על פי חוקי התורה כוהן גדול, הכוהן בסמכות הגבוהה ביותר בבית המקדש שעליו מוטלות עבודות בית המקדש , חייב להתחתן עם בתולה כי כך כתוב: "הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל … אִשָּׁה בִבְתוּלֶיהָ יִקָּח" (ויקרא, כא; 10-13). לדעת חכמים נערה שהגיעה לגיל שתים עשרה וחצי קרום בתוליה מתחילים להתכלות מאליהן כחלק מתהליך בגרותה. לכן נחלקו חכמים האם מותר לכוהן גדול להתחתן עם נערה מעל גיל שתים עשרה וחצי. ומה הם טעמי המחלוקת? בהגדרת הבתולה הנדרשת בחוקי התורה; מצד אחד ניתן להגדיר בתולה כל אישה שלא קיימה יחסי מין אף שאין לה בתולים, מצד אחר ניתן להגדיר בתולה מי שבפועל אין לה בתולים אף אם לא קיימה יחסי מין. ומדוע חכם אחד מגדיר את דרישת הבתולה כך והשני אחרת? מתוך דרשנות המילה בִבְתוּלֶיהָ. לדעתם, ניסוח החוק בתורה היה לו להתנסח כך: "אשה בתולה יקח" והיות ונכתב בְתוּלֶיהָ יש לדרוש תוספת זו. ומחלוקת חכמים דלעיל היא בפרשנות הכתוב אילו היה כתוב "בתולהיקח" ומתוך פרשנות זו כל חכם דרש את התוספת. לדעת חכם אחד אילו היה כתוב "בתולה יקח" הוא היה מפרש את החוק שגם נערה מעל גיל שתים עשרה וחצי מותרת לכוהן גדול אף שכלו מקצת מבתוליה. והיות ובחוק התורה נכתב בְתוּלֶיהָ יש לפרשו כבא לאסור את הנערה מעל גיל שתים עשרה וחצי היות וכלו מקצת בתוליה. ולדעת חכם אחר ההפך: אילו נכתב בחוקי התורה "אשה בתולה יקח" הוא היה מפרשו שדרישת החוק בתורה לנערה שבתוליה שלימים ולא נתכלו כלל, והיות והחוק התנסחבְתוּלֶיהָ יש לדרוש תוספת זו כבא להתיר נערה מעל גיל שתים עשרה וחצי אף שנתכלו מקצת בתוליה. (תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף נט, עמוד א).

נוסח התלמוד כלשונו:

"מתני'. כהן גדול לא ישא אלמנה, בין אלמנה מן האירוסין, בין אלמנה מן הנישואין. ולא ישא את הבוגרת, ר' אלעזר ור' שמעון מכשירין בבוגרת. [ולא ישא את מוכת עץ]…
ולא ישא את הבוגרת. תנו רבנן: והוא אשה בבתוליה יקח – פרט לבוגרת שכלו לה בתוליה, דברי ר' מאיר, ר' אלעזר ור' שמעון מכשירין בבוגרת. במאי קא מיפלגי? רבי מאיר סבר: בתולה – אפילו מקצת בתולים משמע, בתוליה – עד דאיכא כל הבתולים, בבתוליה – בכדרכה אין, שלא כדרכה לא; ורבי אלעזר ורבי שמעון סברי: בתולה – בתולה שלימה משמע, בתוליה – ואפי' מקצת בתולים, בבתוליה – עד שיהיו כל בתוליה קיימין, בין בכדרכה, בין שלא כדרכה".