המאבק על ההגמוניה בירושלים – חילונים וחרדים בפוליטיקה העירונית

מאת: שלמה חסון, מכון פלורסהיימר למחקרי מדיניות (2001) ירושלים.

מטרת מחקר זה היא תיאור תהליך השינוי הפוליטי ותוצאותיו: גירעון בדמוקרטיה העירונית.

בבחירות 1993 וביתר שאת בבחירות 1998 נוצר גירעון ממשי בדמוקרטיה המקומית. השלטון בירושלים מפלה לרעה את הציבור שאינו חרדי בתחומים מסוימים כמו הקצאת קרקעות והנחות בארנונה. הוא אינו מקיים דיאלוג כן עם נציגי ארגונים מקומיים, לוקה בדיווח לציבור ואינו מספק באופן הולם את הצרכים של קבוצות שאינן חרדיות.

יש הבדל בין תפיסת החילונים את ההליך הדמוקרטי של בחירות לבין הדרך שרואים אותו החרדים. על פי ההשקפה החרדית, ההשתתפות של הפרט בבחירות אינה נתפסת כמימוש זכות אזרחית בסיסית של בחירה חופשית. להפך, ההשתתפות בבחירות נתפסת כחובה דתית של הפרט הנדרש לציית לגורמים בעלי סמכות הלכתית.

"כמו שבזמן מחלה קשה" , נכתב בעיתון 'המודיע' , "החולה נזקק לעצתו של רופא מומחה הקובע לו איזה תרופות לקחת ובאיזה מינון…גם בנושא הבחירות הוא זקוק להתיעצות ולהדרכתו של המומחה (המודיע, 3.11.93).

בירושלים הובהר כי חברי מועצה חרדים דואגים בעיקר לאינטרסים של הציבור החרדי, ונוטים להתעלם מצרכיו של כלל הציבור.

המערכת הפוליטית בירושלים  – עלייתו של אהוד אולמרט לכהונת ראש העירייה (1993) סימנה את ראשיתו של שינוי מהותי במעמד הסיעות הדתיות והחרדיות במועצה. בשל תמיכה פוליטית שנתנה האוכלוסיה החרדית לאהוד אולמרט רוכזה בידי הרשימות הדתיות והחרדיות עוצמה פוליטית רבה, שעלתה במידה רבה על משקלן במועצה: הם קיבלו ייצוג כפול בעמדות כוח במועצה.

מול המצב הקיים של ייצוג חסר של הציבור הלא- חרדי עומדים נתונים דמוגרפיים שלפיהם ייוצר בעתיד רוב חרדי בעיר. נתונים אלה מסתמכים על מספר התלמידים בבתי הספר, מלמדים שבירושלים היו רשומים בשנת 1998/99 162,000 תלמידים.

על פי מכון ירושלים לחקר  ישראל, אלו הנתונים לשנת 2002/3 [תוספת זו נועדה להראות את השינויים שחלו בנתיים, דעת – אמת]

מצורפת טבלה נוספת המתארת את שינוי מספר הילדים (בגני הילדים) בירושלים במגזר היהודי בין השנים: 1998-2006 (הנתונים נלקחו מתוך האתר הרשמי של עריית ירושלים) כיום (2006) יש רק 15 אחוז ילדים הלומדים בגנים ממלכתיים (חילוני).

סיכום שינוי חלוקת תלמידים במערכת החינוך בירושלים, על פי מכון ירושלים לחקר ישראל: "עד שנת 1997/8 עלה מספר תלמידי החינוך העברי (ממלכתי כללי ודתי) על מספרם של תלמידי המגזר החרדי. בשנת 1998/9 היה מספר התלמידים בחינוך העברי דומה לזה שבמגזר החרדי. אולם משנת 1999/2000 עולה חלקם של תלמידי המגזר החרדי והוא גדול מחלקם של התלמידים בחינוך העברי".

נסיון העבר מלמד כי ממשלת  ישראל מגלה רק עניין מועט בירושלים ובמצוקותיה. קיים פער נרחב בין הדאגה "לאחדות העיר ולשלמותה" לבין הדאגה לחיי היומיום בעיר, לחברה ולכלכלה. יש צורך בפעילות חברתית מאומצת של תושבי העיר ליצירת שינויים פוליטיים וחברתיים בעיר. כמו כן יש לקרוא לממשלת ישראל לתת את דעתה למצבן של עיריית ירושלים ואוכלוסייתה. על הממשלה להתייחס לליקויים בדמוקרטיה העירונית בירושלים, להתנהלות העיר ולהשלכות שיש לכך על עתיד העיר ואוכלוסייתה. על הממשלה לאמץ גישה יוזמת כלפי המערכת החברתית בירושלים. מוצע כי הממשלה תפעל באמצעות מערכת הדיור והשיכון לגיוון הרכב האוכלוסייה בעיר. באופו מעשי יש להקים שכונות לזוגות צעירים מקבוצות תרבות שונות. כמו כן יש לשקוד על שיפור איכות החיים של האוכלוסייה הוותיקה והמבוססת על מנת לצמצם את ממדי העזיבה מקרבה שגדלו מאוד בשנים האחרונות. על הממשלה לחוקק חוק שיאפשר קיומן של בחירות על בסיס רבעים בעיר, ולפעול להעברת סמכויות לידי המינהלים הקהילתיים.