הם מפחדים – צביה גרינפילד – ידיעות אחרונות, ספרי חמד.

החברה החרדית יש בה מן הנקמה הסמוייה להראות לציונים "הרשעים" שמדינת ישראל אינה אלא אפיזודה חולפת. נקמתם המתוקה בכנסת הרשעה תתגשם במפלתה של תנועת הציונות. זאת הסיבה שחדוות הניצחון (עליית ביבי נתניהו לשלטון במאי 1996) של הדתיים – ועוד יותר של החרדים – אי אפשר כלל לתאר. הבלתי ייאמן התרחש: – ממשלת הזדון והשמאלנים עוכרי ישראל אכן נחלו תבוסה מרה וצורבת. לגבי רובם סימלה התמודדות – בין הימין לשמאל –  לא התמודדות דמוקרטית אלא תופעה מהותית: התנגשות ישירה ראשונה שנערכה מזה 150 שנה (מהקמתה של התנועה הציונית בהנהגת הרצל) בין סדר היום המטפיזי (דתי) לבין הממסד הציוני מעשי הפותר בעיות שהקים את המדינה.

בעייה זו, ההולכת ומתעצמת, בין אזרחים התופסים את המדינה כמדינה נאורה וליברלית לכל אזרחיה מחד, לבין אזרחים שלהם יצר נקמה על העוול שנעשה להם בהקמת המדינה ותחושת ניכור ואי שותפות במפעל הציוני מאידך,  יבוא על פתרונו רק, ואך ורק,  כשתהיה תפיסה הומנית לכל האזרחים. לא כשיהיה "איחוד ואחדות הלבבות בעם", ולא כאשר החילונים והדתיים, הימנים והשמאליים ייכנסו לדיאלוג  סובלני אלה עם אלה. אלא רק כשהתפיסה המסורתית ממוקדת האובייקט תישאר מאחור ובמקומה יאמצו גם הקבוצות הדתיות השונות – יהודיות כמוסלמיות – תפיסת עולם ממוקדת אדם. הפרט ומצוקתו חייבים להפוך ליעד הפעילות וההתכוונות החשוב ביותר של הקולקטיב הישראלי.