על פי חוקי ההלכה אחד הדרכים שהגבר קונה אישה להיות אשתו הוא קניין כספי. כלומר, צריך לתת לאישה ערך ממוני לא פחות משווה פרוטה (שווי הפרוטה בסביבות 10 אגורות של ימינו, 2007). חז"ל התפלפלו רבות בשיעור ערך ממוני זה של פרוטה. כך, למשל, אחד הדיונים בגבר שמקדש אישה בצואת שור, שנגזר עליו מוות ואסור להשתמש בבשרו, האם הנישואים תקפים? ומה הם צדדי הספק? האם צואת שור שאסור להינות ממנו בכלל איסור הנאה ולכן ערכו הממוני פחות משווה פרוטה? אחד התלמידים עושה הבחנה בין שור לשור; בין צואת שור שנעבד לשם עבודת אלילים שהנישואים לא תקפים לבין צואת שור שנגח אדם והרגו שהנישואים תקפים. הסיבה להבחנה בניהם הם מהמשתמע מהכתוב בתורה וגם מסברה. שור שנעבד לשם עבודת אלילים על-פי חוקי התורה צריך לשורפו ולהורגו ואסור להינות ממנו כלל, כי כך כתוב: "וְלֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה" (דברים, יג; 18). והיות וכתוב "מְאוּמָה" משמע הכל אסור, אפילו צואתו. גם מסתבר הדבר שצואת שור שנעבד לעבודת אלילים אסורה בשימוש ובהנאה משום שכל זמן שיש צואה במערכת העיכול זה מנפח את בטן השור ונותן תחושה של שור גדול ויפה הראוי להקריבו כפולחן אלילי, לכן צואתו אסורה בשימוש, מכאן שאין לצואתו ערך ממוני המאפשר לקדש אישה לצורך נישואים. לעומתו, שור שנגח אדם והרגו, על-פי חוקי התורה צריך להרוג את השור ואסור להינות מבשרו כי כך כתוב: "וְכִי יִגַּח שׁוֹר אֶת אִישׁ אוֹ אֶת אִשָּׁה וָמֵת סָקוֹל יִסָּקֵל הַשּׁוֹר וְלֹא יֵאָכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ" (שמות, כא; 28). מתוך שנאמר: "וְלֹא יֵאָכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ" משמע בשרו אסור, אך צואתו מותרת. ומסברה, הרי בעל השור שנגח אדם אינו חפץ שתישאר צואתו בבטנו ואינו חפץ שיראה גדול ויפה, לכן צואתו אינה כלולה באיסור ההנאה ומותרת בשימוש. מכאן שיש לצואתו ערך ממוני המאפשר לשאת אישה. (תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף לד, עמוד ב).

נוסח התלמוד כלשונו:

"אמר רב אחדבוי אמר רב: המקדש בפרש שור הנסקל – מקודשת, בפרש עגלי עבודת כוכבים – אינה מקודשת. איבעית אימא: סברא, ואב"א: קרא. איבעית אימא סברא, גבי עגלי עבודת כוכבים ניחא ליה בנפחיה, אבל גבי שור הנסקל לא ניחא ליה בנפחיה. איבעית אימא קרא, כתיב הכא: (דברים יג) לא ידבק בידך מאומה, וכתיב התם: (שמות כא) סקול יסקל השור ולא יאכל את בשרו, בשרו אסור, הא פרשו מותרת".