גבר הנושא נערה בחושבו שהיא בתולה ולאחר נישואיו טען שלא הייתה בתולה, ומאידך הורי הכלה טוענים שהיא אכן הייתה בתולה ואף הביאו ראייה לדם הבתולים הנמצא על הסדין, הרי שהבעל נמצא טוען טענת שקר והוציא דיבתה של הנערה רעה. במקרה זה חוקי התורה מחייבים את הבעל, המוציא דיבה, לשלם להורי הכלה מאה כסף ולהמשיך בנישואיו ללא אפשרות גירושין, מעין נישואים קתוליים. בלשון תורה ובלשון חכמים מקרה זה מוגדר: "הוצאת שם רע". כי כך כתוב בתורה: "כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבָא אֵלֶיהָ…וְשָׂם לָהּ עֲלִילֹת דְּבָרִים וְהוֹצִא עָלֶיהָ שֵׁם רָע וְאָמַר אֶת הָאִשָּׁה הַזֹּאת לָקַחְתִּיוָאֶקְרַב אֵלֶיהָ וְלֹא מָצָאתִי לָהּ בְּתוּלִים: וְלָקַח אֲבִי הַנַּעֲרָ וְאִמָּהּ וְהוֹצִיאוּ אֶת בְּתוּלֵי הַנַּעֲרָ אֶל זִקְנֵי הָעִיר הַשָּׁעְרָה: וְאָמַר אֲבִי הַנַּעֲרָ אֶל הַזְּקֵנִים אֶת בִּתִּי נָתַתִּי לָאִישׁ הַזֶּה לְאִשָּׁה וַיִּשְׂנָאֶהָ: וְהִנֵּה הוּא שָׂם עֲלִילֹת דְּבָרִים לֵאמֹר לֹא מָצָאתִי לְבִתְּךָ בְּתוּלִים וְאֵלֶּה בְּתוּלֵי בִתִּי וּפָרְשׂוּ הַשִּׂמְלָה לִפְנֵי זִקְנֵי הָעִיר: וְלָקְחוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא אֶת הָאִישׁ וְיִסְּרוּ אֹתוֹ: וְעָנְשׁוּ אֹתוֹ מֵאָה כֶסֶף וְנָתְנוּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָה כִּי הוֹצִיא שֵׁם רָע עַל בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה לֹא יוּכַל לְשַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו" (דברים, כב; 13-19) .

חכמים קדמונים נחלקו בפרשנות החוק הכתוב בתורה; לדעת חכם אחד, רבי אלעזר בן יעקב שמו, הבעל המוציא דיבה נענש רק אם קיים איתה יחסי מין ולאחר מכן הוציא דיבתה רעה שלא הייתה בתולה. לדעת חכם אחר, אף אם הבעל לא קיים יחסי מין עם הבתולה שנשא, חוקי התורה מחייבים אותו את העונש האמור בה. שאלו התלמידים: לדעת החכם המפרש את חוקי התורה גם כאשר הבעל לא קיים יחסי מין, כיצד הוא יכלכל את משמעות המילים הכתובים בחוקי התורה המורים במפורש שהבעל קיים יחסי מין עם אשתו הבתולה ורק לאחר מכן הוציא דיבתה רעה. הנה כך כתוב, טענו התלמידים: "כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבָא אֵלֶיהָ" מתוך שנאמר: "וּבָא אֵלֶיהָ" משמע עשה עמה סקס. תשובה: המילים "וּבָא אֵלֶיהָ" יתפרשו כך: שבא אליה בעלילות דברים אך לא עשה עמה סקס. המשיכו התלמידים לשאול: כתוב "אֶת הָאִשָּׁה הַזֹּאת לָקַחְתִּי וָאֶקְרַב אֵלֶיהָוְלֹא מָצָאתִי לָהּ בְּתוּלִים" משמע עשה סקס עמה. תשובה: המילים "וָאֶקְרַב אֵלֶיהָ" יתפרשו שהוא התקרב אליה בשיחה ודיבור בלבד. המשיכו התלמידים לשאול, הרי כתוב: וְלֹא מָצָאתִי לָהּ בְּתוּלִים" משמע עשה עמה סקס ולכן לא מצא בתולים. תשובה: כוונת הכתוב בתורה שלבעל יש עדים שהיא עשתה סקס לפני הנישואים עמו ומתוך כך טען: "וְלֹא מָצָאתִי לָהּ בְּתוּלִים". המשיכו התלמידים לשאול: כתוב "וְאֵלֶּה בְּתוּלֵי בִתִּי" משמע הורי הכלה הראו לדיינים את דם הבתולים משמע, עשו סקס. תשובה: הורי הכלה מצאו עדים שהזימו את עדי הבעל שכאילו זינתה לפני הנישואים, והמילים וְאֵלֶּה בְּתוּלֵי בִתִּי יתפרשו כך: וְאֵלֶּה העדים הטוענים שבתנו לא זינתה. המשיכו התלמידים לשאול: כתוב "וְאֵלֶּה בְּתוּלֵי בִתִּי וּפָרְשׂוּ הַשִּׂמְלָה" משמע, הורי הכלה פרשו את הסדין שהוכתם בדם הבתולים. תשובה: המילה "שמלה" מתפרשת כמטפאורה שהדיינים פורשים את ראיות העדים כשמלה חדשה אבל לא שפרשו ממש את הסדין המוכתם בדם בתולים. טען אחד התלמידים שאם הבעל שכב עם הבתולה שנשא אנאלית וטען שזינתה במשגל רגיל, גם במקרה זה הכתוב מחייבו עונש המפורט בתורה. שאלו אותו התלמידים: דבריך אינם תואמים אף לא אחד מחכמים קדמונים – לדעת החכם האומר שהבעל צריך לעשות סקס עם הבתולה ורק אחר כך לטעון טענתו, הרי שהסקס צריך להיות כדרכו שיוכל לטעון שלא מצא בתולים. ולדעת החכם האחר, הבעל אינו צריך לעשות סקס כלל ועיקר, לא רגיל ולא אנאלי. ומסקנתם היא שהבעל צריך לקיים סקס רגיל ולטעון שזינתה עם אחרים סקס רגיל ולכן לא מצא בתולים ובלשונם: "אינו חייב – עד שיבעול כדרכה, ויוציא שם רע בכדרכה" (תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף מו, עמוד א – דף מו, עמוד ב).

נוסח התלמוד כלשונו:

"כיצד הוצאת שם רע? בא לבית דין ואמר פלוני, לא מצאתי לבתך בתולים, אם יש עדים שזינתה תחתיו – יש לה כתובה מנה; אם יש עדים שזינתה תחתיו יש לה כתובה מנה? בת סקילה היא! הכי קאמר: אם יש עדים שזינתה תחתיו – בסקילה, זינתה מעיקרא – יש לה כתובה מנה; נמצא ששם רע אינו שם רע – הוא לוקה ונותן מאה סלע, בין בעל ובין לא בעל, רבי אליעזר בן יעקב אומר: לא נאמרו דברים הללו אלא כשבעל. בשלמא לרבי אליעזר בן יעקב, היינו דכתיב: (דברים כ"ב) ובא אליה ואקרב אליה, אלא לרבנן מאי ובא אליה ואקרב אליה? ובא אליה – בעלילות ואקרב אליה – בדברים. בשלמא לרבי אליעזר בן יעקב, היינו דכתיב: לא מצאתי לבתך בתולים, אלא לרבנן מאי לא מצאתי לבתך בתולים? לא מצאתי לבתך כשרי בתולים. בשלמא לרבי אליעזר בן יעקב, היינו דכתיב: ואלה בתולי בתי, אלא לרבנן מאי ואלה בתולי בתי? ואלה כשרי בתולי בתי. בשלמא לר"א בן יעקב, היינו דכתיב: ופרשו השמלה, אלא לרבנן מאי ופרשו השמלה? אמר רבי אבהו: פרשו מה ששם לה; כדתניא: ופרשו השמלה – מלמד, שבאין עדים של זה ועדים של זה ובוררין את הדבר כשמלה חדשה; רבי אליעזר בן יעקב אומר: דברים ככתבן, שמלה ממש. שלח רבי יצחק בר רב יעקב בר גיורי משמיה דרבי יוחנן: אע"ג שלא מצינו בכל התורה כולה שחלק הכתוב בין ביאה כדרכה לביאה שלא כדרכה למכות ולעונשין, אבל מוציא שם רע חלק, אינו חייב עד שיבעול שלא כדרכה, ויוציא שם רע כדרכה. כמאן? אי כרבנן, אף על גב דלא בעל! אי כר' אליעזר בן יעקב, אידי ואידי כדרכה בעינן! אלא שלח רב כהנא משמיה דרבי יוחנן: אינו חייב – עד שיבעול כדרכה, ויוציא שם רע בכדרכה".