על-פי חוקי התורה גבר שאנס נערה בתולה רווקה צריך לשלם לאביה חמישים כסף. גבר שקיים יחסי מין עם נערה בתולה בהסכמה [ בלשון חכמים: "מפותה"] צריך לשלם לה סכום השווה לנדוניה הנהוג בזמן ובמקום. כי כך כתוב בפרשת האונס: "כִּי יִמְצָא אִישׁ נַעֲרָ בְתוּלָה אֲשֶׁר לֹא אֹרָשָׂה וּתְפָשָׂהּ [אנסה] וְשָׁכַב עִמָּהּ וְנִמְצָאוּ: וְנָתַן הָאִישׁ הַשֹּׁכֵב עִמָּהּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָ חֲמִשִּׁים כֶּסֶף " (דברים, כב; 28-29).
וכך כתוב בפרשת המקיים יחסי מין עם נערה בתולה בהסכמה: "וְכִי יְפַתֶּה אִישׁ בְּתוּלָה אֲשֶׁר לֹא אֹרָשָׂה וְשָׁכַב עִמָּהּ מָהֹר יִמְהָרֶנָּה לּוֹ לְאִשָּׁה: אִם מָאֵן יְמָאֵן אָבִיהָ לְתִתָּהּ לוֹ כֶּסֶף יִשְׁקֹל כְּמֹהַר הַבְּתוּלֹת" (שמות, כב; 15-16). חכמים קדמונים קבעו שתשלומי הכסף המפורטים בתורה הם רק עבור הנאת המשגל אך יתר הדברים שנגרמו לנערה כגון – בושת, פגם, הוצאות רפואיות וצער צריך לשלם כתוספת נפרדת. עוד קבעו שתשלומי האונס והמפתה שווים בכל התשלומים מלבד תשלום עבור הצער שנגרם לבחורה. לדעת חכמים קדמונים: המפתה פטור מתשלומי צער והאונס חייב בתשלומי צער. שאלו התלמידים: מהו הצער שנגרם לבחורה הבתולה שעבורו צריך האונס לשלם? תשובה: האונס כשהפיל את הבחורה על הקרקע גרם לה צער מחמת החבטה של גופה בקרקע. שאל תלמיד אחר: אם כך, כאשר האונס הפילה על מזרון ואנסה, כך שלא נגרם לה צער חבטה יהיה פטור מתשלומי צער? אלא אמר תלמיד אחר, האונס משלם על צער פישוק הרגליים של הבחורה. שאלו התלמידים: אם כך, שהאונס משלם על צער פישוק הרגליים, גם המפתה ומקיים יחסי מין בהסכמה צריך לשלם על צער פישוק רגליים, שהרי גם לה יש צער. תשובה: היות וקיימה יחסי מין בהסכמה הרי ויתרה על תשלומי הצער, ואנו רואים זאת כאילו אמרה לגבר כך: קרע בתוליי ותהיה פטור מתשלומי צער. שאלו התלמידים: והלא תשלומי הצער שייכים לאביה וכיצד היא יכולה לוותר על ממון לא לה? מכוח שאלה זו ניתנה תשובה אחרת: מפותה אין לה צער היות וקיימה יחסי מין בהסכמה וברצון. שואלים התלמידים: והלא במציאות אנו רואים שיש צער לבתולה אף שקיימה יחסי מין ברצון. תשובה: צערה לא גדול כל כך שיחייב תשלומי צער. וכך תיארו נשות החכמים את תחושתם במשגלם הראשון – אומנת החכם אביי תיארה תחושתה במשגלה הראשון והיא בבתוליה, כך: "כמים חמים הנשפכים על ראש קרח". אשתו של החכם רבא תיארה את תחושתה כך: "כדקירת מחט". אשתו של החכם רב פפא תיארה את תחושתה כך: "כלועס לחם קשה" (תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף לט, עמוד א – דף לט, עמוד ב).

נוסח התלמוד כלשונו:

"מתני'. המפתה נותן שלשה דברים, והאונס – ארבעה; המפתה נותן בושת ופגם וקנס, מוסיף עליו אונס שנותן את הצער. מה בין אונס למפתה? האונס נותן את הצער, והמפתה אינו נותן את הצער; גמ'. צער דמאי? אמר אבוה דשמואל: צער שחבטה על גבי קרקע. מתקיף לה רבי זירא: אלא מעתה, חבטה על גבי שיראין, הכי נמי דפטור? וכי תימא הכי נמי, והתניא, ר' שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון: אונס אינו משלם את הצער, מפני שסופה להצטער תחת בעלה, אמרו לו: אינו דומה נבעלת באונס לנבעלת ברצון! אלא אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: צער של פיסוק הרגלים, וכן הוא אומר: (יחזקאל ט"ז) ותפשקי את רגליך לכל עובר. אי הכי, מפותה נמי! אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: משל דמפותה, למה הדבר דומה? לאדם שאמר לחבירו קרע שיראין שלי והפטר. שלי? דאבוה נינהו! אלא אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: פקחות שבהן אומרות מפותה אין לה צער. והא קא חזינן דאית לה! אמר אביי, אמרה לי אם: כמיא חמימי על רישיה דקרחא. רבא אמר, אמרה לי בת רב חסדא: כי ריבדא דכוסילתא. רב פפא אמר, אמרה לי בת אבא סוראה: כי נהמא אקושא בחינכי".