אתרוג, צריך להיות שלם ללא פגע ומום לפחות בקליפתו. אחד מחכמי בבל, רבא שמו, שאל: נוצרו באתרוג סימני טריפה האם האתרוג כשר? (ההגדרה ההלכתית לטריפה – כל מום או מחלה הגורמת לבהמה , חיה ועוף למות תוך שנה מתחילת מחלתה או הטלת המום). ומה סימן הטריפה שנוצר באתרוג? תוך הפרי הרקיב ונהפך לנוזל וקליפת האתרוג נשארה כמות שהיא. האם דין אתרוג זה כדין ריאת הבהמה? כשם שריאה שבשרה נימוח כמים ונשארו רק סימפונותיה הבהמה כשרה (ההלכה קובעת שבהמה שבשר ריאותיה נמחו כמים אינה טריפה והיא תחיה) כך גם אתרוג זה. או שמא אין דין אתרוג זה כדין ריאת בהמה ויהיה פסול. ומה הם צדדי הספק? מצד אחד ריאה שהיא בתוך גוף הבהמה ואינה חשופה לאוויר חוזרת לעצמה ומבריאה אך אתרוג שחשוף לאוויר הוא ממשיך להירקב ולכן יפסל. מצד אחר יתכן שאין הבדל בין אתרוג לריאת הבהמה ואף אתרוג יוכל לחזור מריקבונו למצב של פרי איתן וחזק כפי שריאה חוזרת לבריאותה לכן אתרוג זה כשר (התלמוד הכריע, אתרוג שתוכו הרקיב וקליפתו קיימת פסול. תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף לו, עמוד א).

נוסח התלמוד כלשונו:

"בעי רבא: נולדו באתרוג סימני טרפה מהו? – מאי קמיבעיא ליה? אי נקלף – תנינא, אי נסדק – תנינא, אי ניקב – תנינא. – כי קא מיבעיא ליה – כדעולא אמר רבי יוחנן: ריאה שנשפכה כקיתון – כשרה. ואמר רבא: והוא דקיימא סימפונהא, הא לא קיימי סימפונהא – טרפה. הכא מאי? דלמא התם הוא דלא שליט בה אוירא – הדר בריא, אבל הכא דשליט בה אוירא – סרוחי מסרחת, או דלמא לא שנא? תא שמע: אתרוג תפוח, סרוח, כבוש, שלוק, כושי, לבן, ומנומר – פסול".