אף שעל-פי חוקי התורה גויים אסורים בגילוי עריות במשפחה קבע אחד התלמידים, רב הונא שמו, שלגוי מותר לשאת את בתו. (היות וטקסט התלמוד נערך בכתב רק לאחר שהיה שגור בפי התלמידים בעל-פה במשך זמן רב, מטבע הדברים כדרך בני אדם ששכחה מצויה בהם, קיימות גרסאות שונות לאמירות בשם התלמידים והם פותחים במילים "איכא דאמרי" כלומר, "יש אומרים"). יש אומרים ההפך: רב הונא קבע שלגוי אסור לשאת את בתו וראייתו לכך מאדם הראשון שלא נשא את בתו [אדם הראשון וכל הדורות עד מתן תורה בהר סיני נחשבים כגויים]. שללו התלמידים ראייה זו ואמרו: הסיבה שאדם הראשון לא נשא בתו אינה משום שאסורה עליו אלא כי רצה שתהייה מיועדת לבנו קין משום "עולם חסד יבנה" כפי שנאמר בכתובים: "וְאִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח אֶת אֲחֹתוֹ…וְרָאָה אֶת עֶרְוָתָהּ וְהִיא תִרְאֶה אֶת עֶרְוָתוֹ חֶסֶד הוּא" (ויקרא, כ; 17).
עוד קבע אחד התלמידים, רב חסדא שמו, שגילוי עריות במשפחה מותר אצל עבדים ושפחות באופן גורף; לכן לעבד מותר לשאת ולשכב עם אמו ובתו ויתר בני משפחתו. אף שגויים, על פי חוקי התורה, אסורים בגילוי עריות עבדים ושפחות מותרים – מעמדם האישי הוא מעמד ביניים בין גוי ליהודי – לכן לא חל עליו איסור גילוי עריות במשפחה.
עוד הוסיף תלמיד אחר: גוי שקנה עבד ומסר לעבדו שפחה שתהייה מיועדת לו כאישה ותחשב "כידועה בציבור", ולאחר מכן שכב האדון עם השפחה חייב מיתה. והיות ואין לעבדים ושפחות דיני אישות מסודרים בררו התלמידים: מאימתי נחשבת השפחה כידועה בציבור של העבד? תשובה: מרגע שתושבי המקום מכנים אותה "ילדתו של עבד פלוני". וממתי היא מותרת לכל אדם? תשובה: מרגע שתלך ברשות הרבים ללא כיסוי ראש.
עוד קבע אחד התלמידים, רבי חנינא שמו, גוי אסור בסקס אנאלי עם אשתו. קביעה זו נלמדה מתוך הפסוק: "וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד" (בראשית, ב; 24) משמע, סקס הגורם לזוג להידבק אחד לשני מותר, באופן אחר אסור, והיות ואנאלית האישה אינה מסופקת דייה ואינה נדבקת עמו, לכן זה אסור. שאל אחד התלמידים, רבא שמו, כיצד יתכן שסקס אנאלי יהיה מותר ליהודים ואסור לגויים? הדבר קבוע וידוע שכל דבר המותר ליהודים צריך להיות מותר גם לגויים. מתוך טענה זו קבע התלמיד, רבא, קביעה אחרת: גוי שנאף עם אשת איש גויה ועשה עמה סקס אנאלי הוא פטור מעונש מתוך הדרשה שנלמדה לעיל "וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ" ולא באשת איש דווקא בסקס הגורם לדביקות, והוא סקס רגיל אך לא אנאלי. (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף נח, עמוד ב).

נוסח התלמוד כלשונו:

"אמר רב הונא: נכרי מותר בבתו, ואם תאמר: מפני מה לא נשא אדם את בתו – כדי שישא קין את אחותו, משום עולם חסד יבנה. ואיכא דאמרי, אמר רב הונא: נכרי אסור בבתו. תדע, שלא נשא אדם את בתו. ולא היא, התם היינו טעמא – כדי שישא קין את אחותו, משום דעולם חסד יבנה. אמר רב חסדא: עבד מותר באמו, ומותר בבתו. יצא מכלל נכרי ולכלל ישראל לא בא. כי אתא רב דימי אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא: בן נח שייחד שפחה לעבדו ובא עליה – נהרג עליה. מאימת? – אמר רב נחמן: מדקראו לה רביתא דפלניא. מאימת התרתה? – אמר רב הונא: משפרעה ראשה בשוק. אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא: בן נח שבא על אשתו שלא כדרכה – חייב, שנאמר (בראשית ב') ודבק – ולא שלא כדרכה. אמר רבא: מי איכא מידי דישראל לא מיחייב ונכרי מיחייב? אלא אמר רבא: בן נח שבא על אשת חבירו שלא כדרכה – פטור, מאי טעמא – באשתו ולא באשת חבירו, ודבק – ולא שלא כדרכה".