המחזיק צאן ובקר בבעלותו צריך להפריש אחד מכל עשרה כבשים ולהקריבו בבית המקדש, בלשון חכמים: "מעשר בהמה". כי כך כתוב: "כָל מַעְשַׂר בָּקָר וָצֹאן כֹּל אֲשֶׁר יַעֲבֹר תַּחַת הַשָּׁבֶט הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה קֹּדֶשׁ לה'" (ויקרא, כז; 32). קבעו חכמים שעשרה כבשים אלו, אף שהם בבעלות אדם אחד, צריכים להיות במקום אחד ובמרחב הנוהג למרעה, כך שהרועה יכול לסופרם ולמנותם, לכל היותר במרחק של 16 ק"מ. אך אם יש לאדם 5 כבשים בת"א ו 5 כבשים בחיפה אין צריך להפריש כבשה "כמעשר בהמה" לצורך קורבן.
דנו תלמידי החכמים והתפלפלו במרחקים בין הכבשים הראויים להצטרף כדי להתחייב במעשר בהמה.
כך למשל שאלו: מניין להם לחכמים קביעה שרירותית זו של המרחק – 16 ק"מ? תשובה: נלמד מהכתוב בנביא ירמיהו (לג, 13): "עֹד תַּעֲבֹרְנָה הַצֹּאן עַל יְדֵי מוֹנֶה" ומניית הכבשים על-ידי הרועה תיתכן, כך אמרו חכמים, כשהכבשים לא מתרחקים זה מזה ומהרועה מעבר לקו ה- 16 ק"מ.
המשיכו לטעון התלמידים שגם אם 5 כבשים רחוקים מ- 5 הכבשים הנוספים יותר מ- 16 ק"מ ובניהם נמצאת כבשה אחת, כבשה זו מצרפת את כולם למניין העשרה. שאל אחד החכמים, רב אשי שמו: ומה הדין אם נמצא כלב הרועה בין הכבשים המרוחקים זה מזה? ומה הם צדדי הספק? מצד אחד כלב רועים מאולף, ודיי לו לרועה לקרוא לו והוא בא, בניגוד לכבשה שהרועה צריך לגשת אליה כדי לקחתה, ולכן כלב הרועים לא יצרפם. מצד אחר, פעמים שגם כלב הרועים לא ממושמע והרועה צריך לגשת גם אליו.
עוד המשיכו לדון במציאות שיש לרועה 5 כבשים בעבר המערבי של נהר הירדן ו-5 כבשים מצדו המזרחי. לדעת חכם אחד, רבי מאיר שמו, אינם מצטרפים, אף אם הם קרובים ונראים אלה לאלה והרועה יכול למנותם.
ומניין דין זה? כי כך כתוב: "וְהַיַּרְדֵּן יִגְבֹּל אֹתוֹ לִפְאַת קֵדְמָה" (יהושע, יח; 20). משמע נהר הירדן הוא גבול וכבשים משני עבריו אינם מצטרפים. שאלו התלמידים, אם כך, שלשון הכתוב קובע גבולות למעשר בהמה, כבשים הנמצאים בין שני צידי גבולות פנימיים בארץ ישראל, כגון גבולות חלוקת השבטים, גם יהווה גבול למעשר בהמה. שהרי הכתוב הגדירם גבולות: "וְעָבַר מִשָּׁם הַגְּבוּל לוּזָה … וְתָאַר הַגְּבוּל … וְיָצָא הַגְּבוּל יָמָּה וְיָצָא אֶל מַעְיַן מֵי נֶפְתּוֹחַ: וְיָרַד הַגְּבוּל…". תשובה: היות והכתוב כלל את כל חלקי הארץ בתוך גבול אחד, גבולותיה הפנימיים אינם נחשבים גבול, ככתוב: "זֹאת תִּהְיֶה לָכֶם הָאָרֶץ לִגְבֻלֹתֶיהָ סָבִיב" (במדבר, לד; 12). אם כך, שגבולות פנימיים אינם נחשבים גבול, הרי הירדן גם הוא גבול פנימי שהרי הוא בכלל ארץ ישראל. תשובה: גבול פנימי של קרקע אינו נחשב גבול, גבול פנימי של מי נהר כנהר הירדן נידון כגבול. עוד הוסיפו התלמידים ששאלת נהר הירדן, אם נכלל הוא בארץ ישראל או מחוצה לה, היא שנויה במחלוקת חכמים – לדעת חכם אחד, ר' יהודה בן בתירא שמו, הירדן נידון כחוץ לארץ, ככתוב: "כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן אֶל אֶרֶץ כְּנָעַן" (במדבר, לג; 51), משמע הירדן מחוץ לארץ כנען. לדעת חכם אחר, ר' שמעון בן יוחאי שמו, ירדן בכלל ארץ ישראל היא, ככתוב: "מֵעֵבֶר לְיַרְדֵּן יְרֵחוֹ קֵדְמָה מִזְרָחָה" (במדבר, לד; 15). הצמיד הכתוב את הירדן לעיר יריחו, כשם שיריחו בכלל ארץ ישראל כך גם נהר הירדן בכלל ארץ ישראל. (תלמוד בבלי, מסכת בכורות, דף נד, עמוד ב – דף נה, עמוד א).

נוסח התלמוד כלשונו:

"מתני'. מעשר בהמה מצטרף כמלא רגל בהמה רועה. וכמה היא רגל בהמה רועה – ט"ז מיל, היו בין אלו לאלו ל"ב מיל – אין מצטרפין, היו לו באמצע – מביא ומעשרן באמצע. ר"מ אומר: הירדן מפסיק למעשר בהמה.
גמ'. מנא הני מילי? אמר רבה בר שילא: דאמר קרא (ירמיהו ל"ג) עוד תעבורנה הצאן ע"י מונה, וקים להו לרבנן דשיתסר מיל קא שלטא ביה עינא דרועה.

היו בין אלו לאלו שלשים ושנים מיל אין מצטרפין וכו'. שלשים ושנים הוא דאין מצטרפין, הא בציר מהכי – מצטרפין, והא קתני ט"ז מיל, טפי לא! משום דקא בעי למיתנא סיפא היו לו באמצע – מביא ומעשרן באמצע. וכמה? אמר רב: חמש מכאן וחמש מכאן וחמש מאמצע, דהני חמש חזיא להכא וחזיא להכא. ושמואל אמר: אפי' חמש מכאן וה' מכאן ואחד באמצע, חזינן לרועה כמאן דקאי הכא, וקרינן ביה מונה.
היה לו חמש בכפר חנניה וחמש בכפר עותני אין מצטרפות עד שיהא לו אחת בציפורי, תיובתא דרב! תרגמה שמואל אליבא דרב: כגון שהיו תשע מכאן ותשע מכאן ואחת באמצע, דההיא חזיא להכא וחזיא להכא. אמר רב פפא: ולשמואל – אפילו רועה מצרפן, ואפילו כליו של רועה מצרפן. בעי רב אשי: כלבא דרועה מאי? כיון דקרי ליה ואתי – לא מצטרפי, או דלמא זימנין דלא אתי ומצטרך איהו למיזל ואתייה? תיקו.
ר"מ אומר הירדן מפסיק למעשר בהמה. א"ר אמי: לא שנו אלא שאין שם גשר, אבל יש שם גשר – גשר מצרפן. אלמא: משום דלא מיקרבן הוא, מיתיבי: היו לו בשני עברי הירדן אילך ואילך, או בשני אבטילאות כגון של נמר ונמורי – אין מצטרפין, ואין צריך לומר חוצה לארץ וארץ, והא חוצה לארץ וארץ כמקום שיש גשר דמי, וקתני לא מצטרפין! אלא א"ר חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: היינו טעמיה דר"מ, דאמר קרא (יהושע י"ח) והירדן יגבול אותו לפאת קדמה – הכתוב עשאו גבול בפני עצמו. אלא מעתה: (יהושע י"ח) ותאר הגבול ועלה הגבול הכי נמי הכתוב עשאו גבול בפני עצמו! שאני התם, דאמר קרא: (במדבר ל"ד) זאת תהיה לכם הארץ לגבולותיה סביב – כולה ארץ ישראל גבול אחד היא; אי הכי ירדן נמי! ארץ ולא ירדן. בשלמא לר' חייא בר אבא – היינו דקתני ירדן, אלא לרבי אמי – ליתנינהו לכולהו נהרות! קשיא. (לימא) כתנאי, (במדבר ל"ג) כי אתם עוברים את הירדן ארצה כנען, ארצה – ארץ כנען, ולא הירדן ארץ כנען – דברי ר' יהודה בן בתירה, ר' שמעון בן יוחי אומר: הרי הוא אומר (במדבר ל"ד) מעבר לירדן ירחו קדמה מזרחה, מה ירחו – ארץ כנען, אף ירדן – ארץ כנען".