
אמר שמואל נהירין לי שבילי דשמיא כשבילי נהרדעא (ברכות נח ע"ב)
אמר שמואל יכילנא לתקוני לכולה גולה פרש"י כי בקי אני בתולדות הלבנה והילוכה וסדר המזלות (ר"ה כ' ע"ב)
מיד בראשית הדברים נביא דבר גדול ועצום כי עת בשורה ליעקב. הנה אחרי אשר כתבנו וגם הפצנו ברבים את חמשת הקונטרסים הראשונים וזכינו בשעטו"מ בקהל ענק של קוראים ותלמידים קמו כמה פוסקים ורבנים לנסות ולהשיב על הדברים אשר הבאנו ועל הפירכות והסתירות שהראינו בדברי חז"ל. לא נחה דעתם עד שהוציאו חוברת וקראו שמה "זכור חרפתך מני נבל" ובה עשרות עמודים בפלפול ובתרוצים על דברינו (רק חבל שחטאו הרבה בלשון הרע ומילאו דפים בנאצות ונמצאו דברי התורה מעטים נגד גידופים רבים). ומשלח החוברת טרח והודיע לכל דורש כי ניתן לכל הכתוב הסכמה מלאה ממוה"רר אהרון יהודה לייב שטיינמן מגדולי הדור.
והנה אע"פ שתרוציו אינם מן המשובחים לכל בר דעת המעיין בהם, כמה שמח ליבנו ועלזו כליותינו לראות חידוש עצום בשיטת תרוציהם והוא שהם מביאים אסמכתא לדבריהם מן האנציקלופדיה העברית, מן האנציקלופדיה לחי ולצומח, ממחקרי הזואולוגיה של דר' יורם יום טוב מן האוניברסיטה של תל-אביב ועוד ספרים חיצוניים וחילוניים למהדרין. אשרינו שזכינו לראות רבנים ופוסקים טוענים מתוך ספרי מדע חילוניים! נפלאות עשו כשפתחו לנו את זה השער. יבורכו על תנא דמסייע שנמצא להם בספרות החכמה והמדע העולמיים. היטיבו היטב לעשות שנתנו רשות והסכמה לעיין ולבדוק ולהסתייע בספרי המדע ובשיטות המחקר אשר ביסוד כתיבתם. ומה טוב חלקנו שנוכל מעתה כולנו להביא ולצטט ולהוכיח גם מן הספרות המדעית ולא רק מספרות ההלכה והמסורה. הרי לית מאן דפליג שאם ניתן רשות והכשר ע"י גדולי תורה לעשות שמוש בספרות חכמה זו בדברים שלהם לא ייתכן למנוע זכות זו מכל החפץ לבדוק ולבחון את אמיתות המציאות.
ואתה התלמיד הנבון, החפץ בדעת ואמת, שמח ועלוז בהסכמה אשר ניתנה לך לשתות ממעייני האמת של חכמת המדע, והכל ברשות מלאה של רבנים ופוסקים. שים פעמיך אל הספריה הציבורית הקרובה שהיא פתוחה לכל, חינם אין כסף, לך לך אל האצטבאות הגדושות וחפון מלוא חפניים מן הדעת אשר בספרים הטובים שמה ויקוים בך הפסוק ההולכים בחשך ראו אור גדול.
ועתה נשוב לענייננו. לאחר שבארנו בקונטרס מס' 4 את דמותו של עולם בעיני חז"ל וטעויותיהם בענייני זמן שקיעה וצאת כוכבים ובקונטרס מס' 5 את ענייני הזמן העובר בין מולד למולד של לבנה וטעויות שלהם בענייני ברכת לבנה וחישוב זמניה נבוא עתה לבאר אורך שנת החמה וארבע תקופות שלה וענייני עיבור השנה שעיקרם להתאים שנות לבנה לשנות חמה שלכל הדברים הללו חשיבות רבה לקביעת לוח השנה העברי. ואלמלא אנו מתאימים בעיבור שנות לבנה לשנות חמה היו החגים נעים ונדים על פני השנה כדרך חגי המוסלמים ולא היה לנו פסח באביב ולא סוכות בזמן אסיף.
עד זמן חתימת התלמוד קידשו החודש עפ"י הראיה ועיברו השנה עפ"י החשבון והתנאים שהיו בזמנם וז"ל הגמרא בסנהדרין יא' ע"ב "על שלושה דברים מעברים את השנה על האביב ועל פירות האילן ועל התקופה".
אבל היום אנו מחשבין עפ"י לוח השנה הקבוע המיוסד על מחזור יט' שנה ונחלקו בזה הרמב"ם והרמב"ן לאמור מי הסמיכנו לקבוע לוח שנה קבוע הרי עפ"י ההלכה קביעת השנים מסורה לבית דין מוסמך בלבד. וכ"כ הרמב"ם בהקה"ח פרק ה' ה"ב "ודבר זה הלכה למשה מסיני, בזמן שאין סנהדרין, קובעין עפ"י החשבון הזה שאנו מחשבים". והרמב"ן בספר המצוות מ"ע קנג' כתב "שרבי הלל הנשיא תקן חשבון העיבור עד שיבוא אליהו".(והוא היה ב"ד מוסמך) ומה שכתב רבינו בחיי בפרשת בא שהחשבון הנמצא כיום חישבו בני ישראל מצאתם ממצרים דבריו סותרים גמרות ערוכות ורבותינו דחו דבריו.
והנה מצינו לשמואל הבקי בשבילי דשמיא שהוא קובע אורכה של שנת החמה. בעירובין נו' ע"א "אמר שמואל אין בין תקופה לתקופה אלא תשעים ואחד יום ושבע שעות ומחצה" והואיל וארבע תקופות הן בכל שנת חמה (תשרי,טבת,ניסן, תמוז) יוצא ששנת החמה לשיטת שמואל שס"ה יום ושש שעות. ואין כל חדוש בזה שכן זו היא בדיוק השנה הנקראת "השנה היוליאנית" על שמו של קיסר רומי יוליוס קיסר. קיסר זה קבע את אורך השנה בחוק שפרסם לכל הממלכה הרומית למעלה ממאתיים שנה לפני שנולד שמואל.
והואיל ומחזור העיבור של יט' שנים בנוי על שבע שנים מעוברות ושנים עשר פשוטות יוצא במחזור יט' , רל"ה חדשים וכשנחשבם נמצא יתרה שנות החמה שעה ותפ"ה חלקים וכמש"כ הרמב"ם הקדה"ח פ"ז ה"י.
יתרה זו של שנות חמה על שנות לבנה הולכת ומצטברת לאורך הדורות וכבר הגיעה להפרש של ימים לא מעט.
והנה לכן עפ"י שיטת שמואל נחגוג את הפסח בחורף ולא בתקופת האביב כפי מצוות התורה! ורבותינו התוכניים ששמו לב לדבר נאלצו לשנות את אורך שנת החמה וקבעו אורכה באופן שרירותי כך שלא יהיה עודף לאחר יט' שנים וכך קבעו החשבון כט' יב' תשצ"ג כפול רלה חודשים לחלק ל יט' שנים נמצא אורכה שס"ה יום וחמש שעות תתקצ"ז חלקים ומ"ח רגע וכמש"כ הרמב"ם פרק עשירי ה"א. ושנה זו מתאחרת מן השנה האסטרונומית הנכונה כ 6 דקות לערך.
אבל הרי לשנות את זמן השנה וזמני התקופות שמהם יוצאים הלכות כמו ברכת טל ומטר וברכת החמה ללא תנא דמסייע אי אפשר. מה עשו? הלכו והמציאו שאורך שנה זו אמרה רב אדא. ומה שמעולם לא הוזכר רב אדא בעניין זה בגמרא משום שחכמה שלו היתה גנוזה אצל חכמים והוא אומרם (בספר העיבור לרבי אברהם בר חייא הנשיא)"תקופת שמואל בפרהסיא ושל רב אדא בצינעא" (וכ"כ החזו"א או"ח קלח אות ד ) ותמוה הדבר מאד מאד. הנה דוקא בדבר שחכמים התפארו ואמרו על ענייני העיבור והזמנים "כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים", היינו דוקא בפרהסיה לעיני העמים,רב אדא ושיטתו נאלמו דום גם נעלמו מן העין בכלל ואין להם זכר בדברי תנאים ואמוראים.
ולא עוד אלא שרבותינו הראשונים שאינם מן התוכניים, הלא המה רש"י ותוס' והרא"שמשום מה לא שמעו כלל על המצאת תקופת רב אדא ואף רבינו הטור לא הזכירה כלל אלא שלדידהו קשיא הרי אנו חוגגים את הפסח בחורף וז"ל תוספות הרא"ש סנהדרין יג' ע"ב והאי דלא חיישי האידנא לא מקצת החג ולא לכוליה חג ואין מעברים אפילו אם תיפול תקופה אחר החג י"ל משום דאין מעברין על התקופה לבדה וכו' הלכך כל עיבור שלנו אינו כי אם להשוות שנות הלבנה לשנות החמה ותקנו חכמים ראשונים מחזור של יט שנים וקבעו בו שבעה עיבורים ובזה ישוו השנים כל ימי היותנו בגולה וכשנשוב למקומנו הראשון בע"ה נעבר כאשר עשו מימי קדם עכ"ל. והרי בדיוק כאן היה לו להביא כתרוץ את תקופת רב אדא אלא שבימיו של תוספות הרא"ש רב אדא כנראה עדיין בצינעתו… ונשאר התוספות רא"ש בשיטת שמואל הפגומה ובעל כורחו הלך וביטל מצווה מדאורייתא "שמור את חדש האביב" עד לימות משיח שאז נחזור לשיטת העיבור שבגמרא.
וכן כתב רבינו חננאל בר"ה כא ע"א אבל עכשיו שאין אביב לא חישינן להא דשלח רב הונא כד חזית דמשכה תקופת טבת וכו'. וראה זה התרוץ ותחרד, שכיון שלרבינו חננאל לא נמצא רב אדא להתלות בו הלך וביטל את תקופת האביב כולה.
הנה רבותינו המציאו ואימצו את תקופת רב אדא לעניין שמירת הפסח באביב אבל את שאר ההלכות השאירו כתקופת שמואל. הלכה המפורסמת שבהם היא ברכת החמהוהוא מגמרא בברכות נט' ע"ב וכן אומר הרמב"ם בהלכות ברכות פרק י' "הרואה את החמה ביום תקופת ניסן של תחילת המחזור של שמונה ועשרים, שהתקופה בתחילת ליל רביעי כשרואה אותה ביום רביעי בבוקר – מברך ברוך עושה בראשית".
וכך פסק גם השו"ע רכט' "הרואה חמה בתקופתה והוא מכח' לכח' שנה אומר ברוך עושה מעשה בראשית" וזה כהסברו של המשנה ברורה "משום שהיא חוזרת שם לתחילת היקפה היא שעת תליית המאורות בעת הבריאה ומאז התחילה להקיף ולשמש והתקופה היינו תקופת ניסן".
והדבר ברור שהלכה זאת היא רק לתקופת שמואל ואין שייך לתקופת רב אדא שהרי לשיטתו חמה אינה חוזרת למקומה כמעשה בראשית והבט וראה מה יאמרו על כך רבותינו: בשו"ת משאת בנימין להגאון בנימין אהרון ס' קא "וא"ת היאך עבדינן תרתי דסתרי אהדדי דלענין הברכה עבדינן כשמואל ולענין חשבון התקופות ועיבור השנים אנו סומכין על חשבון דרב אדא לאו קושיא היא דהכא נמי לענין חשבון השנים קימ"ל כר"א דאמר בתשרי נברא העולם ולענין התקופות קימ"ל כר' יהושע דאמר בניסן נברא העולם עכ"ל ומה עשה? תירץ קושיא בכך שיש עוד קושיא. וכבר תמה הרש"ש "אבל בעניי לא הבינותי איך מחזיקים אנחנו החבל בשני ראשיו לתקופה מנינן כר' יהושוע ולמולד הלבנה כר' אליעזר" (ר"ה ח ע"א ) ותשובה לבלבול אין.
צא וראה בושת חכמים משעטנז של פיסקי הלכה. כשבדקתי את זמן ברכת החמה בתשי"ג 1953 שנעשה ברוב עם ובהדרת מלך נחרדתי מחילול ה' הנורא איך שתורתנו נהפכה ללעג וקלס שברכו בכג' ניסן ובזאת העידו קבל עם ועדה שבכג' מתחילה תקופת ניסן! לפיכך, את חג הפסח באותה שנה חגגו בתקופת החורף, עברו על עשה מפורש מדאורייתא של "שמור את חדש האביב" וגם עברו על דברי חז"ל המפורשים שאמרו בראש השנה כ"א ע"א "שלח ליה רב הונא בר אבין לרבא כד חזית דמשכה תקופת טבת עד שיתסר בניסן עברה לההיא שתא ולא תיחוש לה דכתיב שמור את חודש האביב". בושה וכלימה .והכל בגלל חוסר הבנת חכמים ובלבול השיטות והחישובים.
ועוד לעניין חישובי העיבור ומניין השנים. בוא אתה התלמיד החושב וראה סתירות ופירכות נוספות. הנה אחרי שמחשבים רבותינו התוכניים את חישוביהם נתקלים בסתירות עם דברי המקרא. מן החישוב לאחור של מניין השנים יוצא שמולד הראשון של הבריאה מאחר ב ז' ימים ט' שעות ותרמ"ב חלקים ממהלכה של השמש והרי על שני המאורות נאמר שנבראו באותו היום "ויעש אלוהים את שני המאורות הגדולים וכו' ויהי ערב ויהי בוקר יום רביעי" וכ"כ בפרקי ר"א פרק שביעי "כל הכוכבים והמזלות ושני המאורות נבראו בתחילת ליל רביעי ולא קדם זה לזה אלא שתי ידות שעה" וכדי לתרץ סתירה זו אמרו שהלבנה קטרגה ונהגה נזיפה בעצמה. וכמה זמן נזפה לבנה בעצמה? פשיטא, בדיוק כזמן ההפרש… ומלבד שזה מעורר חיוך ולגלוג כתבו התוס בר"ה ח ע"א ד"ה לתקופות "שלא מצינו טעם זה בכל מקום וכתבו טעם אחר שאף הוא לא כתוב בשום מקום והוא שאדם הראשון קדש החודש ט' שעות לאחר שנולד ויצא שמולד תשרי הוא ו' יד' " עי"ש. ומה גם שלדברי התוס' המולד ביום שישי ולא ביום רביעי ככתוב בתורה. ועוד זאת לך לדעת שעפ"י תקופת רב אדא מולד הלבנה איחרה רק בט' שעות ותרמ"ב חלקים ולפי זה נזפה הלבנה בעצמה רק ט' שעות ונחסך ממנה לספור עוד ז' נקיים…
ובוא וראה עוד את הבילבול שנוצר, שאנו מונין השנים לעניין התקופות משנת תוהו כדברי התוס' ר"ה ח' ע"א ואילו מנין השנים לקביעת שנת השמיטה הוא משנת היצירה עיין רא"ש רפ"ק דע"ז ורש"י דף ט'. ועיין בבאור הגר"א חו"מ סו' אות ח בענין מחלוקת מתי שנת השמיטה דכל החשבונות הכל משנת היצירה שהיא שניה לבריאת העולם.
ועוד ז"ל החזו"א באו"ח קמ אות ב "וכאשר אנו באין ליחוס זמני בתולדות הימים צריכים לאחר שנה וכו' ושנות בית ראשון וגלות בבל ובית שני הם כולם משנה ראשונה של יצירה והיה ראוי להחזיק מנין זה אלא שלאיזה סיבה הוסיפו הדורות שנה ומסרו לנו שהוסיפו ואין הפסד בדבר".
והנך רואה בעיניך את הבלבול למנין השנים והיאך רבותינו ברצותם מורידים שנה וברצותם מוסיפים. מזיזים את בריאת העולם הלוך וחזור עד שנזפו בלבנה ועצרו מהלכה והחסירו ממנה ימים. הכל טלאי על טלאי.
ואתה, הבוחן ובודק, ראה כי אם תחקור בדברים אלה תמצא עוד טעויות ושגיאות רבות בדברי חכמים והנה כאן לפניך רק מעט מזעיר.
החזו"א טועה טעות חמורה בסימן קלח אות ח' ומבלבל בין השמש לירח. הקשה היאך אנו מברכים על החמה דהתחלת היקפה כדי ז"ט תרמ"ב וטעה שזו תחילת מולד הלבנה. אפשר למחול לחזו"א על טעותו אלא שכדי להחלץ מן הסתירה העמיד עצמו כמשנה מעשה בראשית והמציא בהבל פיו שהחמה נתלתה בליל רביעי אלא איחרה תנועתה!
ועוד טעות כתב באות ד שאמר שתקופת רב אדא נשתמרה בידי החכמים והיתה מבטחת את חיקור העדים בזמן שהיה קידוש החודש ומה ענין קידוש החודש לשנת החמה?
ובספר שקל הקודש בהלכות קדה"ח פרק י' ה"ז אות כ' שב ומוכיח לנו הרב חיים קנייבסקי שליט"א שהוא נמצא עדיין בעולם דמיוני ואינו טורח לפתוח אפילו ספר אנציקלופדיה לנוער בהסברו מדוע תקופת ניסן ותמוז ארוכות מתשרי וטבת וז"ל "אבל השמש יש לו גלגל אחר שאין מרכזו הארץ רק יש לו מרכז אחר שהשמש מתגלגל סביבו". ואולי יקום סוף סוף מאן דהו שיביא את כבוד רבינו מן המאה ה- 16 אל ימינו אלה?
כל זה ועוד, ללמדך כי רבותינו טעו הרבה באמיתות המציאות וגם טעו בהתאמת המצוות אל המציאות ומה שעשו בעניינים תוכניים משול כחרס הנשבר. והרי אם נכשלו בדברים שקל לבדוק אותם בהם על אחת כמה וכמה בדברים שאי אפשר לבדוק אחריהם שהם חשודים על הפירכא ועל ההמצאה ועל הטעות.
ואנו נביא ראיה נוספת שתורותינו ומצוותינו על פי שכל אנוש הם ולא דבר אלוהים ממעל וזאת מדברי קצות החושן בהקדמתו "לא ניתנה תורה למלאכי השרת ואל האדם ניתנה אשר לו שכל אנושי ונתן לנו הקב"ה תורה ברוב רחמיו וחסדיו כפי הכרעת השכל האנושי גם כי אינו אמת בערך השכלים הנבדלים וכו'. הקב"ה בחר בנו ונתן לנו את התורה כפי הכרעת השכל האנושי אע"פ שאינו אמת וכו' שתעלה אמת מן הארץ והאמת יהיה כפי הסכמת החכמים בשכל האנושי וזוהי ברכת התורה אשר נתן לנו תורת אמת שיהיה האמת אתנו וכו' דאם היה הכל בכתב מיד ה' מה לשכל האנושי להבין בתורת ה' אבל תושבע"פ משלנו היא" היינו, האמת היא מה שבהכרעת השכל האנושי. לא רק רבנים ופוסקים זכו בשכל וביד כל אדם להגיע לחקר האמת. וכל המגיע אל אמת משלו עושה אותה לתורתו ותורה זו יש לה אותו התוקף ממש כמו לכל תורת אמת אחרת, "רק שיהיה אמת בהכרעת השכל האנושי". איש ושכלו, איש ואמיתותיו, איש ותורתו. וכולן אמת.
וגם אתה הקורא מבקש האמת והדעת ,אם בליבך מחשבות או שאלות פנה נא אלינו ונשיב כמיטב יכולתנו.
תא דואר 1019 קרית טבעון 36015
דואר אלקטרוני daatemet@netvision.net.il