אמרו חכמים קדמונים (תנאים): אישה המתנהגת כצדיקה ומתפללת גורמת לאובדנו של עולם. כך למשל, בתולה הנוהגת להתפלל ואלמנה המרבה לבקר את שכנותיה גורמות לאובדנה של החברה השמרנית, הן מראות עצמן כצדקניות ולמעשה אינן אלא נואפות ומכשפות. שאלו התלמידים: והלוא חכם אחד, רבי יוחנן שמו, סיפר מעשה שהיה בבתולה שהתפללה ולמד ממנה יראת חטא. הוא שמע אותה לוחשת בתפילתה: ריבונו של עולם, בראת גן עדן ובראת גיהנום, בראת צדיקים ובראת רשעים, יהי רצון מלפניך שלא ייכשלו בי בני אדם (גברים שיתאוו אליה מינית). משמע בתולות מתפללות הן צדיקות אמיתיות שיש ללמוד מהן יראת חטא. ועוד סיפר החכם דלעיל, רבי יוחנן, שהייתה אלמנה שנהגה להתפלל בבית הכנסת שלו המרוחק ממקום מגוריה אף שהיה לה בית כנסת בשכונתה. שאלהּ רבי יוחנן: מדוע את מרחיקה נדוד כדי להתפלל? השיבה האלמנה: כדי שיהיה לי שכר הליכה ושכר פסיעות. משמע, יש אלמנות צדיקות. תשובה: חכמים קדמונים שטענו שבתולה ואלמנה מתפללות גורמות להטעייה ולאובדן שמירת הצניעות לא כיוונו דבריהם על כל הבתולות והאלמנות המתפללות אלא על מתפללות מוגדרות ומובחנות כדוגמת אלמנה ששמה 'יוחני בת רטיבי'. אלמנה זו הייתה מכשפה המערימה על שכנותיה היולדות כאילו היא צדיקה. כשהגיע עת לידת אישה, בזמן כאבי צירי הלידה, היא הייתה עוצרת את התקדמות הלידה על ידי מעשה מכשפות. ובזמן צירי הלידה הממושכים היא הייתה מתחסדת ואומרת: אלך ואבקש רחמים, אולי תישמע תפילתי. במקום להתפלל הייתה הולכת ומתירה כשפיה שעצרו את התקדמות הלידה, והלידה הייתה ממשיכה עד שנולד התינוק – כך היו חושבים שמכשפה זו כאילו צדיקה גדולה היא שתפילתה נענתה. וכיצד יודעים "שצדקנית" זו היא למעשה מכשפה המטעה את הציבור? פעם אחת, בזמן שהיה פועל בביתה, היא הלכה לבית האישה היולדת. הפועל שנותר בביתה שמע קול כשפים מתקשקשים בכד; קול הדומה לקול ולד המקשקש ברחם האם. פתח הפועל את מגופת הכד והכשפים יצאו, ומיד נולד התינוק. כך ידעו כי בעלת כשפים היא ולא צדקנית שתפילותיה מתקבלות. (תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף כב, עמוד א).

נוסח התלמוד כלשונו:

"בתולה צליינית, ואלמנה שובבית, וקטן שלא כלו לו חדשיו – הרי אלו מבלי עולם. איני? והאמר רבי יוחנן: למדנו יראת חטא מבתולה, וקיבול שכר מאלמנה; יראת חטא מבתולה, דר' יוחנן שמעה לההיא בתולה דנפלה אאפה, וקאמרה: רבש"ע, בראת גן עדן ובראת גיהנם, בראת צדיקים ובראת רשעים, יהי רצון מלפניך שלא יכשלו בי בני אדם; קיבול שכר מאלמנה, דההיא אלמנה דהואי בי כנישתא בשיבבותה, כל יומא הות אתיא ומצלה בי מדרשיה דר' יוחנן, אמר לה: בתי, לא בית הכנסת בשיבבותך? אמרה ליה: רבי, ולא שכר פסיעות יש לי? כי קאמר – כגון יוחני בת רטיבי".