שאלות ותשובותקטגוריה: דעת אמתהלכות הריגת גוי
13 שנים • Anon
בהמשך לוויכוח בין הרב אבינר לרב יצחק שפירא ב-Ynet, אשמח לדעת מה עמדתכם לגבי עמדת ההלכה בנושא.

בתודה מראש,

מישהו שפוי

7 Answers
13 שנים • admin צוות
שלום לך,

נראה שהרב אבינר לא עיין היטב בהלכה או שברצונו, כדרכי המאמינים ששומרים על אלוהיהם יותר משאלוהיהם שומר עליהם, לכסות על ערוות ההלכה.

אצטט מתוך ספרי "הדת קמה על יוצריה" סעיף לא תרצח:

" לֹא תִּרְצָח – רוצח אדם דינו עונש מוות כי כך כתוב (במדבר, לה; )31: "רֹצֵחַ אֲשֶׁר הוּא רָשָׁע לָמוּת כִּי מוֹת יוּמָת". עוד נכתב (שמות,כא; 12-14): "מַכֵּה אִישׁ וָמֵת מוֹת יוּמָת… וְכִי יָזִד אִישׁ עַל רֵעֵהוּ לְהָרְגוֹ בְעָרְמָה… תִּקָּחֶנּוּ לָמוּת".

אך מהמילה רֵעֵהוּ למדו חכמים שגזר דין מוות חל על רוצח יהודי – שהוא חברו לתורה ולמצוות – אך הרוצח גוי אינו נענש בבית דין. הנה כך כתב הרמב"ם (הלכות רוצח ושמירת הנפש, פרק ב, הלכה יא): "ישראל שהרג גוי השומר שבע מצוות בני נח אינו נהרג עליו בבית דין שנאמר: 'וכי יזיד איש על רעהו', ואין צריך לומר שאינו נהרג אם רצח את הגוי שאינו שומר שבע מצוות בני נח. ואחד ההורג את עבד אחרים או ההורג עבדו הרי זה נענש בגזר דין מוות, שהעבד כבר קיבל עליו מצוות ונוסף על נחלת ה'". קריטריון ברור לעונש מוות לרוצח – קיום מצוות. רצח יהודי או עבד, שחייבים במצוות, העונש עליו הוא מוות. רצח גוי, אפילו מאמין בתורה ושומר שבע מצוות בני נח (זהו גר תושב), יהא הרוצח פטור מעונש.

מן הכתוב בתלמוד, ניתן ללמוד כי מובן מאליו הוא שהרוצח גוי פטור (סנהדרין עט ע"א): "נתכוון להרוג את הבהמה והרג את האדם, [התכוון להרוג] לנכרי והרג את ישראל… פטור". כלומר, אפילו ההורג יהודי יהיה פטור מעונש, אם כוונתו הייתה להרוג אדם שאין נענשים על רציחתו (גוי).

גוי הנמצא בסכנת מוות, כגון אם נמצא בבור עמוק, אין מצילים אותו. כך נאמר בתוספתא (תוספתא מסכת בבא מציעא (ליברמן), פרק ב, הלכה לג ): "הגוים… לא מעלין [מהבור] ולא מורידין [אל הבור]". כלומר אדישות לטוב ולרע; לא דואגים להצלתו וגם לא דואגים להורגו.

ובלשון הרמב"ם (הלכות רוצח ושמירת הנפש, פרק ד, הלכה יא): "אבל הגויים שאין בינינו ובינם מלחמה … אין מסבבים להן המיתה ואסור להצילן אם נטו למות, כגון שראה אחד מהן שנפל לים אינו מעלהו, שנאמר: 'לא תעמוד על דם רעך', ואין זה (הגוי) רעך".

ישנם שני דינים שונים ליהודי הרוצח גוי: האחד, אם הגוי הנרצח שומר שבע מצוות בני נח. במקרה זה ההורג אותו אינו חייב עונש מיתה בבית דין כהורג יהודי, אבל חייב הוא מיתה בידי שמים. השני, אם הנרצח הוא גוי שאינו שומר שבע מצוות בני נח (ואנו לא שמענו על גוי אחד ששומר שבע מצוות בני נח) אין בכך לא איסור ולא מצווה להורגו. הטור ביורה דעה קנח כך כתב: בזמן שישראל על אדמתם כנענים שירדו לבור או למקום סכנה אין על הרואה אותם להעלותם וכו' ומכל מקום לא היו מורידין אותם לבור בידים" ועל זה כתב הב"י: "לאו למימרא שאסור היה להורידם אלא היינו לומר שאינו מצווה להורידם אע"פ שהם עוברים על שבע מצוות בני נח ומיהו היכא דמקיימין שבע מצוות משמע דאסור להורידן.

.

הרב עובדיה יוסף, מי שכיהן לפנים כרב ראשי לישראל, שקיבל משכורתו מן הציבור החילוני (ציבור אשר אמור להזדעזע מקריאת הדברים שכאן), רב שראשי ממשלת ישראל משחרים לפתחו, כותב דעתו ואינו מסתיר, הולך ומדפיס את דברי תשובתו ואינו בוש לפרסמם ברבים. בתשובתו דן הוא בשאלת כהן שהרג את הנפש בו ההלכה קובעת שאין ראוי שישא כפיו בבית הכנסת. אבל מה הדין אם הרג גוי? ותוך כדי הדיון הוא כותב במילים אלו (יחווה דעת, חלק ב, סימן יד): "נראה לי שכהן שהרג את הנפש שלא ישא כפיו זהו בהורג את ישראל… למעט כהן שהרג את הגוי … ואף על פי שמבואר שאין לסבב לגויים מיתה… אין הכוונה לומר שאסור להורגם, אלא לומר שאינו מצווה לסבב להם המיתה. ואם כן מאחר שמן הדין מותר להורגם פשיטא שאינו נפסל מנשיאות כפים".

משמע, כוהן המברך את העם בבית הכנסת, ידיו צריכות להיות נקיות מעוון הריגה. אך מה נחשב בעיני ההלכה "נקי מהריגה"? – הריגת יהודי בלבד. הריגת גוי אינה פוסלת את הכוהן לברך את העם בבית הכנסת".

לחיזוק דבריי עיין גם ב"גויים בהלכה" מאת הרב דוד בר-חיים.

בברכה

דעת – אמת

13 שנים •
תודה רבה על התשובה המנומקת!

מישהו שפוי
13 שנים •
גזענות: האם פרשנות הלכתית לסוגיה של "הריגת גוי" יכולה להיחשב כהסתה לגזענות?

בערך באפריל 1994 הופץ בקרב תלמידיו של הרב עידו אלבה בכולל מערת המכפלה תדפיס של מאמר שכותרתו: "בירור הלכות הריגת גוי". בכותרת-משנה מודגשת נאמר כי המאמר "נכתב אחרי בירור ההלכות עם אחד מגדולי הפוסקים שבדור להצדקת מסקנותיו ההלכתיות". בכותרת מודגשת נוספת נאמר: "אין כאן פסיקת הלכה, אלא העלאת הדברים לעיון והעמקה בלבד לפני תלמידי חכמים". מכאן ואילך עוסק המאמר בסוגיות שונות מדינֵי "הריגת גוי". המחבר מרבה במובאות מן המקורות, ולצדן הוא מוסיף את פרשנותו. הדגש הוא על דברים שמהם המחבר מבקש ללמד על היתר הלכתי להרוג "גויים".

להלן, ככתבן וכלשונן, "המסקנות ההלכתיות" כפי שסוכמו בידי המחבר בפרק האחרון של מאמרו:

א. האיסורים של 'לא תרצח' ו'שופך דם האדם' אינם שייכים ביהודי שהורג מי שאינו יהודי.

ב. הפסוק 'וחי עמך' מלמד שאסור מדאורייתא להרוג גר תושב, אך גר תושב נוהג רק בזמן שהיובל נוהג, ולכן אינו קיים בזמן הזה.

ג. לדעת התוספות אסור מדרבנן להרוג גוי שמקיים את שבע מצוות בני נח. ואף אם ידוע שאינו מקיים, אין להורגו כל זמן שהעם לא החליט שרצונו בכך, אך ההורגו אינו נענש, ואם החליטו שרצונם בכך וידוע שאינו מקיים שבע המצוות – מצווה להורגו. ודווקא כשיש כח ביד ישראל לעשות זאת ואינם חוששים מאומות העולם.

ד. לדעת הרמב"ם אסור מדרבנן להרוג גוי שמקיים את שבע מצוות בני נח. ואף אם ידוע שאינו מקיים, אף שההורגו אינו נענש, אין להורגו אלא אם כן ראהו עובר עבֵרה זו, ואז יכול הוא גם להיות הדיין שהורגו. ודווקא כשיש כח ביד ישראל, ואינם חוששים מאומות העולם.

ה. גויים בימינו, לשיטת התוספות והרמב"ם נחשבים כמי שידוע שאינם מקיימים שבע המצוות. ויש מי שסובר שסתם גויים בימינו נחשבים כמקיימים שבע המצוות.

ו. גויים שאדוקים בדתם שיש בה כפירה ביסודות אמונת ישראל ונצחיות התורה וסוברים שיש עליהם מצווה לשכנע בדתם אחרים, כגון המסיונרים והמוסלמים שמאמינים בג'יהד – מצווה להורגם. אך גם זה דווקא כשיש כח ביד ישראל.

ז. במלחמה, כל עוד שלא הוכרעה המלחמה מצווה להרוג כל גוי מהעם שנלחמים עמו, אפילו נשים וילדים. שאף כשאינם מסכנים ישירות את ההורגם יש לחוש שיסייעו לאוייב בהמשך המלחמה.

ח. מלחמת תקיפה על מנת להרוג גויים שיש חשש שברבות הימים יתקפו יהודים היא מלחמת רשות שמצווה לעשותה על פי תנאי מלחמת רשות. מלחמת תקיפה על גויים שיצא קול שרוצים לפגוע ביהודים בנפשותם או בממונם באופן שהפגיעה בממון עלולה לגרום לנטישת יישוב יהודי היא מלחמת חובה שאסור להמנע ממנה אפילו בשבת וכן הדין במלחמת עמלק, במלחמת ז' העממים ובמלחמה לכיבוש ארץ ישראל.

ט. חובת המלחמה מוטלת על גם על הציבור וגם על היחיד, כשיש סיכוי לנצח. אלא שהיחיד אינו חייב לסכן נפשו, כאשר הציבור לא קיבלו על עצמם את חובת המלחמה. ומ"מ אין ציבור זה מפקיע את חובת המלחמה מהיחיד, אלא שצריך לפעול בהתייעצות עם חכמים שפעולתו לא תזיק אלא תועיל, וכל אחד יעשה כמיטב יכולתו להצלת עמו".

הרב אלבה מוסיף לכך: "במלחמה, כל עוד שלא הוכרעה המלחמה, מצווה להרוג כל גוי מהעם שנלחמים עמו, אפילו נשים וילדים. שאף כשאינם מסכנים ישירות את ההורגם יש לחוש שיסייעו לאויב בהמשך המלחמה".

המדינה תבעה את הרב אלבה לדין בטענה כי המאמר חובר, פורסם והופץ על-ידו "מתוך כוונה להסית לגזענות ולשכנע כי פגיעה בערבים הינה מותרת ומוצדקת". כן נטען כי במספר הזדמנויות במהלך שנת 1994, במסגרת שיעוריו בכולל מערת המכפלה ובבית הכנסת "כינור דוד" שבחברון, חזר הרב אלבה והשמיע דברים שכתב בחיבורו הנזכר. בעשותו כן – מוסיף האישום – פרסם הרב "דברי שבח ועידוד למעשי אלימות העלולים לגרום למות אדם וזאת מתוך מטרה להסית לרדיפה, השפלה, ביזוי, גילוי איבה עוינות ואלימות, וגרימת מדנים כלפי חלקים של אוכלוסיה, והכול בשל השתייכות למוצא לאומי אתני".

הרב אלבה טוען כנגד בשם חופש הביטוי, ולמעשה גם בשם חופש הדת. לטענתו, כל מה שנכתב במאמר משקף את גישת ההלכה לסוגְיָה של הריגת גוי; ולראייה – המאמר מנוסח בלבוש של מאמר עיוני המנתח פסיקת חכמים בתקופות שונות בכל הנוגע להלכות הריגת גוי. הוא מביא מובאות שונות מהפוסקים, מנתח אותן ומסיק מסקנות.

בית המשפט העליון שבפניו ערער הרב על הרשעתו כמסית לגזענות, פסק ברוב דעות כי המאמר אכן מבטא מסר ברור וחד-משמעי של הסתה לגזענות וכי טמון בו גם חשש לא מבוטל לסיכון שלום הציבור. פרסום דבר נחשב להסתה לגזענות, אם המפרסם מודע לטיב המעשה, לנסיבות ולאפשרות הגרימה של הסתה לגזענות וכי הוא מפרסם במטרה להסית לגזענות או כאפשרות קרובה לוודאי שהפרסום יסית לגזענות. המאמר אכן נושא אופי של מחקר עיוני, אבל זאת ככסות חיצונית בלבד. מגמתו של הכותב היא להעביר לקורא מסרים אקטואליים בעלי משמעות פוליטית ברורה, ומסרים אלה הם ביסודם בעלי אופי גזעני, והמטרה המוסווית מאחוריהם היא לעודד לפעילות אלימה כנגד מי שאינם יהודים ולהוציא מן הכוח אל הפועל את הרעיון הגלום בהם.

חסוי

12 שנים •
העובדה היא שהעם היהודי לאורך כל ההיסטוריה הוא העם שהיה הכי מוסרי והרג הכי פחות ולא רק בגלל שהוא עם קטן וחלש.

יש הלכות יבשות, יש דברים שנענשים עליהם ויש דברים שלא.

צריך להסתכל על איך העם היהודי מתנהג ולא לצטט משפטים פה ושם ולהסיק מסקנות לא מלומדות.

אין בשום מקום עידוד להרג אלא להפך.

יובל

11 שנים •
לכותב המציג עצמו כדעת אמת שלום וברכה.

הגעתי בטעות ממש, למאמר הנ"ל אינני נוטה לשוטט באינטרנט, אולם חבר הביא לי את המאמר מודפס וביקש לשמוע את דעתי עליו.

אקדים ואומר, אינני מתכון כלל להביא כאן מקורות הסותרים את כל הנאמר במאמר ומוכיחים מעל כל ספק כי ישנו איסור רציחה של גוי! עד כדי כך שהרב ישראלי כתב במאמרו "פעולת כביה" כי יהודי שרוצה להציל עצמו ע"י הרג גוי אסור הדבר.

אלא רק רציתי להעיר על עצם המאמר והנכתב בו:

1.הבאת את הרמב"ם הפוסק כי אין עונש מוות לרוצח גוי ומכך הגעת למסקנה כי אין עונש כלל על מעשה זה. ובלשונך "יהא הרוצח פטור מעונש" והרי אין לימוד זה נכון כלל! פטור מעונש מוות איננו מורה על פטור מעונש כלל, משחק מילים יפה אולם טעות יסודית בדרך לימוד.

2.וכך גם המקור השני המובא במאמר והוא ציטוט של גמרא ממסכת סנהדרין שם נכתב כי הרוצח גוי "פטור", ואתה למדת כי הוא פטור מעונש, אולם אין זו הכוונה בגמרא אלא הכוונה האמיתית היא שהוא פטור מעונש מוות.

אתה מוזמן לעיין בהלכות מלכים לרמב"ם שם הוא מדבר על "משפט מלך" ומובן שם שהעונש המקסימאלי ביהדות ליהודי שרצח גוי ח"ו הוא "לחם צר ומיים לחץ". באמת שאינני יודע מה עדיף עונש מוות או העונש הנ"ל.

באהבה וציפיה לגאולה.

אורי

11 שנים •
שלום אורי,

מדוע אינך מביא מקור לדבריך?

דעת – אמת
11 שנים •
תוכן:   לכותב המציג עצמו כדעת אמת שלום וברכה.

לא צינתי את כל המקורת משני סיבות עיקריות:

1.הם רבים מאוד.

2. היתה לי תחושה כי אולי זה לא יועיל כלל, אולם מכיוון שביקשת אז בשמחה..

מקורות:

1.יש ספר שלם שנקרא "דרך מלך" העוסק בדיון הנ"ל אתה מוזמן לעיין בו, נראה לי כי הוא די יספק אותך.

2. קודם כל הסבר לדברי כי "פטור" איננו "פטור מעונש", זה כלל ידוע לכל לומד תורה שהכוונה כי אין דין מיתה בדבר אולם ודאי שהדבר אסור עיין לדוגמא בהלכות שבת, או פשוט תכתוב בגוגל את המושג "פטור אבל אסור".

3.במסכת בבא קמא דף לח' יש שטמ"ק בשם המאירי, שקובע כי הגמרא התירה את ממונם של הגויים(שאם חובלים בממון שלהם לא משלמים כלל או רק חצי מהתשלום של אותו מקרה אם פגעת בממון ישראל), דיברה רק על אומות העולם הברבריות שאינן "גדורות בדרכי דתות ונימוסים" ואם הם כן גדורות אזי כל חוקי הממון שחלים על ממון ישראל חלים גם על ממונם.

4.ישנה איגרת של הרב קוק(איגרות הראי"ה א', איגרת לדוק' משה וייזל, עמ צח-צט) בה הרב מסביר כל מיני ענייני מוסר המופיעים בתורה(איגרת בסיסית שכדאי ללמוד ללא שום קשר) עליהם הוא נשאל מפי אותו דוקטור.

אחד מהם הוא היתר ממונם של הגויים. תעיין שם גם בהסבר שהרב מביא מדוע כך הוא המוסר של התורה, וגם בכך שהרב פוסק כמו המאירי במקור הקודם כי ממונם של הגויים בימנו שווה בדיוק בכל העניינים לממוננו.

5.בספר החינוך לר' יצחק מקורביל- נכתב " שלא לרצוח, אמרו חכמים שלא לרצוח שום בר קיימא בעולם"- כלומר וודאי שיש איסור רצח של גוי ואפילו כזה שאיננו שומר שבע מצוות בני נח.

6.מאמר של הרב איסר אונטרמן(הרב הראשי האשכנזי השני של ישראל) בו הוא כותב כי מחללים שבת בשביל להציל גוי שומר שבע מצוות בני נח ממות.

7.משך חוכמה על ספר שמות,כא',יד.

"במכילתא רעהו – להוציא את אחרים. איסי בן עקיבא אומר… פירוש דבאמת גם כעת אנו מוזהרים על רציחת אחרים, ומה שפטור ישראל שהרג עכו"ם (בימים הקדמונים) הוא משום שהוחמרו, פרוש שדמו של ישראל חשוב בעיני מלכו של עולם, ולכן אינו נהרג עבור עכו"ם. לכן הקלו העכו"ם שישראל ההורגן פטור… ומהאי טעמא נראה דאדם המזיק לעכו"ם חייב לשלם אע"ג דאם הורגו אינו נהרג, ולא שייך בזה 'ולא יהא ממונו חמור מגופו, דטעמא דפטור בהורגו משום שקשה בעיני השם להרוג ישראל ויקר המותה לחסידיו, מה שאין כן ממונו ודו"ק. ויתכן משום דישראל שהרג בן נח איכא מלבד חטא הרציחה עוד עוון דחילול השם יתברך… ובזה אמרו אין יום הכפורים ותשובה ויסורים רק מיתה ממרקת. נמצא דין עונש מיתה על חילול השם, ואיך יכופר לו על ידי מיתה חטא הרציחה, ועל כרחין דינו מסור לשמים, ודו"ק"

כלומר אי הענשת הרוצח גוי יש בכך עונש יותר חמור אפילו מעונש מות שמקבלים על רצח יהודי מכיוון שיהודי הרוצח יש בכך חילול ה' בין הגויים ועל כך אין כפרה כלל, ואכן הרמב"ם כותב בהלכות רוצח בפרק ב' הלכה יא שעונשו בידי שמיים.

8.ישנו ספר שנקרא העמוד הימיני של הרב ישראלי שם ישנו מאמר שנקרא "פעולת כביה", אחרי דיון לא קצר הרב ישראלי מגיע לפסיקה כי יהודי שאומרים לו להרוג גוי או שנהרוג אותך, אינו יכול להרוג את הגוי אלא צריך למות בעצמו.

באהבה וציפייה לגאולה.

אורי

דעת אמת

Your Answer