הנה מה שכתוב בלבוש אורח חיים סימן רמ סעיף ד:

ויש עוד דברים שפוגמין את המעשה ומקלקלין אותו, והוא שאמרו [נדרים כ ע"ב] אסור להסתכל באותו מקום אפילו בשעה שרוצה לשמש, אף על פי שבשעת מעשה הוא מצניע את עצמו כגון אם הוא ביום מאפיל בטליתו, ואם בלילה הוא מכבה את הנר, מכל מקום נהג בה מנהג עזות והפקר, וכל שכן אם מסתכל שלא בשעת תשמיש שמגרה ומשסה את היצר הרע בעצמו. וכל המסתכל באותו מקום אין לו בושת פנים ועובר על והצנע לכת ומעביר הבושה מעל פניו, שכל המתבייש איננו חוטא, דכתיב [שמות כ, כ] ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו. וכל שכן הנושק שם שעובר על כל אלה. וגם עובר על בל תשקצו את נפשותיכם. ועוד קבלו חז"ל [שם] מפי מלאכי השרת ואמרו המסתכל באותו מקום יהיו לו בנים סומין, והמנשק באותו מקום יהיו לו בנים אלמין. ולא יהא אדם רגיל לשמש עמה שלא כדרכה משום השחתת זרע, שאינה מתעברת בשלא כדרכה והרי הוא משחית זרעו, כמו בדש מבפנים וזורה מבחוץ שאסור משום השחתת זרע דאיסור גדול הוא ומביא מבול לעולם, שזה היה חטאם של דור המבול שהשחיתו דרכם.

תודה לכותב שהעלה נושא חשוב ורציני זה. יש לברך ולעודד אנשים כאלה למען ירבו מעשי צדקה בישראל ושחו"ח וחס לא יבוא (תרתי משמע) איש לידי חטא ודבר עבירה.

ולענייננו. מין אוראלי לא רק שאינו חטא כלל, אלא הוא אף מצווה גדולה ומבורכת שיש לקיימה בתדירות גבוהה ככל הניתן. אביא כמה תימוכין לדברי.

דרש רב עוירא: בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו ישראל ממצרים – בשעה שהולכות לשאוב מים, הקדוש ברוך הוא מזמן להם דגים קטנים בכדיהן ושואבות מחצה מים ומחצה דגים ובאות ושופתות שתי קדירות, אחת של חמין ואחת של דגים, ומוליכות אצל בעליהן לשדה ומרחיצות אותן וסכות אותן ומאכילות אותן ומשקות אותן —— ונזקקות להן בין שפתים, שנאמר 'אם תשכבון בין שפתים וגו" – בשכר 'תשכבון בין שפתי' ——- זכו ישראל לביזת מצרים, שנאמר 'כנפי יונה נחפה בכסף ואברותיה בירקרק חרוץ', וכיון שמתעברות באות לבתיהם, וכיון שמגיע זמן מולדיהן הולכות ויולדות בשדה תחת התפוח, שנאמר 'תחת התפוח עוררתיך וגו"והקדוש ברוך הוא שולח משמי מרום מי שמנקיר ומשפיר אותן כחיה זו שמשפרת את הולד, שנאמר 'ומולדותיך ביום הולדת אותך לא כרת שרך ובמים לא רחצת למשעי וגו" ומלקט להן שני עגולין אחד של שמן ואחד של דבש, שנאמר 'ויניקהו דבש מסלע ושמן וגו'. (החלק החשוב בין הקווקווים).

כלומר, בזכות מין אוראלי נגאלו ישראל ממצרים

ובחזקת מעשה אבות סימן לבנים:

"וברוך —טעמך— וברוכה את אשר כיליתני היום הזה מבוא בדמים" (שמואל א' כ"ה ל"ג). והמבין יבין לאילו דמים הכוונה.

"והמלך שלמה נתן למלכת שבא את כל חפצה…" (מלכים א' י' יג').

"מה זה קרה לי? טוב לי אוראלי!" (אריק איינשטיין מתוך השיר "מה איתי?")

ולסיכום – לכו בכוחכם/ן זה והושעתם/ן את ישראל/ה

חזק ונתחזק

ומותר לאדם לבוא על אשתו שלא כדרכה ודרך אברין או איך שירצה, וכך היתה תשובת אחד החכמים לאשה ששאלתו על כך, אמר לה התורה התירתך לו. וכבר רצה אחד החכמים לקבוע שיש בזה מן הגנאי שיהא האדם עושה עם אשתו מעשים אלו או שישמש עמה באותם האופנים שעושים ההמון לרוב התאוה, כגון מה שהזכרנו משכב הפוך ונשוק מקומות מסויימים בגוף וכיוצא בזה, ואמרו חולקים עליו וחכמים אומרין כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו עושה, ופסק התלמוד בזה הלכה כחכמים. אבל על אף שכל זה מותר כמו שאמרנו, החסידים הצנועים מתרחקים מכל הדברים הבהמיים האלה ומגנים אותם ומגנים את אותם השמים כל מחשבתם ומאויים ענינים אלו. לפי שכיון שנתברר שמטרת המשגל היא קיום המין לא ההנאה בלבד, ולא ניתנה ההנאה בכך אלא כדי לעורר את בעלי החיים אל המטרה העיקרית שהוא העמדת הזרע, והראיה הברורה לכך הפסקת התאוה והעדר ההנאה אחר יציאת שכבת הזרע, כי למען זה בלבד נתעוררו הטבעים, ואלו היתה המטרה התענוג כי אז היתה ממשיכה ההנאה כל זמן שירצה האדם ליהנות, ואין הדבר כן. ולפיכך מטרת החסידים היא מטרת הטבע בלבד, והחכמים משבחין את זה ומחבבין אותו וקורין למי שמטרתו כן מקדש עצמו בשעת תשמיש, והוא שיתכוון לפלוט העודף בלבד ואמרו שזה ממה שמוסיף בבנים טהרה ופרישות ויושר מדות. וכבר הגדילו בשבח אחד החכמים שהיתה לו אשה שיש בה מומים ניכרים וגלוים והוא לא ידע בכך מפני שמחשבתו היתה עסוקה במה שמתעסקים בו החסידים הטהורים, ובשעה שהוא נצרך לה אין מטרתו אלא מטרת הטבע בחכמה האלהית, ואין זה סותר למה שקדם באמרם כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו עושה, לפי שדרכי האסור והמותר זולת דרכי המגונה והרצוי והאהוב, ואיך צריך לנקוט בדרך הצניעות וההפלגה בפרישות.

ניכרים מדבריך הלעג והליצנות בהבנת המשמעות של המקורות

לטובת חלק הקוראים אציין ברחל בתך הקטנה את ההסבר הפשטי של המקורות

דרש רב עוירא: בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו ישראל ממצרים – בשעה שהולכות לשאוב מים, הקדוש ברוך הוא מזמן להם דגים קטנים בכדיהן ושואבות מחצה מים ומחצה דגים ובאות

—ושופתות —שתי קדירות,

אחת של חמין ואחת של דגים, ומוליכות אצל בעליהן לשדה ומרחיצות אותן וסכות אותן ומאכילות אותן ומשקות אותן —— ונזקקות להן בין שפתים, שנאמר 'אם תשכבון בין שפתים וגו" – בשכר 'תשכבון בין שפתי' ——- זכו ישראל לביזת מצרים,

כאמור הדבר בא בהקשר שהיו הנשים שופתות שתי קדרות – כלומר הנחת הסיר על גבי הכיריים – ובהקשר לכך שהיו מתחבבות על בעליהם -בין (איזורי) שפתיים – איזור שפיתת הקדרות

ובחזקת מעשה אבות סימן לבנים:

"וברוך —טעמך— וברוכה את אשר כיליתני היום הזה מבוא בדמים" (שמואל א' כ"ה ל"ג). מיוחס להצלת דווד מהריגתו (דמים ) של נבל הכרמלי

שלכם יואב

ויש האומרים שטעם ה…כטעם המן שאכלו אבותינו במדבר…

ויכולים השניים לחלוק בו-מפה לפה…איזה כיף

רק צריך לשאל את הרבי מה מברכין על צפיחית בדבש ממין זה

ויתרון במעשה שלא יוולדו ,חו'"ח,ממזרים עם פיאות!פלא יועץ

ולמה לדעתך התכוון האדמו"ר רבי אריק איינשטיין נ"י?