י"ב תשצ"ג וז"ל דקי"ל דאין חידושה של לבנה פחות מכ"ט י"ב תשצ"ג חלקי שעה עכ"ל ולא הבין שהוא המולד האמצעי ולא שייך כלל לעניין מלוא הלבנה ומתוך שטעה במציאות טעה בהלכה. והנה בינותי בספרים של רבני דורנו ומצאתי עוד חיזוק לטענה שאת חכמת התקופות קיבלנו מן היוונים. והחיזוק מהרב חיים קניבסקי שליט"א בספרו שקל הקדש שכתב בהקדמתו "ואמרו בשם מרן החזו"א זצ"ל שאעפ"י שהרמב"ם העתיק החשבונות שבפרקים האחרונים של קידוש החודש מהגוים כמש"כ בספי"ז מ"מ אחר שהרמב"ם כתבם נעשה תורה ממש והלומדם לומד תורה". ואשתומם כשעא חדא לדברי הרב קניבסקי ולמשמעותם. הרי שלדבריו דברי המדענים נהפכים לדברי אלהים חיים אם רק הזכירם בכתביו חכם יהודי. די בהינף קולמוס כדי להפוך דברי התוכנים היוונים לדברי התורה ממש והלומדם לומד תורה. וזו דוגמא נפלאה היאך דברי אנוש ואפילו של חכמי אומות העולם נהפכים לדברי קדושה.(ועל סוגיה זו הכיצד יצירה אנושית נהפכת ליצירה אלוהית עוד נרחיב בקונטרסים הבאים שהיא מיסודות היהדות). והנה זה שנאמר "חכמה בגויים-תאמין. תורה בגויים-אל תאמין" נהפך עלינו ל"חכמה בגויים נעשית תורה ליהודים" והכל זה על דעת הרב חיים קנייבסקי שליט"א ולשיטת החזו"א זצ"ל. וכיוון דאתינא לרב קנייבסקי אימא בה מילתא. עברתי על סיפרו שקל הקדש ותמיהה גדולה יש לי עליו היאך לא הביא את המדעים והתכניים הידועים לנו היום כאשר ברור לכל בר דעת שהמציאות שעמדה לנגד הרמב"ם שגויה. ובמקום לאמץ דברי המדענים דהיום שהוכחה אמיתתם בראיות שאין בהם דופי נשאר בור ועם הארץ במדעים כאילו לא נתפתחו מאז כלל. אלא שמעשה אבות סימן לבנים וכדרך אביו הרב יעקב ישראל קנייבסקי זצ"ל שלא בדק בספרי המדע את מחזור הדם וטעה בפירושיו (ולעניין זה עיין בקונטרס מספר 2) כך גם הוא. אוי לבריות מעלבונה של תורה. וכדרכנו, בלא דברי עידוד מרבותינו לחיפוש האמת א"א לכן ראינו לצטט דברי הרמח"ל בדרך תבונות "חמדת ידיעת האמת הוא ענין טבעי אל הנפש השכלית הזאת אשר בנו, עד שלא ימצא אדם בריא בשכלו שלא יתאמץ וישתדל כפי כח השכל שבו לגלות אותה בענינים שיזדמן לו להשקיף עליהם ". ולסיום עוד נצטט דברי הרמב"ם בתשובתו לר' עובדיה גר צדק "וכל המניח [דהיינו עוזב] דברים הבנויים על יסודי הדעת והתבונה, משום שפרטים מסוימים שנלקטו מן המקורות אינם מתישבים עמם אינו אלא מאבד עצמו לדעת". ואתה התלמיד החפץ בדברי אמת לא תניח מידך את הדברים הבנויים על יסודי הדעת ותבונת הידיעה המציאותית אלא תבדוק ותחקור ותדרוש ותגיע אל האמת ואותה תנצור. זכור ושמור כי רק מן החקירה והבדיקה בחושים ובכח השכלי תגיע אל חקר האמת כי רק מן המציאות תבוא הסברה ולא להיפך. ונאמר בשולי הדברים כי אזלה גם ההדפסה השלישית של קונטרס מס' 1 ועוד רבים מבקשים לקבלו לכן נדפיסו בקרוב בהדפסה רביעית ונחלה פניהם של כל הממתינים כי ימתינו לנו עוד קמעא. אבל יש עדיין מקונטרסים 2 ו 4 ואותם נשלח בחפץ לב לכל דורש. יש בליבנו פליאה גוברת והולכת על קוצר ידם של אלה הרבנים הבאים וטוענים כנגדנו בעניינים שכתבנו בקונטרסים. כותבי מכתבים מלאי בוקי סריקי, איומים וגידופים ר"ל ואין שם טענה אחת הגונה ראויה לתלמיד חכם. הנה כתב הרה"ג ר' י. ד. רוזנברגמאמר ארוך ב"יתד נאמן" ( ד' בשבט תשנ"ט) כולו קינים והגה והי, טענות ומענות ולא מילת תשובה למדנית אחת. הולך ומונה כרוכל את כל גדולי ישראל ומספר בשבחו של כל אחד. ומה לזה ולכל הדברים אשר הם אמיתיים ונכונים ובדוקים אשר אמרנו? רק הוא אומר עלינו מילים רעות בלא שום צידוק שהרי אם איננו יכול להביא טענות נגדיות הסותרות את טענותינו אין הרשות נתונה לו לבטל הדברים סתם. כמוהו כתבו עוד כמה אחרים וחבל על טרחת הכתיבה ועל טרחת הקוראים. אכן, מי יתננו בר-פלוגתא אמיתי. כמה וכמה תלמידי חכמים ביקשו להעיר על טעות במראה מקום אשר נפלה, כביכול, בדברינו בקונטרס מס' 2 והנה שם נאמר כי דברי הרב קנייבסקי הוא ה"סטייפלר" זצ"ל הובאו מספרו בסימן י"ז וצ"ל סימן י"ג . ונודה למעירים ולמאירים ונאמר כי מה שהבאנו הוא מן ההוצאה השנייה של הספר אשר נערך מחדש בסימניו ויצא מבית הדפוס בשנת תשנ"א ושם אותם הדברים בסעיף כפי אשר כתבנו בקונטרס. עוד חידוש אחד באמתחתנו הוא הכתובת המופיעה להלן והיא כתובת בדאר האלקטרוני אשר בה נקבל גם נשיב לכל פונינו. ובידוע כי כל החפץ יכול לשלוח דאר אלקטרוני בלי למסור שום פרט אישי מזהה אלא בשם בדוי ככל העולה על הלב. גם ניתן לקבל אל כתובת השם הבדוי תשובות והכל בלי גילוי שמות בכלל. והחפץ בעילום שם יכתוב נא בדרך זו. ואתה הקורא מבקש האמת והדעת, אם בליבך מחשבות או שאלות פנה נא אלינו בכל דרך ושיטה בה תחפוץ ואנו נשיב כמיטב יכולתנו.
|