חכמים קדמונים (תנאים) קבעו סימני זיהוי לבהמה כשרה בזו הלשון: " כל בהמה שמעלת גרה, בידוע שאין לה שינים למעלה וטהורה". כלומר, בהמה שמעלה גירה אין לה שיניים בלסת העליונה. תחילה הבינו התלמידים את כלל חכמים כך: בהמה שיש לה שני סימני זיהוי; חסרת שיניים בלסת העליונה ומעלת גירה, הרי היא כשרה. מתוך הבנה זו שאלו התלמידים: הרי גמל אין לו שיניים בלסת העליונה ומעלה גרה הוא ובכל זאת טמא. משמע, הכלל דלעיל אינו תואם בכל המקרים. תשובה: גמל יש לו ניבים בלסת העליונה ואינו עונה על דרישת שני סימני הזיהוי הנדרשים. המשיכו התלמידים לשאול: גמל צעיר שעדיין לא צמחו לו ניבים הרי עונה על דרישת הסימנים דלעיל. עוד המשיכו לשאול: שפן וארנבת יש להם שיניים בלסת העליונה והם מעלים גירה וטמאים (שאלה זו לא מובנת). ובכלל טענו התלמידים מדוע קבעו חכמים קדמונים את שיני הלסת העליונה כקריטריון מכשיר הרי סימן השיניים לא כתוב בתורה כלל ועיקר. מתוך שאלות אלה ניסחו התלמידים את דברי חכמים קדמונים כך: " כל בהמה שאין לה שינים למעלה – בידוע שהיא מעלת גרה, ומפרסת פרסה וטהורה". כלומר, חוסר שיניים בלסת העליונה מזהה את הבהמה כמעלת גירה וכמפריסה פרסה ולכן היא כשרה. שאלו התלמידים, לצורך מה ניתן זיהוי בשיניים כדי לוודא שהיא מפריסה פרסה אם יש אפשרות לבדוק בפרסותיה של הבהמה? תשובה: במקרה שפרסותיה חתוכות. כלומר, המטייל בדרום אמריקה ופוגש בהמה שאינו מכירה ופרסותיה חתוכות, בודק בלסת העליונה אם אין לה שיניים משמע, היא מעלה גירה וגם מפריסה פרסה ולכן כשרה. ובלבד שידע לזהות גמל כדי שלא יכשיר את הגמל על פי סמנים אלו. שאלו התלמידים: הרי אי אפשר לטעות בגמל משום שלגמל יש שיניים בלסת העליונה, אלא שיכיר גמל צעיר שעדיין לא צמחו שיניו. שאלו התלמידים: אם יש מציאות של בהמה, כגון גמל צעיר שטרם צמחו שיניו ובכל זאת טמא, יתכן ויש בהמות נוספות שאין להם שיניים בלסת העליונה ובכל זאת הם טמאים. אם כך אין לסמוך על סימן זיהוי השיניים. תשובה: היות והתורה ציינה גמל מעלה גירה ואינו מפריס פרסה משמע רק בהמה אחת יש בכל העולם ואין בהמות נוספות לכן אין מקום לטעות. כך הדין למטייל בדרום אמריקה ופגש בהמה שאינו מכירה והיא מפריסה פרסה ופיה חתוך, כך שאינו יכול לבדוק אם יש שיניים בלסת העליונה, כלומר אינו יודע אם היא מעלה גירה בכל זאת היא כשרה ובלבד שידע לזהות חזיר. משום שחזיר אף שמפריס פרסה הוא חיה טמאה. שאלו התלמידים: אם יש במציאות בהמה שמפריסה פרסה ואינה כשרה כגון חזיר יתכן ויש עוד בהמות כאלה? תשובה: היות והתורה ציינה חזיר בלבד שמפריס פרסה ואינו מעלה גירה משמע, רק הוא כזה ואין בהמה נוספת כדוגמת החזיר. עוד אמר החכם, רב חסדא שמו, המטייל בדרום אמריקה ופגש חיה שאינו מכירה ופיה חתוך ופרסותיה חתוכות כלומר אין אפשרות לבדוק בסימני טהרה, שוחט את הבהמה ובודק את בשרה; אם סיביו הולכים שתי וערב הבהמה כשרה ואם לאו טמאה, ובלבד שידע לזהות ערוד (מין חמור) מפני שגם לו יש בשר שסיביו שתי וערב. שאלו התלמידים, אם כך אולי יש עוד בהמות טמאות שסיבי בשרם שתי וערב, נמצא שתבוא תקלה תחת ידו ויכשיר את הטמא? תשובה: רבותינו קיבלו שאין בהמות מלבד הטהורות והערוד שסיבי בשרם שתי וערב. ואיזה חלק בבשר הבהמה בודק? תשובה: בבשר ליד הזנב מתחת לחולייה האחרונה של עמוד השדרה. (תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף נט, עמוד א).

נוסח התלמוד כלשונו:

"תנו רבנן, אלו הן סימני בהמה: (ויקרא י"א) כל בהמה מפרסת פרסה וגו', כל בהמה שמעלת גרה, בידוע שאין לה שינים למעלה – וטהורה. וכללא הוא? והרי גמל דמעלה גרה הוא, ואין לו שינים למעלה – וטמא! גמל ניבי אית ליה. והרי בן גמל דניבי נמי לית ליה! ותו, הרי שפן וארנבת דמעלת גרה הן, ויש להן שינים למעלה – וטמאין! ועוד, שינים מי כתיבי באורייתא? אלא הכי קאמר: כל בהמה שאין לה שינים למעלה – בידוע שהיא מעלת גרה, ומפרסת פרסה וטהורה. וליבדוק בפרסותיה! כגון שהיו פרסותיה חתוכות, וכדרב חסדא; דאמר רב חסדא: היה מהלך במדבר ומצא בהמה שפרסותיה חתוכות – בודק בפיה, אם אין לה שינים למעלה – בידוע שהיא טהורה, אם לאו – בידוע שהיא טמאה, ובלבד שיכיר גמל. גמל? ניבי אית ליה! אלא: ובלבד שיכיר בן גמל, לאו אמרת איכא בן גמל? איכא נמי מינא אחרינא דדמי לבן גמל! לא ס"ד, דתני דבי ר' ישמעאל: (ויקרא י"א) ואת הגמל כי מעלה גרה הוא, שליט בעולמו יודע שאין לך דבר מעלה גרה וטמא אלא גמל, לפיכך פרט בו הכתוב הוא. ואמר רב חסדא: היה מהלך בדרך ומצא בהמה שפיה גמום, בודק בפרסותיה, אם פרסותיה סדוקות – בידוע שהיא טהורה, אם לאו – בידוע שהיא טמאה, ובלבד שיכיר חזיר. לאו אמרת איכא חזיר? איכא נמי מינא אחרינא דדמיא לחזיר! לא ס"ד, דתנא דבי ר' ישמעאל: (ויקרא י"א) ואת החזיר כי מפריס פרסה הוא, שליט בעולמו יודע שאין לך דבר שמפריס פרסה וטמא אלא חזיר, לפיכך פרט בו הכתוב הוא. ואמר רב חסדא: היה מהלך במדבר, ומצא בהמה שפיה גמום ופרסותיה חתוכות, בודק בבשרה; אם מהלך שתי וערב – בידוע שהיא טהורה, ואם לאו – בידוע שהיא טמאה, ובלבד שיכיר ערוד. לאו אמרת איכא ערוד? איכא נמי מינא אחרינא דדמיא לערוד! גמירי דליכא. והיכא בודק? אמר אביי ואיתימא רב חסדא: בכנפי העוקץ".