רמב"ם ספר שופטים הלכות סנהדרין פרק יב, ז: לפיכך נברא אדם יחידי בעולם–ללמד שכל המאבד נפש אחת, מעלין עליו כאילו איבד עולם מלא, וכל המקיים נפש אחת, מעלין עליו כאילו קיים עולם מלא.

"לפיכך נברא אדם יחידי בעולם, ללמד שכל המאבד נפש אחת, מעלים עליו כאילו איבד עולם מלא; וכל המקיים נפש אחת, מעלים עליו כאילו קיים עולם מלא" בתלמוד ירושלמי בסנהדרין פרק ד משנה ה.

מדובר בכל הצלה, פיזית, נפשית, או רוחנית.

שלום,

מקור הביטוי עוסק בדיני נפשות, בעדות רצח, בו מזהירים את העדים שינהגו במשנה זהירות בעדותם:

"לפיכך נברא אדם יחידי ללמדך שכל המאבד נפש אחד מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא וכל המקיים נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא" (משנה, מסכת סנהדרין, פרק ד).

אך כדרך ביטויים הם מקבלים משמעות שונה בהקשר בו הוא נאמר. והיות ולדעת אנשי הדת חיים ללא אמונה נחשבים גרועים ממות פיזי הרי שידונו קל וחומר.

דעת אמת

במחילה, דעת אמת, המקור שהבאת בסנהדרין לא אומר ישראל אלא כל אדם: http://kodesh.snunit.k12.il/b/r/r4604_023a.htm

אהה צודק, זה שישראל זה בבבלי וזה שבירושלמי זה כל אדם.

פרופ' אפרים אלימלך אורבך הציג עמדה ברורה בסוגיה זו:

קריאת המאמר במשנה בשלימותו… מורה בכיוון הנוסח שאינו גורס 'מישראל', שכן המדובר בהסקת מסקנה על חשיבותם של חיי האדם מן העובדה שהאדם הראשון נברא יחידי… ברם, המשנה מביאה את הדברים כתשובה על השאלה 'כיצד מאיימים על עדי נפשות'. עדי נפשות אלה מישראל הם, והם באו להעיד על נפש אחת מישראל שרצחה נפש אחרת מישראל. יש אפוא להבחין בין הנוסח של לימוד מוסר השכל לבין השימוש שנעשה בו בפרוצדורה של חקירת העדים. שימוש זה עשוי היה בנקל להשגיר את המלה 'מישראל' לתוך גופו של המאמר מבלי כוונה מודעת לשנות את הוראתו המקורית. אבל למרות זאת מלמדות העובדות, שאשגרתא זו אינה מצויה אלא בחלק קטן של עדי הנוסח.

תרביץ, מ', תשל"א

בקיצור הכוונה להציל נפש של כל אדם וגם בירושלמי וברמב"ם כותב כך ופה ישראל זה בגלל מקרה העדים ועובדה שדיבר באדם שנברא יחידי וזה כולל גם גוים.

אלישע,

הרוצח גוי פטור מעונש. עיין במאמר "הגויים בהלכה".

פקוח נפש דוחה שבת, נפש יהודי בלבד. נפש של גוי אסור להציל. המצילו, תוך חילול שבת ,הרי הוא עבריין ודינו סקילה כמחלל שבת.

השולחן ערוך פוסק שאסור ליילד אינה יהודיה בשבת אף אם העזרה ליילד ולהציל את העובר והיולדת כרוך במעשים האסורים רק מדברי חכמים.

מותר להודות שהדת גזענית ולרצות לשנותה. התפתלות מרושעת כדי להציל את הדת מערוותה הבזויה אינה מעידה על יושר וקל וחומר  שאינה מביאה לחרטה ושינוי ההלכה.

דעת אמת

קבל את זה:

כל שהוא מעממין הגדורים בדרכי הדת ועובדי האלהות על איזה צד אף על פי שאמונתם רחוקה מאמונתנו אינם בכלל זה אלא הרי הם כישראל גמור לדברים אלו אף באבדה ואף בטעות ולכל שאר הדברים בלא שום חלוק. מאירי בבא קמא קיג ע"ב.

(כ"ש לעניין המוות וחילול שבת).

הלכה זו היא אמנם ביטוי להפליה בין יהודי לגוי, אלא שהיא שייכת לתקופה בה הגויים אכזריים ובלתי-מוסריים במיוחד כלפי יהודים. במידה שנסיבות אלה השתנו לטובה[דברי המאירי והתפארת ישראל בנידון], אין יותר להפליה זו זכות קיום.

מדובר ברצח גוי שזמנם שהם גם לא הענישו את הגוים שרצחו יהודים ולכן גם אנחנו כעונש חינוכי לא הענשנו…

את שלהם שרצח מענישים אצלנו כדי לא להקל להם בדיננו ממה שדנים אצלנו והיום כל זה שונה ולכן כן יענישו.

הנה המקור: ישראל בגוי [ישראל שהרג גוי] שלא היה מקיים שבע מצוות פטור, שהרי מעובדי אלילים הוא, אלא שאף-על-פי-כן אסור. שהגויים ורועי בהמה-דקה אין גורמים להם מיתה ולא משתדלים להם בהצלה. אבל אם היו ממקיימי שבע-מצוות הרי הוא בכלל בעלי-הדת ואף גדולי המחברים כתבו שכבישת [עיכוב תשלום] שכרו באיסור עשה ד'ביומו תתן שכרו'. ואף-על-פי ששיטת הסוגיא בזו מראה לך פנים אחרים, היזהר שלא לטעות ולפרשה בדרך אחרת.

[המאירי, בית הבחירה, סנהדרין נז ע"ב]