חכמים קדמונים (תנאים) קבעו שהעושה מצווה, כל מצווה במשמע, מטיבים לו ומאריכים ימיו משמיים. שאלו התלמידים: והלא חכמים קדמונים קבעו שרק מצוות מסוימות שאדם עושה אותם מטיבים לו עבורם, ואלו המצוות המפורטות: כבוד אב ואם, וגמילות חסדים, והכנסת אורחים, והבאת שלום בין אדם לחבירו, ותלמוד תורה. תשובה: העושה מצווה כל שהיא מטיבים לו עליה כאשר קיים אותה במצב שעוונותיו ומצוותיו הם מחצה על מחצה ומצווה זו הכריעה את הכף. המשיכו התלמידים לשאול: אם כך, משתמע שהעושה מצווה מאלו המנויים לעיל, כבוד אב ואם…אפילו אם כל מעשיו הם עוונות ועשה מצווה אחת מהמנויות לעיל מטיבים לו ומקבל שכר, אתמהה! הרי זה לא סביר שכך יהיה. תשובה: ההבדל בין מצווה סתם למצוות המנויות לעיל כך – אם עוונותיו יתרות על מצוותיו באחת ובא וקיים מצוות כבוד אב שעכשיו עוונותיו ומצוותיו בדיוק מחצה על מחצה יטיבו לו ויקבל שכר ואילו שאר מצוות יטיבו לו רק לאחר שמצוותיו יתירות על עוונותיו. המשיכו התלמידים לשאול: חכמים קדמונים קבעו במקום אחר בדיוק ההפך – אדם שיש לו רוב עוונות ומיעוט מצוות יטיבו לו בעולם הזה כדי להמעיט ממנו שכר בעולם הבא, ומי שמצוותיו רבו על עוונותיו גורמים לו רעות בעולם הזה כדי להרבות לו שכר בעולם הבא. תשובה: יש ימים שעושים לו טוב ויש ימים שעושים לו רע ושניהם בזכות מצוותיו הרבות – הטוב כדי לתת לו שכר בעולם הזה, והרע כדי לתת לו שכר מרובה בעולם הבא. חכם אחר, רבא שמו, נתן תשובה אחרת: שתי הדעות של חכמים קדמונים הסותרים זה את זה הם חכמים שונים שחלוקים בנושא שכר על מצוות בעולם הזה. לדעת חכם אחד יש שכר בעולם הזה עבור מעשה המצוות ולדעת חכם אחר, ר' יעקב שמו, אין שכר עבור מעשה מצוות בעולם הזה אלא בעולם הבא בלבד. ומניין לו לר' יעקב שאין שכר על מצוות בעולם הזה? תשובה: מעשה שראה ר' יעקב באדם שאביו ביקש ממנו לקיים מצוות שילוח יונה מהקן השוכנת בצמרת העץ. טיפס על העץ שילח את היונה ואת האפרוחים לקח לעצמו ובירידתו נפל ומת. הרהר ר' יעקב כיצד ליישב בין המציאות שחזה לבין הבטחות התורה: "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה" (שמות, כ; 12) וכן: "שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם [היונה] וְאֶת הַבָּנִים [האפרוחים] תִּקַּח לָךְ לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים" (דברים, כב; 7). על כורחך, כך טוען ר' יעקב, השכר המובטח עבור מצוות כיבוד אב ואם ושילוח הקן הוא לעולם הבא בלבד. שאלו התלמידים, מעשה זה אינו ראייה שאין שכר בעולם הזה, אולי אדם זה שנפל ומת הרהר הרהור עבירה ולא כיוון לבו לשם מצווה אך אדם שכיוון לבו לשם מצווה לעולם לא יקרה לו מקרה כזה. תשובה: אלוהים לא מתייחס להרהורי עבירה אלא רק למעשה העבירה. המשיכו התלמידים לשאול: ואולי אדם זה שנפל הרהר בלבו לעבודה זרה ולכן נפל ומת? תשובה: ר' יעקב סבר שאם יש שכר מצוות בעולם הזה היה להם למצוות לשמור אותו מפני הרהור עבודה זרה. המשיכו התלמידים לשאול: אומנם אין שכר על מצוות בעולם הזה, אך יש הבטחה אחרת הקובעת שאדם ההולך לקיים מצווה אינו ניזוק, ובלשונם "שלוחי מצוה אין נזוקין", אם כך, כיצד מקיים מצוות כיבוד אב ואם ושילוח הקן ניזוק? תשובה: ההבטחה חלה רק על זמן ההליכה לקראת קיום המצווה אך לאחר שקיים אותה וחוזר למקומו הוא כן יינזק, ובמקרה דלעיל הוא נפל ומת לאחר שקיים את המצוות וירד מהעץ. המשיכו התלמידים לשאול: והלא במפורש נאמר שגם בחזרתו לאחר קיום המצווה יש הבטחה שלא יינזק, ובלשונם "שלוחי מצוה, אינן נזוקין לא בהליכתן ולא בחזירתן" אם כך מדוע הוא נפל ומת? תשובה: הסולם שהשתמש בו לטיפוס על העץ היה רעוע ומועד להישבר, וההבטחה ששלוחי מצווה לא יינזקו הוא רק במקרה שנהג באחריות ובזהירות ולא ברשלנות. הוסיף אחד התלמידים, רב יוסף שמו, אלישע בן אבויה (המכונה "אחר") כפר בעיקר בגלל שראה מעשה דומה למעשה שראה ר' יעקב, והוא לא יישב את המציאות עם הכתובים כפי שיישב זאת ר' יעקב לכן כפר וחזר בשאלה. (תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף לט, עמוד ב).

נוסח התלמוד כלשונו:

"כל העושה מצוה אחת – מטיבין לו, ומאריכין לו ימיו, ונוחל את הארץ, וכל שאינו עושה מצוה אחת – אין מטיבין לו, ואין מאריכין לו ימיו, ואינו נוחל את הארץ.

גמ'. ורמינהי: אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא, אלו הן: כבוד אב ואם, וגמילות חסדים, והכנסת אורחים, והבאת שלום בין אדם לחבירו, ותלמוד תורה כנגד כולם! אמר רב יהודה, הכי קאמר: כל העושה מצוה אחת יתירה על זכיותיו – מטיבים לו, ודומה כמי שמקיים כל התורה כולה. מכלל, דהנך אפילו בחדא נמי? אמר רב שמעיה: לומר, שאם היתה שקולה – מכרעת. וכל העושה מצוה אחת יתירה על זכיותיו – מטיבין לו? ורמינהו: כל שזכיותיו מרובין מעונותיו – מריעין לו, ודומה כמי ששרף כל התורה כולה ולא שייר ממנה אפילו אות אחת, וכל שעונותיו מרובין מזכיותיו – מטיבין לו, ודומה כמי שקיים כל התורה כולה ולא חיסר אות אחת ממנה! אמר אביי: מתניתין, דעבדין ליה יום טב ויום ביש. רבא אמר: הא מני? רבי יעקב היא, דאמר: שכר מצוה בהאי עלמא ליכא; דתניא, רבי יעקב אומר: אין לך כל מצוה ומצוה שכתובה בתורה שמתן שכרה בצדה, שאין תחיית המתים תלויה בה; בכיבוד אב ואם כתיב: (דברים ה) למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך, בשילוח הקן כתיב: (דברים כב) למען ייטב לך והארכת ימים, הרי שאמר לו אביו עלה לבירה והבא לי גוזלות, ועלה לבירה ושלח את האם ונטל את הבנים, ובחזירתו נפל ומת, היכן טובת ימיו של זה? והיכן אריכות ימיו של זה? אלא, למען ייטב לך – לעולם שכולו טוב ולמען יאריכון ימיך – לעולם שכולו ארוך. ודלמא לאו הכי הוה! ר' יעקב מעשה חזא. ודלמא מהרהר בעבירה הוה! מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה. ודלמא מהרהר בעבודת כוכבים הוה, וכתיב: (יחזקאל יד) למען תפוש את בית ישראל בלבם! איהו נמי הכי קאמר: אי סלקא דעתך שכר מצוה בהאי עלמא, אמאי לא אגין מצות עליה כי היכי דלא ליתי לידי הרהור. והא א"ר אלעזר: שלוחי מצוה אין נזוקין! התם בהליכתן שאני. והא אמר רבי אלעזר: שלוחי מצוה, אינן נזוקין לא בהליכתן ולא בחזירתן! סולם רעוע הוה, דקביע היזיקא, וכל היכא דקביע היזיקא לא סמכינן אניסא, דכתיב: (שמואל א' טז) ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני. אמר רב יוסף: אילמלי דרשיה אחר להאי קרא כרבי יעקב בר ברתיה, לא חטא. ואחר מאי הוא? איכא דאמרי: כי האי גוונא חזא; ואיכא דאמרי: לישנא דחוצפית המתורגמן חזא דהוה גריר ליה דבר אחר, אמר: פה שהפיק מרגליות ילחך עפר? נפק חטא".