חכמים קדמונים (תנאים) קבעו שאסור לרב ללמד דיני אישות, ניאוף ועריות בפני שלושה תלמידים. אלא בפני שני תלמידים או תלמיד יחיד. התלמידים (אמוראים) מנסים לברר את טעמה של הוראה זו; היות וכתוב בתורה: "אִישׁ אִישׁ אֶל כָּל שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה" (ויקרא, יח; 6) הפסוק יתפרש כך – "אִישׁ אִישׁ" שני תלמידים, "שְׁאֵר בְּשָׂרו"ֹ תלמיד נוסף יחד שלושה תלמידים ועל מספר תלמידים זה נאמר "לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה" כלומר, אל תדונו ואל תלמדו דיני אישות וניאוף הכתובים בתורה בשלושה תלמידים. שאלו התלמידים: אם כך, שהמילים איש איש נלמד לשני אנשים, אזי הפסוק: "אִישׁ אִישׁ אֲשֶׁר יְקַלֵּל אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ מוֹת יוּמָת" (ויקרא, כ; 9) יתפרש שרק המקלל את הוריו יחד עם עוד אדם רק אז יענש, והרי זה לא סביר ולא מקובל לפרש כך. ניסו התלמידים להסביר את מקור האיסור של החכמים הקדמונים מפסוק אחר: "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמַרְתִּי לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת מֵחֻקּוֹת הַתּוֹעֵבֹת" (ויקרא, יח; 30). מתוך שנאמר "וּשְׁמַרְתֶּם" בלשון רבים משמע שני אנשים ומהמילה "מִשְׁמַרְתִּי" מתווסף עוד אדם אחד כלומר שלושה אנשים אסורים לעסוק בנושא הכתוב בהמשך הפסוק "לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת מֵחֻקּוֹת הַתּוֹעֵבֹת". משמע, אסור ללמוד דיני אישות וניאוף הכתובים בתורה פחות משלושה אנשים. שאלו התלמידים, אם כך שלומדים מהמילה "וּשְׁמַרְתֶּם" שצריך שני אנשים אזי גם הפסוק: "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת" (שמות, לא; 14) נלמד שלשמור שבת צריך שני אנשים אבל אדם יחיד לא צריך לשמור שבת, ופרשנות זו לא סבירה ולא מקובלת.
אחד מהתלמידים, רב אשי שמו, הסביר שאיסור חכמים קדמונים ללמוד דיני אישות וניאוף בשלושה אנשים אינו חל על הדינים הכתובים מפורשות בתורה אלא על דיני אישות הנדרשים במשתמע מהפסוקים ולא מהנאמר במפורש. וההסבר של האיסור הוא מטעמי זהירות שלא תבוא תקלה בהבנת הדינים. אם הרב ילמד שלושה תלמידים יתכן, ואחד התלמידים ישאל שאלה את הרב בנושא אישות וניאוף והשניים הנותרים יתפלפלו בניהם ולא יקשיבו לדברי הרב ומתוך כך לא ישמעו את הרב ויבואו לאסור את המותר ולהתיר את האסור. אך ללמד שני תלמידים מותר, אם אחד מהם ישאל את הרב שאלה התלמיד השני יקשיב לתשובת הרב. שאלו התלמידים, אם כך שללמד שלושה תלמידים יש סכנה ששני תלמידים לא יקשיבו לדברי רבם, צריך לאסור ללמד באופן גורף בכל מקצועות התורה שלושה תלמידים שמא לא יקשיבו לרבם? תשובה: החשש בנושא ניאוף הוא גדול יותר שהתשוקה לסקס עזה ויכולה לגרום לתלמיד להתיר את האסור. ובלשון חכמים: "גזל ועריות נפשו מחמדתן ומתאוה להם" שאלו התלמידים, אם כך יש לאסור ללמד שלושה תלמידים את דיני הגזלה שנפשו של אדם מתאווה להם? תשובה: תשוקה למין קיימת תמיד אף כשאדם לבד עם עצמו, תשוקה לגזלה רק כשעומד מול הניסיון ופיתוי לגזול (תלמוד בבלי, מסכת חגיגה, דף יא, עמוד ב).

נוסח התלמוד כלשונו:

אין דורשין בעריות בשלשה, מאי טעמא? אילימא משום דכתיב (ויקרא י"ח) איש איש אל כל שאר בשרו איש איש – תרי, שאר בשרו – חד, ואמר רחמנא לא תקרבו לגלות ערוה, – אלא מעתה, דכתיב (ויקרא כ"ד) איש איש כי יקלל אלהיו, (ויקרא כ') איש איש אשר יתן מזרעו למלך, הכי נמי? אלא, הנהו מיבעי ליה לרבות את הנכרים, שמוזהרין על ברכת השם ועל עבודה זרה כישראל, – האי נמי מיבעי ליה לרבות את הנכרים, שמוזהרין על העריות כישראל! אלא: מדכתיב (ויקרא י"ח) ושמרתם את משמרתי, ושמרתם – תרי, משמרתי – חד, ואמר רחמנא לבלתי עשות מחקות התועבת. אלא מעתה, דכתיב (שמות ל"א) ושמרתם את השבת, (שמות י"ב) ושמרתם את המצות, ושמרתם את משמרת הקדש, הכי נמי? אלא אמר רב אשי: מאי אין דורשין בעריות בשלשה – אין דורשין בסתרי עריות בשלשה מאי טעמא – סברא הוא: בי תרי כי יתבי קמי רבייהו, חד שקיל וטרי בהדי רביה, ואידך מצלי אודניה לגמרא. תלתא, חד שקיל וטרי בהדי רביה, והנך תרי – שקלו וטרו בהדי הדדי, ולא ידעי מאי קאמר רבייהו, ואתו למישרי איסורא בעריות. – אי הכי כל התורה נמי! – עריות שאני, דאמר מר: גזל ועריות נפשו מחמדתן, ומתאוה להם. – אי הכי גזל נמי! – עריות, בין בפניו בין שלא בפניו נפיש יצריה. גזל, בפניו נפיש יצריה, שלא בפניו – לא נפיש יצריה".