אחת מן המלאכות האסורות בשבת היא לקיחת חפץ מן הבית והנחתו בחוץ, ברשות הרבים. חז"ל קבעו שכדי להתחייב על עוון חילול שבת, המוגדר בהלכה "הוצאה מרשות לרשות", צריך לעקור את החפץ המונח ברשות היחיד ולהניחו ברשות הרבים. כך למשל, אם אדם נטל חפץ מביתו ויצא לרשות הרבים והניחו על נהר מים זורמים, אין זה נחשב לו לעוון הוצאת חפץ מרשות היחיד לרשות הרבים כיוון שהחפץ אינו מונח במקום קבוע, אלא ממשיך לנוד עם זרימת המים. אך אם הוציא מים מהבית ושפכם על מי הנהר בחוץ, נחשב הדבר, לדעת חכמים, לחטא ועוון הוצאה מרשות היחיד לרשות הרבים, משום שמים דרכם להיות מונחים על מים. אבל אם נטל אדם אגוז מהבית והניחו על מי הנהר הזורמים – אינו נחשב חילול שבת. שאל החכם ששמו רבא: מה הדין אם אדם הוציא אגוז מביתו, יצא החוצה והניחו בכלי הצף על מי הנהר, האם ייחשב לו לעוון או לא? ומה הם צדדי הספק? מצד אחד הוא הניח את האגוז על מי הנהר הזורמים, ואמרנו לעיל שבמקרה זה הוא פטור. מצד אחר הוא הניח את האגוז בכלי, ומבחינת האגוז הוא מונח במקום קבוע, שהוא הכלי, תוך התעלמות מזרימת מי הנהר (ספק זה לא הוכרע בתלמוד). ואם אדם הוציא מביתו שמן זית לרשות הרבים ושפכו לכוס מלאה יין, כלומר הניח שמן על גבי יין, במקרה זה נחלקו חכמים אם ייחשב לו לחילול שבת או לא. (תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ה, עמוד ב).

נוסח התלמוד כלשונו:

"אמר רבא: מים על גבי מים – היינו הנחתן, אגוז על גבי מים – לאו היינו הנחתו. בעי רבא: אגוז בכלי, וכלי צף על גבי מים, בתר אגוז אזלינן – והא נייח, או דילמא בתר כלי אזלינן – והא לא נייח, דנייד? תיקו. שמן שצף על גבי יין – מחלוקת רבי יוחנן בן נורי ורבנן. דתנן: שמן שצף על גבי יין, ונגע טבול יום בשמן – לא פסל אלא שמן בלבד, רבי יוחנן בן נורי אומר: שניהם מחוברים זה לזה".