אחד החכמים, חזקיה שמו, אמר: "אין ריאה לעוף". חכם אחר, ר' יוחנן שמו, אמר יש ריאה לעוף והיא נמצאת סמוך לגבה בין כנפיה, צבעה וורוד כתפרחת הוורד. שאלו התלמידים: מה כוונת החכם חזקיה באומרו: "אין ריאה לעוף"? אם כוונתו פשוטו כמשמעו, שאין לתרנגול ריאה, הרי אנו רואים שיש לו. אלא על כורחך, טוענים התלמידים, כוונת החכם חזקיהו שיש ריאה לתרנגול ודבריו יוסברו שריאת התרנגול, אף אם נפצעה או הזדהמה, התרנגול יחיה ולכן אינו נאסר משום איסור "טריפה". כאילו אמר כך: "אין איסור טריפה לריאת העוף". דחו התלמידים הסבר זה משום שמקובל שגם ריאת תרנגול נאסרת משום טריפה בדיוק כמו ריאת בהמה. אלא אמרו התלמידים, כוונת החכם חזקיה באומרו: אין ריאה לעוף – אין ריאת התרנגול נפגעת אם התרנגול נופל מהגג או שנפל לתוך תנור חם משום שצלעותיו מגנות על הריאה ולכן התרנגול אינו נאסר משום טריפה. גם דברי הסבר אלו נדחו. אם כך, טענו התלמידים, שחזקיה סבר שאכן יש ריאה לתרנגול, מדוע החכם ר' יוחנן, החולק על דבריו, צריך להאריך בדבריו ולציין את מקום הריאה וצבעה? על כורחך ר' יוחנן הבין שחזקיה סבר שאין לתרנגול ריאה כלל ועיקר. מתוך כך הסיקו התלמידים: שחזקיה כנראה לא אוכל תרנגולים לכן הוא אינו בקי ואינו יודע שיש לתרנגול ריאה. (תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף נז, עמוד א).

נוסח התלמוד כלשונו:

"חזקיה אמר: אין ריאה לעוף, ור' יוחנן אמר: יש לו, וישנה כעלה של וורד בין אגפים. מאי אין ריאה לעוף? אילימא דלית ליה כלל, והא קא חזינא דאית ליה! אלא דלא מיטריף ביה, והתני לוי: טרפות שמנו חכמים בבהמה – כנגדן בעוף, יתר עליהן עוף – נשבר העצם אע"פ שלא ניקב קרום של מוח! אלא: אין לו, לא לינפל ולא ליחמר, מ"ט? אמר רב חנה: הואיל ורוב צלעותיה מגינות עליה; והא מדא"ר יוחנן יש לו וישנה כעלה של וורד בין אגפיים, מכלל דחזקיה סבר דלית ליה! אלא אמרי במערבא משמיה דר' יוסי ברבי חנינא: מדבריו של בריבי ניכר שאינו בקי בתרנגולין".