אשת איש החשודה על ניאוף בודקים אותה (מעין פוליגרף דתי) על ידי שתיית מים מיוחדים. לטקס זה יש פרטים מדוקדקים: הכהן לוקח ספל חדש וממלא בתוכו מים קדושים מכיור בית המקדש. כותב על איגרת (קלף מעובד מעור בהמה) פסוקים מהתורה ולאחר מכן מטביל את האיגרת בספל המים הקדושים עד שהדיו נמס ונמחה בתוך מי הספל. פרט חשוב הוא לדקדק שכתיבת הפסוקים בקלף יהיו מכוונים לשם אותה אישה ספציפית החשודה בניאוף. מתוך הקפדה זו, שצריך לכוון בכתיבת הפסוקים לאותה אישה החשודה, שאל חכם אחד, רבא שמו: מה הדין אם כתב שתי אגרות לשתי נשים שונות החשודות בניאוף אך הטבילן בספל אחד? ומה הם צדדי הספק? האם רק מעשה הכתיבה צריך להיות מיוחד לכל אישה או שמא גם מעשה המחיקה צריך להיות מיוחד לאישה החשודה? ואם התשובה חיובית, מה הדין, המשיך לשאול חכם זה, אם אכן כל אגרת הטביל בספל המיועד לכל אישה ולאחר המחיקה מזג את תכולת המים של שני הספלים לספל אחד? האם מים מעורבבים אלו ראויים לבדוק את כל אחת מהחשדות? ואם התשובה שלילית, מה הדין, המשיך לשאול חכם זה, אם לאחר שערבב חזר והפריד את המים, כל כמות לספל בנפרד, האם נסבור שהמים שמחקו את דיו כיתוב הפסוקים המיוחד לאלמונית הם הם המים לאחר שהפרידם? או שמא לאחר שהתערבבו אין אפשרות להפרידם? (ספקות אלו נשארו ללא הכרעה. תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף יח, עמוד א).

נוסח התלמוד כלשונו:

"כתבה על שני דפין – פסולה, ספר אחד אמר רחמנא, ולא שנים ושלשה ספרים; כתב אות אחת ומחק אות אחת, וכתב אות אחת ומחק אות אחת – פסולה, דכתיב: +במדבר ה+ ועשה לה הכהן את כל התורה הזאת. בעי רבא: כתב ב' מגילות לשתי סוטות ומחקן לתוך כוס אחד, מהו? כתיבה לשמה בעינן והאיכא, או דילמא בעינן נמי מחיקה לשמה? ואם תמצא לומר בעינן נמי מחיקה לשמה, מחקן בב' כוסות וחזר ועירבן, מהו? מחיקה לשמה בעינן והאיכא, או דילמא הא לאו דידה קא שתיא והא לאו דידה קא שתיא? ואם תמצא לומר הא לאו דידה קא שתיא והא לאו דידה קא שתיא, חזר וחלקן מהו? יש ברירה או אין ברירה? תיקו".