פעמים רבות חכמים דורשים את סיפורי התנ"ך למסרים ריאליים לתקופתם. כך למשל רצו להעביר מסר שלא יעמיד אדם את עצמו בפני ניסיון אלא עדיף שיעקוף אותו. וכך הם אומרים:
דוד המלך ביקש מאלוהים ששמו ייזכר בנוסח התפלה יחד עם אבות האומה בשורה אחת, לאחר שהבחין ששמו נעדר. כי כך נאמר בנוסח התפילה: "אלוהי אברהם אלוהי יצחק ואלוהי יעקב" ואילו אלוהי דוד לא נאמר. אמר לו אלוהים שהסיבה להעדרו מרשימת אבות האומה בגלל שהוא לא עמד בניסיון כמותם מכאן, שגדולתו קטנה משלהם. ביקש דוד מאלוהים שינסה גם אותו. אלוהים הסכים לבקשת דוד ואף גילה לו מראש במה ינסהו; בפרשת סקס. דוד שרצה לעמוד בניסיון נהג לעשות סקס עם נשותיו בבוקר מתוך הבנה שלאחר שישביע את יצרו בבוקר לא יתפתה במשך היום מנשים אחרות. נוהג זה נלמד מהכתוב: "וַיְהִי לְעֵת הָעֶרֶב וַיָּקָם דָּוִד מֵעַל מִשְׁכָּבוֹ וַיִּתְהַלֵּךְ עַל גַּג בֵּית הַמֶּלֶךְ" (שמואל ב, יא; 2). המילים מֵעַל מִשְׁכָּבוֹ נדרשים כך: דוד הפך את סדרי משכבו – במקום לעשות סקס בלילה היה עושה סקס בבוקר. אמר אחד החכמים, רב יהודה שמו, שהנחתו של דוד להרגיע את תאוותו על-ידי קיום יחסי מין בבוקר היא בניגוד לקביעת חכמים שאמרו שטבע היצר הגברי נוהג ההפך: ככל שממעטים מסקס פוחתת התאווה וככל שמרבים בסקס התאווה מתגברת ובלשונם: "אבר קטן יש באדם, משביעו – רעב, ומרעיבו – שבע". לימים כשהתהלך דוד על ראש הגג, בת-שבע חפפה ראשה בצניעות אחרי תיבה של כוורת דבורים. השטן הפיל את התיבה ובת-שבע נחשפה לעיני דוד. מיד תאוותו בערה בו וביקש את בת-שבע וישכב איתה כי כך כתוב: "וַיִּשְׁלַח דָּוִד מַלְאָכִים וַיִּקָּחֶהָ וַתָּבוֹא אֵלָיו וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ" (שמואל ב, יא; 4). משמע, לעולם אל יביא אדם עצמו לידי נסיון, שהרי דוד מלך ישראל הביא עצמו לידי נסיון ונכשל". (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף קז, עמוד א).

נוסח התלמוד כלשונו:

"אמר רב יהודה אמר רב: לעולם אל יביא אדם עצמו לידי נסיון, שהרי דוד מלך ישראל הביא עצמו לידי נסיון ונכשל. אמר לפניו: רבונו של עולם, מפני מה אומרים, אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב ואין אומרים אלהי דוד? – אמר: אינהו מינסו לי, ואת לא מינסית לי, אמר לפניו: רבונו של עולם, בחנני ונסני. שנאמר (תהלים כ"ו) בחנני ה' ונסני וגו'. אמר: מינסנא לך, ועבידנא מילתא בהדך, דלדידהו לא הודעתינהו ואילו אנא קא מודענא לך, דמנסינא לך בדבר ערוה. מיד (שמואל ב' י"א) ויהי לעת הערב ויקם דוד מעל משכבו וגו' אמר רב יהודה: שהפך משכבו של לילה למשכבו של יום, ונתעלמה ממנו הלכה: אבר קטן יש באדם, משביעו – רעב, ומרעיבו – שבע. (שמואל ב' י"א) ויתהלך על גג בית המלך וירא אשה רוחצת מעל הגג והאשה טובת מראה מאד, בת שבע הוה קא חייפא רישא תותי חלתא, אתא שטן אידמי ליה כציפרתא, פתק ביה גירא, פתקה לחלתא, איגליה וחזייה. מיד (שמואל ב' י"א) וישלח דוד וידרש לאשה ויאמר הלוא זאת בת שבע בת אליעם אשת אוריה החתי וישלח דוד מלאכים ויקחה ותבוא אליו וישכב עמה והיא מתקדשת מטמאתה ותשב אל ביתה. והיינו דכתיב (תהלים י"ז) בחנת לבי פקדת לילה צרפתני בל תמצא זמתי בל יעבר – פי. אמר: איכו זממא נפל בפומיה דמאן דסני לי, ולא אמר כי הא מילתא".