על-פי חוקי התורה אסור להעלות נשמות מתים לשוחח עימם ,ובלשון תורה נקרא "אוב", והעושה כך צריך לסוקלו באבנים עד שימות, כי כך כתוב: "וְאִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יִהְיֶה בָהֶם אוֹב אוֹ יִדְּעֹנִי מוֹת יוּמָתוּ בָּאֶבֶן יִרְגְּמוּ אֹתָם דְּמֵיהֶם בָּם" (ויקרא, כ; 7).
חכמים קדמונים תיארו כיצד פועל בעל האוב: המת מדבר מתוך בית השחי של "בעל האוב" או מתוך פרקי העצמות של אברי גופו של בעל האוב. שאלו התלמידים: מדברי הנביא ישעיהו משתמע שהמת מדבר מתוך קברו ולא מבית השחי ולכן גם קולו חלש כי כך כתוב: "וְשָׁפַלְתְּ מֵאֶרֶץ תְּדַבֵּרִי וּמֵעָפָר תִּשַּׁח אִמְרָתֵךְ וְהָיָה כְּאוֹב מֵאֶרֶץ קוֹלֵךְ" מתוך שנאמר: "כְּאוֹב מֵאֶרֶץ קוֹלֵךְ " משמע המת שמעלה האוב מדבר מהארץ וקולו חלוש. תשובה: כוונת ישעיהו הנביא שהוא מדבר מתוך בית השחי ומבין אברי גופו. המשיכו התלמידים לשאול: בעלת האוב שהעלתה את שמואל הנביא לאחר מותו, על פי בקשת שאול המלך, אמרה כך: "וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה אֶת שְׁמוּאֵל…וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל שָׁאוּל אֱלֹהִים רָאִיתִי עֹלִים מִן הָאָרֶץ" (שמואל א, כח; 12-13). מתוך שנאמר "עולים מן הארץ" משמע, שמואל דיבר מתוך הקבר. תשובה: שמואל ישב בין אברי גופה של בעלת האוב ודיבר. עוד ביארו חכמים שיש שני סוגים של בעלי אוב; אחד המעלה את המת מקברו ומושיבו על איבר מינו ואחד המדבר עם המת כשגולגולת המת מוטלת על הארץ. ומה ההבדל בין שניהם? תשובה: המעלה את המת ומושיבו על איבר מינו, המת עולה הפוך; רגליו למעלה וראשו למטה, ואינו עולה ביום שבת אלא בימי חול בלבד. המדבר אל המת כשגולגולתו מונחת לפניו, הוא עונה כדרכו ולא הפוך, והוא יכול לדבר אתו גם ביום שבת. לחיזוק הדברים, שבעל אוב המושיב על איבר מינו אינו יכול לעשות זאת בשבת מביאים התלמידים מעשה שהיה עם הנציב הרומי [טינאוס רופוס] ורבי עקיבא. שאל הנציב את רבי עקיבא: מניין שיום השבת הוא השבת האמיתי ולא חלה טעות במניין הימים ולמעשה זהו יום חול? השיבו רבי עקיבא: יש כמה בחינות לבדוק אם יום שבת אמיתי הוא; בעל אוב אינו יכול להעלות את המת ולהושיבו על איבר מינו ביום שבת ואם יצליח סימן שאינו יום שבת, נהר סבטיון שאבנים זורמים בו כל ימות השבוע וביום השבת הוא נח, וגם קבר אביו של הנציב הרומי בכל ימות השבוע מעלה עשן וביום שבת הוא פוסק, שגיהנם שובת ביום שבת ונותן מנוחה לרשעים. (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף סה, עמוד ב).

נוסח התלמוד כלשונו:

"תנו רבנן: בעל אוב – זה המדבר בין הפרקים ומבין אצילי ידיו. ידעוני – זה המניח עצם ידוע בפיו, והוא מדבר מאליו. מיתיבי (ישעיהו כ"ט) והיה כאוב מארץ קולך, מאי לאו דמשתעי כי אורחיה? – לא, דסליק ויתיב בין הפרקים ומשתעי. תא שמע: (שמואל א' כ"ח) ותאמר האשה אל שאול אלהים ראיתי עלים מן הארץ, מאי לאו דמשתעי כי אורחיה? – לא, דיתיב בין הפרקים ומשתעי. תנו רבנן: בעל אוב, אחד המעלה בזכורו ואחד הנשאל בגולגולת. מה בין זה לזה? מעלה בזכורו – אינו עולה כדרכו ואינו עולה בשבת. נשאל בגולגולת – עולה כדרכו, ועולה בשבת. עולה? להיכא סליק? הא קמיה מנח! אלא אימא: עונה כדרכו, ועונה בשבת. ואף שאלה זו שאל טורנוסרופוס הרשע את רבי עקיבא. אמר לו: ומה יום מיומים? אמר לו: ומה גבר מגוברין? – אמר ליה: דמרי צבי. – שבת נמי, דמרי צבי. – אמר ליה: הכי קאמינא לך, מי יימר דהאידנא שבתא? – אמר לו: נהר סבטיון יוכיח, בעל אוב יוכיח, קברו של אביו יוכיח, שאין מעלה עשן בשבת. אמר לו: ביזיתו, ביישתו, וקיללתו".