גבר שיצאה ממנו שכבת זרע, בין אם בעת קיום יחסי מין או אוננות או בשנת לילה, הוא טמא וכדי להיטהר צריך לטבול במקווה (בזמנם היו אוכלים בטהרה). שואלים חכמי התלמוד: מה הדין אם שכבת הזרע לא נפלטה ממנו באמצעות גירוי מיני אלא הוציאה באמצעות קיסם? ומה הם צדדי הספק? בפרשנות המקרא. בתורה כתוב: "וַאֲשֶׁר תֵּצֵאמִמֶּנּוּ שִׁכְבַת זֶרַע", מה משמעות המילה "ממנו"? מצד אחד אפשר לפרש שהמקרא הקפיד ששכבת הזרע תצא מתוך גופו מעצמה. מצד שני אפשר לפרש, שהכתוב רק ביקש לציין ששכבת הזרע תצא החוצה ואין חשיבות לדרך שבה היא יצאה, לכן גם אם הוציא בקיסם יטמא. (פוסקי ההלכה נחלקו כיצד להכריע בנידון זה. תלמוד בבלי, מסכת נדה, דף כב, עמוד א).

נוסח התלמוד כלשונו:

"הרואה קרי בקיסם מהו? "ממנו" אמר רחמנא – עד דנפיק מבשרו – ולא בקיסם, או דלמא האי ממנו – עד שתצא טומאתו לחוץ ואפי' בקיסם נמי?"