קבעו חכמים שאישה נקנית ונישאת בכסף (הנושא אישה בטבעת למעשה קונה אותה בערך הממוני של הטבעת), ולאו דווקא כסף אלא כל פעולה שיש לה ערך ממוני.
לדוגמה: גבר הרוצה לשאת אישה ואומר לה: הרי את מקודשת לי בריקוד זה שארקוד לפנייך כדת משה וישראל, והוא רקד ריקוד שאפשר להעריכו בכסף, לפחות פרוטה שערכה בערך שקל אחד, הרי האישה מקודשת.
חכמי התלמוד מעלים מציאויות שונות ומשונות שאפשר לאומדן בממון.
חכמים שואלים מה הדין כשכלב רץ אחרי אישה והיא בורחת ממנו מחמת פחד. בא גבר ואמר לה: הרי את מקודשת לי בהצלתי אותך מכלב זה כדת משה וישראל, האם הקידושין תופסים? ומה הם צדדי הספק? מצד אחד, מן הסתם האישה הייתה מוכנה לשלם עבור הצלתה , לכן הצלתה מרדיפת הכלב ניתן להעריכה בשווה ממון. מצד אחר, הואיל וכל אדם צריך ומחויב להציל את חברו מסכנה בחינם, לכן אין להעריך את ההצלה בממון ואין האישה מקודשת. (הגמרא לא הכריעה ספק זה ולכן האישה ספק מקודשת. תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ח, עמוד ב).

נוסח התלמוד כלשונו:

"כלב רץ אחריה, מהו? בההוא הנאה דקא מצלה נפשה מיניה – גמרה ומקניא ליה נפשה, או דלמא מצי אמרה ליה: מדאורייתא חיובי מחייבת לאצולן?"