יין של גויים, המאמינים באמונה אלילית כדוגמת הרומאים בתקופת שלטונם, אסור לשתותו. לכן אסרו חכמים את כדי החרס שאכסנו בם הרומאים את יינם , כדי שהיהודים לא ישרו מים כדי לספוג את היין הבלוע בדופני כדי החרס. ולא רק שתיית היין אסרו אלא אף הנאה או שימוש כל שהוא ביין גויים אסרו. שאלו התלמידים: האם מותר להשתמש בכדי החרס לצורך תמיכת המיטה (שישמשו ככרעי המיטה)? ומה הם צדדי הספק? מצד אחד צריך לאסור שימוש בכדי חרס אלו ככרעי מיטה, משום שמעוניין ביין הספוג בדופני הכד (בכך הוא מחזק ומשמר את הכד) ונמצא שהוא משתמש ונהנה מקיום היין בדופן הכד. מצד אחר , השימוש וההנאה ביין אינו שימוש ישיר אלא עקיף; הוא מעוניין בקיום היין לצורך חיזוק הכד כדי להשתמש בכד לצורך תמיכת המיטה. (בספק זה נחלקו חכמי התלמוד. תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף לב, עמוד א ).

נוסח התלמוד כלשונו:

"וחרס הדרייני. מאי הדרייני? אמר רב יהודה אמר שמואל: חרס של הדריינוס קיסר. כי אתא רב דימי אמר: קרקע בתולה היתה שלא עבדה אדם מעולם, עבדה ונטעה, ורמי ליה לחמרא בגולפי חיורי ומייצי להו לחמרייהו, ומתברו להו בחספי ודרו בהדייהו, וכל היכא דמטו תרו להו ושתו. א"ר יהושע בן לוי: וראשון שלנו כשלישי שלהן. איבעיא להו: מהו לסמוך בהן כרעי המטה? רוצה בקיומו ע"י ד"א שרי או אסור? ת"ש: דר"א ורבי יוחנן, חד אסר וחד שרי".