קבעו חכמים קדמונים (תנאים) שאישה צריכה לבדוק את עצמה עלי ידי הכנסת בד לתוך איבר מינה שמא יש טיפת דם והיא טמאה ואין חשש שמתוך שתמשש באיבר מינה תבוא לידי גירוי מיני. אך גברים לא יבדקו עצמם, שמא נפלט זרע מאיבר מינם, כי יש סבירות שמתוך הבדיקה ימשש את איבר מינו ויבוא לגירוי מיני שיגרום לו לפלוט זרע לבטלה. אומנם, אם רוצה הגבר לבדוק עצמו שלא בידו אלא בחפץ קשה כגון חרס או אבן מותר לו מפני שמגע האבן באיבר המין אינו גורם לגירוי מיני. אחד התלמידים, אביי שמו, התיר לבדוק אף במטלית עבה שמתוך שהיא קשה אינה גורמת לגירוי.
עוד קבעו חכמים, כוהן שאוכל פרי תרומה [תרומה צריכה להיאכל בטהרה; ללא שפלט שכבת זרע קודם לכן] ותוך כדי האכילה בא לידי גירוי מיני עז עד כדי כך שהחל זרעו לצאת, הכוהן צריך לאחוז את איבר מינו ולעצור את יציאת הזרע כדי שלא יטמא בזמן שאוכל התרומה בפיו. קבע אחד התלמידים, אביי שמו, שמותר לעצור את הזרע במטלית עבה בלבד כדי שלא יוסיף גירוי על גירויו הקיים. לדעת תלמיד אחר, רבא שמו, שבמצב ששכבת הזרע כבר עקרה ממקומה אף שטרם יצאה החוצה מותר לאחוז באיבר המין אפילו במטלית רכה כיוון שכבר נעקר הזרע אין חשש שיבוא לגירוי נוסף שיגרום לריבוי פליטה של הזרע. שאלו התלמידים: והלא חכמים קדמונים המשילו מצב זה: "לנותן אצבע בעין, שכל זמן שאצבע בעין – עין מדמעת וחוזרת ומדמעת". משמע, שגם אם החל לצאת זרע יש אפשרות להוציא זרע נוסף על ידי המשך גירוי? תשובה: אין זה מצוי שאדם מוסיף גירוי על גירויו.

קבע אחד החכמים הקדמונים, רבי אליעזר שמו, שאדם הרוצה להשתין לא יאחוז באיבר מינו וישתין שמא תוך כדי אחיזתו יבוא לידי גירוי מיני ויפלוט זרע לבטלה. שאלו אותו החכמים: אדם המשתין ללא אחיזת איבר המין גורם שטיפות שתן יפלו על מכנסיו. ומתוך כתמי השתן על מכנסיו יסיקו אנשים בטעות שהם שכבת זרע שנפלטת ללא רצון מחמת מחלה שפגעה באשכיו או בצינור הזרע. ומתוך כך יסיקו שבניו לא שלו כי הרי אינו יכול להוליד אם נפלטת לו שכבת זרע ללא קישוי. השיבם רבי אליעזר: עדיף שאנשים יוציאו דיבתו רעה ויחשבו שבניו ממזרים מאשר יאחוז בידו את איבר מינו ויגרום לזרע לבטלה, שכל המוציא זרע לבטלה חייב מיתה. מעשה היה בשני חכמים, רב יהודה ורב שמואל, שעמדו על גג בית הכנסת. אמר רב יהודה לרב שמואל שהוא צריך להשתין. אמר לו רב שמואל אחוז "באיבר מינך והשתן כדי שלא יפלו טיפות שתן על גג בית הכנסת". שאלו התלמידים: כיצד רב שמואל השיא עצה לאחוז באיבר המין ולהשתין? תשובה: היות ורב יהודה עמד על הגג, מחמת הפחד והיראה לא יבוא לידי גירוי. תשובה נוספת: מיראתו מרבו שמואל שנוכח לידו לא יבוא לידי גירוי. תשובה נוספת: הואיל ומגג בית הכנסת הוא משתין פחד השכינה השורה בבית הכנסת ולא יביאו לידי גירוי. תשובה נוספת: רב יהודה היה נשוי ולנשואים, שיש אישה לפרוק את התשוקה המינית, אין חשש שיבוא לגירוי. תשובה נוספת: רב יהודה החזיק בביציו מלמטה ללא שהחזיק באיבר עצמו ואחיזה בביצים אינה גורמת לגירוי. תשובה נוספת: רב יהודה החזיק בכיפת האיבר והשתין, שהמחזיק בכיפת איבר המין לא בא לידי גירוי, ובלבד שלא יאחוז באיבר המין עצמו שמא יבוא לידי גירוי. (תלמוד בבלי, מסכת נדה, דף יג, עמוד א- דף יג, עמוד ב).

נוסח התלמוד כלשונו:

"מתני'. כל היד המרבה לבדוק, בנשים – משובחת, ובאנשים – תקצץ.
גמ'. מ"ש נשים ומאי שנא אנשים? נשים לאו בנות הרגשה נינהו – משובחות, אנשים דבני הרגשה נינהו – תקצץ. אי הכי, מאי איריא מרבה? כי לא מרבה נמי! כי קתני מרבה – אנשים תנא: בד"א – לענין שכבת זרע, אבל לענין זוב – אף הוא משובח כנשים. ואפי' לענין שכבת זרע, אם בא לבדוק בצרור או בחרס – בודק. ובמטלית לא? והתניא: בודק עצמו במטלית ובכל דבר שרוצה! כדאמר אביי במטלית עבה, הכא נמי – במטלית עבה. והיכא איתמר דאביי? אהא, דתנן: היה אוכל בתרומה והרגיש שנזדעזעו איבריו – אוחז באמתו ובולע את התרומה. אוחז? והתניא, רבי אליעזר אומר: כל האוחז באמתו ומשתין כאילו מביא מבול לעולם! אמר אביי: במטלית עבה. רבא אמר: אפילו תימא במטלית רכה, כיון דעקר עקר. ואביי – חייש דלמא אתי לאוסופי, ורבא – לא חייש דלמא אתי לאוסופי. ולא? והתניא: הא למה זה דומה – לנותן אצבע בעין, שכל זמן שאצבע בעין – עין מדמעת וחוזרת ומדמעת! ורבא – כל אחמומי והדר אחמומי, בשעתיה – לא שכיח. גופא, ר"א אומר: כל האוחז באמה ומשתין כאילו מביא מבול לעולם, אמרו לו לרבי אליעזר: והלא נצוצות נתזין על רגליו, ונראה ככרות שפכה, ונמצא מוציא לעז על בניו שהן ממזרים! אמר להן: מוטב שיוציא לעז על בניו שהן ממזרים, ואל יעשה עצמו רשע שעה אחת לפני המקום. תניא אידך, אמר להן רבי אליעזר לחכמים: אפשר, יעמוד אדם במקום גבוה וישתין, או ישתין בעפר תיחוח, ואל יעשה עצמו רשע שעה אחת לפני המקום. הי אמר להו ברישא? אילימא קמייתא אמר להו ברישא, בתר דאמר להו איסורא הדר אמר להו תקנתא? אלא: הא אמר להו ברישא, ואמרו ליה: אין לו מקום גבוה ועפר תיחוח מאי? אמר להן: מוטב שיוציא לעז על בניו ואל יעשה עצמו רשע שעה אחת לפני המקום. וכל כך למה? מפני שמוציא שכבת זרע לבטלה; דא"ר יוחנן: כל המוציא שכבת זרע לבטלה חייב מיתה, שנאמר (בראשית ל"ח) וירע בעיני ה' (את) אשר עשה וימת גם אותו. רבי יצחק ורבי אמי אמרי: כאילו שופך דמים שנאמר (ישעיהו נ"ז) הנחמים באלים תחת כל עץ רענן שוחטי הילדים בנחלים תחת סעיפי הסלעים, אל תקרי שוחטי אלא סוחטי. רב אסי אמר: כאילו עובד עבודת כוכבים, כתיב הכא תחת כל עץ רענן וכתיב התם (דברים יב) על ההרים הרמים ותחת כל עץ רענן. רב יהודה ושמואל הוו קיימי אאיגרא דבי כנישתא דשף ויתיב בנהרדעא, אמר ליה רב יהודה לשמואל: צריך אני להשתין, א"ל: שיננא, אחוז באמתך והשתן לחוץ. היכי עביד הכי? והתניא, ר"א אומר: כל האוחז באמתו ומשתין כאילו מביא מבול לעולם! אמר אביי: עשאו כבולשת; דתנן: בולשת שנכנס לעיר, בשעת שלום חביות פתוחות – אסורות, סתומות – מותרות, בשעת מלחמה – אלו ואלו מותרות, לפי שאין להן פנאי לנסך. אלמא: דכיון דבעיתי – לא אתי לנסוכי, הכא נמי – כיון דבעיתי לא אתי להרהורי. והכא מאי בעיתותא איכא? איבעית אימא: ביעתותא דליליא ודאיגרא, ואיבעית אימא: ביעתותא דרביה, ואב"א: ביעתותא דשכינה, ואיבעית אימא: אימתא דמריה עליה, דקרי שמואל עליה: אין זה ילוד אשה. ואיבעית אימא: נשוי הוה, דאמר רב נחמן: אם היה נשוי – מותר. ואיבעית אימא: כי הא אורי ליה, דתני אבא בריה דרבי בנימין בר חייא אבל מסייע בביצים מלמטה. ואיבעית אימא: כי הא אורי ליה, דאמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן גבול יש לו מעטרה ולמטה – מותר,
מעטרה ולמעלה – אסור. אמר רב: המקשה עצמו לדעת יהא בנדוי, ולימא אסור! דקמגרי יצה"ר אנפשיה. ורבי אמי אמר: נקרא עבריין, שכך אומנתו של יצר הרע, היום אומר לו עשה כך, ולמחר אומר לו עשה כך, ולמחר אומר לו לך עבוד עבודת כוכבים – והולך ועובד. איכא דאמרי, אמר רבי אמי: כל המביא עצמו לידי הרהור אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה, כתיב הכא (בראשית ל"ח) וירע בעיני ה' וכתיב התם (תהלים ה') כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע. ואמר ר' אלעזר: מאי דכתיב (ישעיהו א') ידיכם דמים מלאו – אלו המנאפים ביד. תנא דבי רבי ישמעאל: (שמות כ') לא תנאף – לא תהא בך ניאוף, בין ביד בין ברגל. ת"ר: הגרים והמשחקין בתינוקות מעכבין את המשיח. בשלמא גרים – כדר' חלבו, דא"ר חלבו: קשין גרים לישראל כספחת. אלא משחקין בתנוקות מאי היא? אילימא משכב זכור – בני סקילה נינהו! אלא דרך אברים – בני מבול נינהו! אלא דנסיבי קטנות דלאו בנות אולודי נינהו, דא"ר יוסי: אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף, שנאמר (ישעיהו נז) כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי".