דג ללא קשקשת, האסור באכילה, שבלע דג בעל קשקשת וסנפיר המותר באכילה, קבעו חכמים קדמונים שהדג הנבלע מותר באכילה. שאלו התלמידים: מתוך שנסחו החכמים הקדמונים את ההלכה דלעיל בלשון "בלע" ולא ניסחו זאת: דג המותר באכילה שנמצא בבטנו של דג האסור באכילה מותר. משמע, כך אומרים התלמידים, אם לא ראו את מעשה הבליעה הדג בעל קשקשת וסנפיר הנמצא בבטן דג חסר הקשקשת אסור באכילה, משום שיש להניח שדג זה הוא מהשרצת הדג האסור ועוברו הוא ולא שבלעו. חיזקו התלמידים דעה זו מדברי החכמים הקדמונים שקבעו כלל באורחות רביית הדגים: "דג חסר קשקשת דרכו לרבות על – ידי השרצת דגים מבטנו, דג שיש לו קשקשת וסנפיר דרכו להטיל ביצים ומהביצים בוקעים הדגים". משמע דג חסר קשקשת נמצאים בבטנו דגים שהם "יוצאי חלציו". שאלו התלמידים, אם כך, שיש חשש שדג אף שיש לו קשקשת וסנפיר הוא למעשה "יוצא חלציו" של דג חסר הקשקשת, גם אם ראינו דג האסור בולע את הדג המותר יש לחשוש שמא הדג הנבלע נעכל במערכת העיכול ואיננו והדג שנמצא בבטן שלם עם קשקשת וסנפיר הוא למעשה דג עבורו ויוצא חלציו של הדג הטמא? תשובה: אנו מתירים דג בעל קשקשת וסנפיר רק כשאינו נמצא ברחם הדג ובאברי רבייתו כגון במערכת העיכול, בבית הבליעה. עוד מוסיף תלמיד נוסף, רב נחמן שמו, שאם הדג שלם סביר להניח שהוא הדג הנבלע כי אחרת הוא כבר היה משריץ אותו. תלמיד אחר, רב אשי שמו, לדעתו גם אם לא ראינו שהדג בעל הקשקשת והסנפיר נבלע ומצאנו אותו בבטן הדג חסר הקשקשת צריך להתירו באכילה. לדעתו רוב הדגים משריצים דגים ממינם ואם נמצא בבטנו דג ממין אחר משמע הוא בלעו לכן יש להתירו באכילה.
עוד קבעו חכמים דרכי רביית בעלי חיים ואמרו: דג טמא משריץ דגים, דג טהור מטיל ביצים. בעלי חיים ועופות היולדים וולדות הם ממשפחת היונקים ומי שדרכו להטיל ביצים אינו ממשפחת היונקים מלבד עטלף שאף שדרכו להטיל ביצים הוא ממשפחת היונקים. דולפין אופן רבייתו כבני אדם – לדעת רש"י מתפרש שאם אדם הזדווג עם דולפינה היא יכולה להתעבר ממנו – ומהם יוצאים הדגים שחציין צורת אדם וחציין צורת דג ובלשון חכמים "בני ימא" [במיתולגיה היוונית; "בתולת הים" או "בת הים" – mermaid]. (תלמוד בבלי, מסכת בכורות, דף ז, עמוד ב – דף ח, עמוד א).

נוסח התלמוד כלשונו:

"מתני'. דג טמא שבלע דג טהור – מותר באכילה, וטהור שבלע דג טמא – אסור באכילה, לפי שאינו גידולו. גמ'. טעמא דחזיניה דבלע, הא לא חזיניה דבלע – אמרי אשרוצי אשריץ, מנלן דתניא: דג טמא – משריץ, דג טהור – מטיל ביצים אי הכי כי חזינא דבלע אמרי' האי איעכלא, והאי אשרוצי אשריץ! אמר רב ששת: כגון שמצאו דרך הריעי, רב פפא אמר: כגון שמצאו דרך בית הבליעה, רב נחמן אמר: כגון שמצאו שלם, רב אשי אמר: רוב דגים במינן משריצין, וכמי שבלע לפנינו דמי. ת"ר: דג טמא – משריץ, דג טהור – מטיל ביצים, כל המוליד מניק, וכל המטיל ביצים מלקט, חוץ מעטלף, שאף על פי שמטיל ביצים מניק הדולפנין פרין ורבין כבני אדם. מאי דולפנין? אמר רב יהודה: בני ימא".