אישה שילדה נחשבת לטמאה. אם הרך הנולד הוא זכר – היא טמאה 40 יום, ואם הוא נקבה – טמאה 80 יום, כי כך כתוב בתורה (ויקרא, פרק יב). גם אם האישה הפילה טרם זמנה, והוולד לא יחיה, גם אז האישה טמאה. אך היות ולפעמים האישה מפילה בתחילת הריונה והעובר מקבל צורות מצורות שונות, ואין יודעים בוודאות מה הפילה – זכר, נקבה או אולי לא הפילה אדם כלל – לכן נחלקו חכמי המשנה.
לדעת חכם אחד, אם הפילה חתיכה בצורת בהמה, חיה ועוף – היא טמאה, ולדעת חכמים אחרים היא טהורה, אלא אם כן הפילה חתיכה שצורתה כצורת אדם.

חכמי התלמוד (האמוראים) מנסים לתת הסבר משלהם למחלוקת שבין החכמים: לדעת החכם, האוסר נפל בדמות חיה ובהמה, אוסר זאת משום שגם בחיות אלה המקרא מתייחס אל בריאתם כפי שהתייחס לאדם (בשניהם ביטא הכתוב את בריאתם בלשון "יצירה": בבריאת האדם נאמר: " וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה" (בראשית פרק ב; 7). וכן בבריאת החיות ניסח הכתוב את בריאתם בלשון "יצירה": "וַיִּצֶר ה' אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל עוֹף הַשָּׁמַיִם" (בראשית, פרק ב ; 19). שאלו התלמידים: אם כך, שניסוח לשוני במקרא (המנוסח ביצרתו ובבריאתו של האדם והחיות) הוא הקובע איזו צורת נפל מטמאת את האישה, צריך לסבור שגם אם הפילה דמות תנין תהיה טמאה, שגם בו ובאדם התנסח הכתוב בלשון משותפת "בריאה". בבריאת התנין נאמר "ויברא אלהים את התנינים" (בראשית,פרק א; 21), ובבריאת האדם נאמר: "ויברא אלוהים את האדם" (התלמוד מאריך ומתפלפל מדוע תנין אין דינו כשאר חיות). עוד שואלים התלמידים: אם כך, אם האישה הפילה הר גם צריכה להיות טמאה, שגם בהרים התנסח המקרא בלשון "יצירה" שנאמר: " כִּי הִנֵּה יוֹצֵר הָרִים" (עמוס פרק ד ; 13).
השיבו התלמידים: האישה אינה מפלת הר אלא מפלת אבן ואבן נקראת גוש ולא הר.

תלמידים אחרים נתנו הסבר אחר מדוע המפלת חתיכה בדמות חיה ועוף היא טמאה. לדעתם זה כך משום, שלחיות יש עיניים הדומות לעיני אדם. אם כך, נשאלה השאלה, גם אם הפילה דמות נחש צריכה להיות טמאה, משום שעין הנחש דומה לעין האדם. השיבו החכמים: נכון, גם אם הפילה כדמות נחש האישה טמאה.
תלמידים נוספים נתנו הסבר אחר מדוע האישה טמאה אם הפילה בדמות חיות: משום שלחיות יש עיניים בחזית הפנים ורואים קדימה כמו האדם. שואלים התלמידים, אם כך, מדוע אם הפילה בדמות עוף היא טמאה? הרי לעוף העיניים בצדדים?! והשיבו: שהחכם האוסר עוף התכוון לינשוף שעינו בחזית פניו ולא בצדדים, אך שאר עופות שעיניהם בצדדים, אישה המפלת דמותם אינה טמאה. (תלמוד בבלי, מסכת נדה, דפים כב- כג, עמוד א).

נוסח התלמוד כלשונו:

"משנה :המפלת מין בהמה חיה ועוף בין טמאין בין טהורים אם זכר תשב לזכר ואם נקבה תשב לנקבה ואם אין ידוע תשב לזכר ולנקבה דברי רבי מאיר וחכמים אומרים כל שאין בו מצורת אדם אינו ולד .

גמרא: אמר רב יהודה אמר שמואל: מ"ט דר' מאיר – הואיל ונאמרה בו יצירה כאדם. אלא מעתה, המפלת דמות תנין תהא אמו טמאה לידה הואיל ונאמר בו יצירה כאדם, שנאמר (בראשית א') ויברא אלהים את התנינים הגדולים! אמרי: דנין יצירה מיצירה, ואין דנין בריאה מיצירה …
וכן א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן: היינו טעמא דר"מ – הואיל ונאמרה בו יצירה כאדם. א"ל רבי אמי: אלא מעתה – המפלת דמות הר אמו טמאה לידה – שנאמר (עמוס ד') כי הנה יוצר הרים ובורא רוח! אמר ליה: הר מי קא מפלת? אבן היא דקא מפלת, ההוא – גוש איקרי. אלא מעתה – המפלת רוח תהא אמו טמאה לידה, הואיל ונאמרה בו בריאה כאדם, דכתיב (עמוס ד') ובורא רוח! וכי תימא לא מופנה – מדהוה ליה למכתב יוצר הרים ורוח, וכתיב ובורא רוח – ש"מ לאפנויי! א"ל: דנין דברי תורה מדברי תורה, ואין דנין דברי תורה מדברי קבלה. (אמר) רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: היינו טעמא דר"מ – הואיל ועיניהם דומות כשל אדם. אלא מעתה – המפלת דמות נחש – תהא אמו טמאה לידה, הואיל וגלגל עינו עגולה כשל אדם! וכי תימא – הכי נמי – ליתני נחש! אי תנא נחש, הוה אמינא: בנחש הוא דפליגי רבנן עליה דר"מ – דלא כתיב ביה יצירה, אבל בהמה וחיה – לא פליגי, דכתיבא ביה יצירה. והא גבי מומין קתני לה – את שגלגל עינו עגול כשל אדם! לא קשיא, הא – באוכמא, הא – בציריא. רבי ינאי אמר: היינו טעמא דר"מ – הואיל ועיניהם הולכות לפניהם כשל אדם. והרי עוף, דאין עיניו הולכות לפניו, וקאמר ר"מ דטמא! אמר אביי: בקריא וקיפופא, ובשאר עופות לא".