יחסי מין (בלשון חכמים "ביאה") יש להן השלכות רבות מבחינה דתית; לעניין ניאוף עם אשת איש, גילוי עריות במשפחה, כהן וגרושה, יהודי עם ממזרת וכו' וכן יש מעשה קניין הנעשים בקיום יחסי מין כגון: קידושין, יבם הנושא את יבמתו. לכן חכמים קדמונים קבעו משפטית מהי הגדרת יחסי מין לעניינים שהזכרנו דלעיל. הם קבעו שאין צורך בחדירה מלאה של איבר המין הזכרי באיבר מינה של הנקבה כדי שיוגדר "ביאה" אלא מספיק שנעשתה מקצת מהחדירה ובלשון חכמים: "המערה". שאלו התלמידים מה המקור בתורה לכך? תשובה: מן הכתוב:
"וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת אִשָּׁה דָּוָה [נידה] וְגִלָּה אֶת עֶרְוָתָהּ אֶת מְקֹרָהּ הֶעֱרָה" (ויקרא, כ; 18).
שאלו התלמידים: מקור זה מתאים לניאוף חמור שחייבים עליו עונש חמור (כרת לנפש) כדוגמת השוכב עם אישה נידה. מניין לניאוף קל כגון כהן וגרושה, ממזר ויהודי? תשובה: מתוך שחייב הכתוב חדירה מלאה בשוכב עם שפחה חרופה משמע בשאר הניאופים, אף הקלים בחומרתם, דיי במקצת חדירה. ומניין שהשוכב עם שפחה חרופה נדרשת חדירה מלאה? מתוך שנאמר: "אִישׁ כִּי יִשְׁכַּב אֶת אִשָּׁה שִׁכְבַת זֶרַע וְהִוא שִׁפְחָה נֶחֱרֶפֶת לְאִישׁ" (ויקרא, יט; 20) מן המילים: "שִׁכְבַת זֶרַע" משמע, הוא גמר ביאתו ועשה חדירה מלאה. (תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף נד עמוד א – דף נה, עמוד א).

נוסח התלמוד כלשונו:

"אמר עולא: מנין להעראה מן התורה? שנאמר: (ויקרא כ') ואיש אשר ישכב את אשה דוה וגלה את ערותה את מקורה הערה, מכאן להעראה מן התורה….
העראה דחייבי לאוין מנלן? מדגלי רחמנא (ויקרא י"ט) שכבת זרע גבי שפחה חרופה, מכלל דחייבי לאוין בהעראה. אדרבה, מדגלי רחמנא העראה בחייבי כריתות, מכלל דחייבי לאוין בגמר ביאה! אמר רב אשי: אם כן, לשתוק קרא משפחה חרופה. העראה דחייבי לאוין דכהונה מנלן? אתיא קיחה קיחה. דחייבי עשה מנלן? אתיא ביאה ביאה. יבמה לשוק מנלן? אי למאן דאמר לאו – לאו, אי למאן דאמר עשה – עשה! אלא יבמה ליבם מנלן? אתיא ביאה ביאה. אשה לבעלה מנלן? אתיא קיחה קיחה".