אורך כיפת השמיים ועובי הרקיע וזמן מהלך השמש מעלות השחר עד צאת הכוכבים
לדעת חכמים, הארץ היא שטוחה ומכוסה ברקיע השמים, מעין מכסה קמור עבה על גבי מגש. ומהלך השמש כך; השמש חוצה את עובי הרקיע במזרחו ומאירה מתחתיו על הארץ ונעה במשך היום מערבה ובסיומו חוצה את עובי הרקיע [במערבו] ויוצאת מכיפת הרקיע מעליו [אלה שעות הלילה] עד שמגיעה למזרח ושוב נכנסת בעובי הרקיע וחוזר חלילה. לכן הם חילקו את היום לשלושה זמנים – הזמן הראשון בו השמש נכנסת בעובי הרקיע עד שיוצאת ממנו והוא בלשון חכמים הזמן מעלות השחר ועד נץ החמה. זמן שני כשהשמש מאירה על הארץ ובלשונם: מנץ החמה ועד שקיעתה. זמן שלישי מעת שהשמש נכנסת בעובי הרקיע במערבה ועד יציאתה מעוביו מחוץ לכיפת הרקיע ובלשונם: משקיעת החמה ועד צאת הכוכבים.
אחד התלמידים, ר' יוחנן שמו, מדד את שלושת זמנים אלו ושעירם כך – מעלות השחר עד זריחתה שעה וחצי, מזריחתה עד שקיעתה תשע שעות ומשקיעתה עד צאת הכוכבים שעה וחצי. שאלו התלמידים מניין ששיעור זמן מהלך השמש מעלות השחר עד זריחתה שעה וחצי? תשובה: מהכתוב על בריחת לוט מסדום שיצא בעלות השחר והגיע למקום הנקרא צוער בנץ החמה הנה כך כתוב: "וּכְמוֹ הַשַּׁחַר עָלָה וַיָּאִיצוּ הַמַּלְאָכִים בְּלוֹט…הַשֶּׁמֶשׁ יָצָא עַל הָאָרֶץ וְלוֹט בָּא צֹעֲרָה" (בראשית, יט; 15-23) ואחד החכמים, רבי חנינא שמו, אמר שהוא מכיר את המקומות דלעיל והמרחק בניהם הוא הליכה של שעה וחצי. משמע שיעור הזמן העובר מעלות השחר ועד הנץ החמה הוא שעה וחצי.
אחד התלמידים, רבא שמו, מדד את אורך כיפת הרקיע ועוביו; לדעתו, היקף רקיע השמיים מקצה המזרח עד קצה המערב הוא עשרים וארבעה אלף קילומטר ועוביו של הרקיע ארבעה אלף קילומטר. את המידע הזה הוא יודע משני מקורות; את הידע על אורך ההיקף של רקיע השמיים קיבל מרבו ואת הידע על אורך עובי הרקיע מסברת עצמו. וכך היא סברתו; היות והשמש משעת זריחתה ועד שקיעתה, שזהו מהלכה סביב היקף הרקיע, עוברים תשע שעות, ומעלות השחר (תחילת כניסת השמש בעובי הרקיע) ועד הנץ החמה (יציאת השמש מעובי הרקיע לכיוון הארץ) היא שעה וחצי, נמצא שהיחס בין עובי הרקיע להיקף הרקיע הוא אחד לשש. אם כך היות והיקף הרקיע עשרים וארבע אלף קילומטר נחלק לשש נמצא שעוביו ארבעה אלף קילומטר.
שואלים התלמידים, אחד החכמים הקדמונים, רבי יהודה שמו, אמר שיחס עובי הרקיע להיקף כיפת הרקיע הוא אחד לעשר ולא אחד לשש כדעת התלמידים דלעיל. ועוד קבע חכם קדמון דלעיל ששיעור זמן מהלך השמש בעובי הרקיע, כלומר מעלות השחר עד הנץ החמה, הוא שעה ושנים עשר דקות בלבד ולא שעה וחצי כדעת התלמידים דלעיל.
תשובה: דברי החכם הקדמון, רבי יהודה, סותרים את דברי התלמידים ולכן דבריהם מתבטלים. המשיכו התלמידים לשאול: לפי החכם, ר' חנינא, שהכיר את המקום בין סדום לצֹעֲרָה וקבע שהמרחק בניהם הוא מרחק הליכה של שעה וחצי, ולפי דעת החכם הקדמון, רבי יהודה, זמן בריחת לוט מסדום לצערה היה שעה ושנים עשר דקות בלבד? תשובה: לוט ברח מסדום בהליכה מהירה כפי שמעיד הכתוב: "וַיָּאִיצוּ".
המשיכו התלמידים לשאול על דעת האומר שאורך הארץ הוא עשרים וארבעה אלף קילומטר. הרי קבעו חכמים קדמונים שאורך ארץ מצריים אלף ושש מאות קילומטר ואורך ארץ כוש תשעים ושש אלף קילומטר ואורך הארץ כולה חמש מיליון שבע מאות ושישים אלף קילומטר.
תשובה התלמיד דלעיל, רבא שמו, דבריו מתבטלים מפני דברי חכמים קדמונים.
עוד המשיכו התלמידים לשאול על דעת האומר שאורך הארץ הוא עשרים וארבעה אלף קילומטר. חכמים קדמונים קבעו שכל הארץ כולה היא תחת כוכב אחד בלבד, והראייה לכך שהרי אדם נותן עינו בכוכב אחד, הולך למזרח – עומד כנגדו, לארבע רוחות העולם – עומד כנגדו. מכלל שכל הישוב כולו תחת כוכב אחד יושב. נמצא שאף אם נסבור שהיבשה ללא הים היא לכל הפחות ארבע אלף קילומטר וזה רק תחת כוכב אחד והלא יש יותר מששה כוכבים ברקיע נמצא שאורך הארץ בהרבה יותר מעשרים וארבע אלף קילומטר. תשובה: דברי התלמיד, רבא שמו, מתבטלים מפני דברי חכמים קדמונים. המשיכו התלמידים לשאול על דעת האומר שאורך הארץ הוא עשרים וארבעה אלף קילומטר. חכמים קדמונים קבעו שהשמש נמצאת מעל היבשה בו יש יישוב בני אדם במשך שעה אחת בלבד מתוך כל שנים עשר השעות שמאירה על הארץ. והראייה לכך שהשמש נמצאת מעל ראשו של אדם בצוהרי היום בלבד למשך שעה אחת בלבד. אם כך, טוענים התלמידים מלבד היישוב יש עוד ימים ומדברות פי אחד עשר מאורך היישוב וזה ודאי יוצא יותר מעשרים וארבע אלף קילומטר. תשובה: דברי התלמיד, רבא שמו, מתבטלים מפני דברי חכמים קדמונים. המשיכו התלמידים לשאול על דעת האומר שאורך עובי הרקיע הוא ארבעה אלף קילומטר. אחד מהחכמים הקדמונים, רבי יוחנן בן זכאי שמו, אמר שעוביו של רקיע שבע מיליון ושלוש מאות אלף קילומטר ובלשונו: " ועוביו של רקיע מהלך חמש מאות שנה". תשובה: דברי התלמיד, רבא שמו, מתבטלים מפני דעתו של החכם הקדמון רבי יוחנן בן זכאי. (תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף צג, עמוד ב – דף צד, עמוד ב).

נוסח התלמוד כלשונו:

"דאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: כמה מהלך אדם ביום – עשרה פרסאות מעלות השחר ועד הנץ החמה חמשת מילין, משקיעת החמה ועד צאת הכוכבים חמשת מילין. פשו לה תלתין. חמיסר מצפרא לפלגא דיומא, וחמיסר מפלגא דיומא לאורתא. עולא לטעמיה, דאמר עולא: אי זה הוא דרך רחוקה – כל שאין יכול ליכנס בשעת שחיטה. אמר מר: מעלות השחר עד הנץ החמה – חמשת מילין. מנא לן? – דכתיב +בראשית יט+ וכמו השחר עלה ויאיצו המלאכים וגו' וכתיב +בראשית יט+ השמש יצא על הארץ ולוט בא צערה, ואמר רבי חנינא: לדידי חזי לי ההוא אתרא, והויא חמשה מילין….
אמר רבא: שיתא אלפי פרסי הוי עלמא, וסומכא דרקיעא אלפא פרסי. חדא גמרא וחדא סברא. סבר לה כי הא דאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: כמה מהלך אדם בינוני ביום – עשר פרסאות. מעלות השחר ועד הנץ החמה חמשה מילין, משקיעת החמה עד צאת הכוכבים חמשה מילין, נמצא עוביו של רקיע אחד מששה ביום. מיתיבי, רבי יהודה אומר: עוביו של רקיע אחד מעשרה ביום. תדע, כמה מהלך אדם בינוני ביום – עשר פרסאות, ומעלות השחר עד הנץ החמה ארבעת מילין, משקיעת החמה ועד צאת הכוכבים ארבעת מילין, נמצאת עוביו של רקיע אחד מעשרה ביום. תיובתא דרבא, תיובתא דעולא! תיובתא. לימא תיהוי תיובתא דרבי יוחנן? – אמר לך: אנא ביממא הוא דאמרי, ורבנן הוא דקא טעו, דקא חשבן דקדמא וחשוכא. לימא תיהוי תיובתא דרבי חנינא? – לא, +בראשית יט+ ויאיצו שאני. תא שמע: מצרים היא ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה, ומצרים אחד מששים בכוש, וכוש אחד מששים בעולם, ועולם אחד מששים בגן, וגן אחד מששים בעדן, ועדן אחד מששים בגיהנם, נמצא כל העולם כולו ככיסוי קדירה לגיהנם! – תיובתא. תא שמע, דתנא דבי אליהו, רבי נתן אומר: כל הישוב כולו תחת כוכב אחד יושב. תדע, שהרי אדם נותן עינו בכוכב אחד, הולך למזרח – עומד כנגדו, לארבע רוחות העולם – עומד כנגדו. מכלל דכל הישוב כולו תחת כוכב אחד יושב! – תיובתא. תא שמע: עגלה בצפון ועקרב בדרום, וכל הישוב כולו אינו יושב אלא בין עגלה לעקרב, וכל הישוב כולו אינו הוה אלא שעה אחת ביום. שאין חמה נכנסת לישוב אלא שעה אחת ביום. תדע, שבחמש חמה במזרח ובשבע חמה במערב, חצי שש וחצי שבע חמה עומדת בראש כל אדם! תיובתא. תא שמע, דאמר רבן יוחנן בן זכאי: מה תשובה השיבתו בת קול לאותו רשע בשעה שאמר +ישעיהו יד+ אעלה על במתי עב אדמה לעליון, יצתה בת קול ואמרה לו: רשע בן רשע, בן בנו של נמרוד הרשע, שהמריד את כל העולם כולו עלי במלכותו. כמה שנותיו של אדם – שבעים שנה, ואם בגבורות שמונים שנה. שנאמר +תהלים צ+ ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה, מן הארץ עד לרקיע – מהלך חמש מאות שנה, ועוביו של רקיע מהלך חמש מאות שנה, ובין (כל) רקיע לרקיע מהלך חמש מאות שנה, וכן בין כל רקיע ורקיע, +ישעיהו יד+ אך אל שאול תורד אל ירכתי בור! תיובתא".